ההפגנה הגדולה ביותר של מחאת הדיור עד כה תתקיים במוצ"ש בכיכר הבימה ובדף הפייסבוק יש כבר מעל ל-22 אלף מתעניינים. גל שור (32), מטפל בכאבים בעל קליניקה פרטית לא דמיין שתגובת זעם רגעית תוביל לגל של מחאות, כועס על ביקורת שמקטלגת אותו ואת חבריו מפונקים וקורא לצעירים כועסים לצאת החוצה לרחוב.
"סגרתי את הקליניקה שלי באחד מימי הראשון; סוף יום עבודה, אני גמור אחרי 12 שעות ביום, הולך הביתה", מספר שור מתוך הקליניקה שלו בשכונת מונטפיורי. בשנים האחרונות הוא חולק דירה עם שותפה בשכונת התקווה ומשלם עליה, לפני חשבונות, 3,000 ש"ח.
"זו אותה הדירה, רק עכשיו יקרה יותר ב-1,000 ש"ח"
"בבית, השותפה יושבת עם שכן. הוא מספר שהעלו לו את שכר הדירה ב-1,000 ש"ח. 30% העלאה מהיום למחר. זה עיצבן אותי כל כך, כי לא תגיד – אנחנו גרים באיזה ארמון פאר ובדיוק הקימו לנו חדר ארונות. לא. זו אותה הדירה, באחת השכונות העניות בעיר, שנשארת בדיוק כפי שהיא על כל בעיותיה – רק עכשיו, יקרה יותר ב-1,000 ש"ח".
כועס ועייף, שור נכנס לפייסבוק לראות אם יש איזו מחאה בפיד. "אין לי טלוויזיה בבית, אני לא קורא עיתונים", הוא אומר. "כל הפוסטים שקראתי בקבוצות תל אביביות דיברו על בעלי דירה שהעלו את שכר הדירה בשיעורים של עשרות אחוזים, היה אחד שכתב שזה הגיע ל-45% מהיום למחר, ובעל הדירה אמר לו: אם לא טוב לך, קום ותעזוב".
"במצב כזה אני שואל את עצמי: האם לחיות בדירה זו מותרות? כתבתי בפייסבוק שנמאס לי מה שקורה, חבר כתב לי בוא ניקח שלטים ומגפון ונלך לכיכר הבימה. פתחתי אירוע, הייתי בטוח שיגיעו חמישה אנשים גג. אבל תוך יום זה הגיע ל-15 אלף".
שור זוכר היטב, שגם עם גל עליות המחירים, עד לפני חמש שנים במחיר שהוא שוכר היום ניתן היה למצוא דירות שהיום נחשבות ליוקרה, לדבריו, שכונת התקווה היא מהאחרונות שעדיין אפשר למצוא בה דירה יחסית סבירה במחיר משתלם. "קצב הגדילה של ההכנסה שלי לא גדל אפילו בקירוב לקצב עליית מחירי הדירות", אומר שור.
"לפני עשור הוצאתי לא יותר מ-15% מההכנסה שלי על דיור. היום אני מוציא מעל לחצי מההכנסות שלי על שכר הדירה, עבור העסק שלי ועבור הדירה, שאר הכסף הולך על כל המיסים האפשריים שגם הם ברובם קשורים לדיור. אני מכניס משכורת טובה, אבל רוב הכסף הולך על ההוצאות השוטפות. לא על חיסכון, לא על מסעדות ובטח לא על חופשות".
"לא בא לנו 'להתכלב' בדירת מטר על מטר"
מה הבנת מההיענות הגבוהה לפוסט?
"אני בסך הכל פתחתי אירוע בפייסבוק וזה נתן לאנשים לגיטימציה להתחיל להרים הפגנות במקומות אחרים, להקים קבוצות של איגודי שוכרים וכו'. זה נראה שכולם חיכו רק שמישהו ירים את הכפפה. בינתיים אנחנו בשטח עם קבוצות שיושבות על מסמך מדיניות מפורט שמורכב ביחד עם כלכלנים ואנחנו גם מחפשים כל הזמן קבוצות מחאה להתחבר אליהן".
מה התגובות?
"בעיקר תמיכה ורצון לעזור, אבל יש שתי תגובות שמעצבנות אותי: אומרים לי ללכת לגור מחוץ לתל אביב ושכותבים לי שאנחנו מפונקים".
מה אתה עונה?
"אין יותר מקומות זולים בארץ. איפה שיותר זול אין את המשכורות של תל אביב. דבר שני, החיים שלי, העסק שלי, החברים שלי – כולם פה. זה לא כזה פשוט לקום ולעקור את עצמך מהחיים שלך וגם, מה מבטיח לי שבמקום האחר המחירים לא יעלו עוד?".
"ולאלו שמאשימים אותנו בהתפנקות יש לי רק דבר אחד להגיד: אני מת להגיע למצב של להתפנק. לשבת במסעדות? לטוס לחו"ל? אני לא יכול להרשות את זה. למה אנחנו מפונקים? כי לא בא לנו 'להתכלב' בדירת מטר על מטר עם עובש ובעיות חשמל? הרבה דירות בתל אביב לא ראויות למגורים בכלל. אני גר בשכונת התקווה ומאוד אוהב אותה אבל קשה להגיד שזו שכונה לאנשים מפונקים. ובכלל, ממתי זה נהיה חטא להתפנק? בא לי להתפנק. אני עובד 60 שעות בשבוע, הישראלי הממוצע עובד מעל ל-50, זה הרבה יותר מרוב האנשים במערב, ואני לא מצליח לסגור את החודש".
"ההפגנות צריכות את הציבור והן אלו שמשפיעות"
מה אתם הולכים לדרוש?
"אנחנו עובדים על זה אבל בגדול: חוקי הגנה על דיירים, הגבלות לגבייה ומדיניות דיור בר השגה. ברור שדירה בתקווה לא תעלה כמו ברוטשילד, אבל השאלה היא כמה בדיוק היא לא תעלה. היום ה'כמה' הזה פרוץ לחלוטין. אבל יותר מזה אנחנו בונים פה ציבור סביב משהו שפוגע בחיים של כולנו, מעבר לשמאל וימין".
למרות שהוא נמצא רק בתחילת המאבק, שאין לדעת לאן ואיך הוא ימשיך, שור נשמע נחוש מאוד ובעיקר, טרוד מאוד "גדלתי על 'אין לי ארץ אחרת' אבל כשאני רואה את כמות האנשים שעוזבים את הארץ בגלל שהם לא רואים פה עתיד כלכלי אני שואל את עצמי מה יהיה פה בסוף? רק המון אנשים עניים שאין לה ברירה וקומץ של אנשים עשירים".
"כל אחד יכול להשפיע, אבל צריך להפסיק לכתוב תגובות בפייסבוק", אומר שור במסר שהוא רוצה להעביר לצעירים בכל רחבי הארץ שמטילים ספק בצורך של מחאה. "יש פה הזדמנות לצאת לרחוב ולהפגין, ההפגנות צריכות את הציבור והן אלו שמשפיעות".
