"השכר הנמוך הוא רק אחת הסיבות שמורים עוזבים את המקצוע", אומר ד"ר אורי שטרנברג, שחקר בשמונה השנים האחרונות את הסיבות לפרישתם של מורים ממערכת החינוך. המחקרים שלו, שמהווים מעין 'קופסה שחורה' למשבר במערכת החינוך, מגלים שגם לסוגיות כמו תנאי העבודה, יחס שלילי ליוזמות חדשות של מורים והאקלים בבית הספר יש משקל משמעותי בהחלטה של מורים לא להמשיך במקצוע.

שטרנברג מתבונן במערכת החינוך מנקודת מבט שמשלבת את עולמות הניהול והחינוך. הוא חבר סגל בפקולטות לניהול של האוניברסיטה הפתוחה והמרכז האקדמי לב, ומרצה בכיר במרכזים לפיתוח סגלי הוראה במשרד החינוך, ובמכון 'אבני ראשה' להכשרת מנהלי בתי ספר ובמכללות לחינוך. המחקר שלו, שמבוסס על עשרות ראיונות עומק עם מורים שהתפטרו, מסמן כיוונים לשינויים נדרשים במשרד החינוך.

ד"ר אורי שטרנברג. "יש לאפשר גיוון ודרכי הוראה חדשות, ובעיקר הוקרה של המורים שמביאים עימם דרכים כאלו" (צילום: אלבום פרטי)

הוא מספר שבמהלך תקופת הקורונה חל שינוי בסיבות להתפטרות. אחת הסיבות החדשות קשורה לתחושת חוסר הערכה שחוו מורים, והובילה בסופו של דבר לחוסר משמעות. אחד המורים סיפר שהעביר מערך שיעורים אחר מהמקובל בבית הספר שלו, והתבקש לחדול מכך על מנת להספיק את החומר. הבקשה הזו תסכלה את המורה. 'בשנה הבאה לא נצטרך להספיק חומר? ומי אמר שבמערכים שלי לא נספיק את החומר? רוצים שאני אבוא ואעשה בדיוק כמו שעושים כאן. בכלל לא מעניין אותם מה יש לי להציע.'"

לדברי שטרנברג, מצב שבו מורה מרגיש שאין לו יכולת ליזום ולחדש הוא נורת אזהרה שדורשת שינוי. "זה לפתחו של משרד החינוך לשנות את התחושה הזאת. לא בטוח שצריך לאפשר למורים להעביר כל תוכן, כיון שזו מערכת חינוך ממלכתית, אבל יש לאפשר גיוון ודרכי הוראה חדשות, ובעיקר הוקרה של המורים שמביאים עימם דרכים כאלו".

סוגיה נוספת שהציפה תקופת הקורונה היא רצון לעבוד מהבית. לפי ההסכמים הקיבוציים הנוכחיים של המורים, לכל מורה יש בשבוע מספר 'שעות שהייה' בבית הספר, שמוקדשות לעבודה שאינה הוראה פרונטלית, כמו בדיקת מבחנים או בניית מערכי שיעור. המורים ששטרנברג ראיין מעוניינים לבצע את העבודה של שעות אלו מביתם, וחלקם אף מעוניינים ששעות ההוראה הפרטניות, בהן הן נדרשים ללמד קבוצה קטנה יותר של 3-4 תלמידים, יתקיימו מהבית בלמידה מרחוק.

"מורות שראיינתי אומרות, 'לעבוד מהבית יום או יומיים בשבוע זו לא איזו פריבילגיה, היום זה הסטנדרט. אני לא מכירה אף אחד באף מקצוע שמגיע פיזית לעבודה בכל יום. אז גם למורה מגיעה הזכות הזו'. מלבד זאת בבית יש להן את פינת עבודה שבבית הספר אין להן".

שטרנברג מסייג שנכון לעת הזו, הדרישה לעבוד מהבית מגיעה בעיקר ממורות צעירות מאזור המרכז. עם זאת, הוא מעריך שבקרוב המגמה תתפשט גם למקומות נוספים בארץ.

על סוגיית השכר, שנמצאת כרגע בלב המאבק של הסתדרות המורים, אומר שטרנברג שהיא חזרה בקרב מורים שעזבו. לדבריו, מעבר לגובה השכר, גם ההתנהלות מול משרד החינוך בנושא השכר מקשה ושוחקת. "זה גם גובה השכר, וגם הקושי בקבלת השכר במלואו. לא מעט מורים מדווחים על הלנת שכר. הם מקבלים את השכר שמגיע להם בסופו של דבר, אבל אחרי זמן ומאמצים."

עם ובלי קשר לשכר, המורים שעזבו ציינו את המעמד הנמוך של מקצוע ההוראה בחברה. לדבריו, "מורים רווקים מעידים שהם לא מספרים על מקצועם בדייטים".

סיבה נוספת שפוגעת בתחושת המשמעות של המורה היא פערים בין הדימוי של המורים על עבודת ההוראה לפני כניסתם לתפקיד, לבין התפקיד בפועל. "מורים חושבים שעיקר העיסוק שלהם יהיה בחינוך ובהוראה, ובפועל הם גם צריכים לעסוק בבירוקרטיה ובמשמעת".

מרכיב נוסף הוא מה ששטרנברג מכנה 'אקלים בית ספרי', האווירה ומערכות היחסים עם העמיתים ועם הממונים בבית הספר. "מורים סיפרו על ניהול יתר של מנהל בית הספר, יחסים לא טובים עם מורים, אווירה אלימה ושחיקה בתפקיד".

והיו גם מי שסיפרו על מחסור בתנאים בסיסיים, כמו הציוד בחדר המורים, שלמרות העבודה המשמעותית הוביל לבסוף לבחירה לעזוב. "אחת המורות אמרה לי – 'זה קטנוני, אני יודעת, אבל אני רוצה קפה עם כוס וכפית. לא יכול להיות שזה מאבק יומיומי. לא יכול להיות שכשאני הולכת לשירותים אני צריכה קודם לקחת מהתיק נייר טואלט כי אין. בטירונות היו לי תנאים יותר טובים'".