רע״ם יכולה להיות מפלגת ״כולנו״ של הבחירות הקרובות. מפלגה שמרימה את נס הדגל החברתי, ומצטרפת לכל קואליציה על בסיס דרישות חברתיות – דרישות עבור כלל אזרחי ישראל. כזו הייתה ״יש עתיד״ ב-2013, ״עם אחד״ ב-1999 ו״ש״ס״ בממשלת רבין, 1992.
רע״ם היא כיום המפלגה היחידה בכנסת שלא משתייכת אוטומטית לגוש ״ביבי״ – ״רק לא ביבי״. למרות שבליכוד פוסלים עכשיו כביכול ישיבה איתה, אם לא תהיה ברירה, יישבו גם יישבו, ככל הנראה. כפי שתכננו לעשות אחרי הבחירות האחרונות.
מנסור עבאס הוא מנהיג בסדר גודל היסטורי. עבאס לא רק איפשר מהפך פוליטי לאחר 12 שנות נתניהו, הוא גם חולל מהפך חברתי ותודעתי. יהודים בישראל מסוגלים לקבל היום את הרעיון שנציגי החברה הערבית יהיו חלק ממשלת ישראל. ״הניסוי נכשל״, ״לא נכשל״, זה כבר לא משנה. יש נקודת ייחוס שלא הייתה בעבר.
מפלגות הימין מנאצות את עבאס כי שילוב ערבים בקואליציה יכול לתת להן מכה פוליטית קשה. אבל חשוב מכך, כניסתה של מפלגה ערבית למשחק הפוליטי, יכול לתת מכה גם לימין הכלכלי, לליברטריינים, כיוון שייתן עוד כוח ייצוג לשכבות החלשות ביותר. הללו זקוקות כמו אוויר לנשימה להרחבה תקציבית, לחיזוק המערכות הציבוריות, להעלאת שכר המינימום, לטיפול ביוקר המחייה ועוד.
***
עבאס עשה צעד אחד ענק ואמיץ, אבל לא דאג לנושא הכלכלי חברתי. אי אפשר הכול בפעם אחת. הפיכתה של רע״ם למפלגה כלל ישראלית דרך הנושא הכלכלי חברתי, יכולה להמציא אותה מחדש בבחירות הקרובות.
אם תהיה מפלגה שמרימה את הדגל החברתי, וזה מה שמנחה אותה, וזה בלבד: להעלות את שכר המורים והשוטרים; להשקיע במערכת הבריאות הציבורית; להוזיל את מחירי התחבורה הציבורית בפריפריה; לפקח על מחירי השכירות בדיור; היהודים עוד עשויים לנהור לקלפיות ולהצביע רע״ם.
***
44% מהישראלים מעידים, על פי סקר "כאן חדשות", שיוקר המחייה הוא הנושא הכי חשוב בבואם להצביע למפלגה. שני הנושאים הבאים בתור, שחשיבותם פחותה פי 3 (!) הם יושרה אישית (15%) וביטחון (14%); ושני הנושאים האחרונים הם: דת ומדינה (11%) וקידום תהליך השלום (9%). הפער שנחשף כאן גם בין נושאי הסיקור של התקשורת לבין הדאגות של הישראלים, עצום.
ראש הממשלה יאיר לפיד התעלם בנאומו הראשון כמעט בהפגנתיות מהנושא שהכי מעסיק את הישראלים. הוא דיבר על איראן, על דמוקרטיה, על יושרה; הכול מלבד יוקר המחייה, הפערים הכלכליים הגדלים, האינפלציה, השכר הנשחק. מה לעבאס ולזה?
***
עבאס דרש משאבים ותקציבים עבור החברה הערבית בישראל, ובצדק. היישובים הערביים סובלים מקיפוח רב שנים, וחלק מבוחריו, הבדואים בנגב, הם מהעניים ביותר בישראל. אבל רע״ם חייבת להבין שהתפטרות המונית של שוטרים, התפוררות החינוך והתייקרות מוצרי הצריכה הבסיסיים פוגעת קודם כל בשכבות החלשות.
בממשלות נתניהו החרדים דאגו לציבור שלהם, אבל משה גפני (יהדות התורה) דאג תמיד לשבת בראש ועדת הכספים. לא פעם היו אלה החרדים שדאגו לצעדים מרחיבים תקציבית. הם לא סוציאל דמוקרטים, אבל הם חיים בתוך עמם.
עבאס כבר קנה מקום של כבוד בחברה ובפוליטיקה הישראלית בכל מה שקשור ליחסי יהודים וערבים בישראל. האם הוא גם יכול להיות מנהיג בסדר גודל כזה לנושא הכלכלי-חברתי?
