דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי כ"א באב תשפ"ב 18.08.22
29°תל אביב
  • 30°ירושלים
  • 29°תל אביב
  • 28°חיפה
  • 30°אשדוד
  • 33°באר שבע
  • 40°אילת
  • 36°טבריה
  • 28°צפת
  • 31°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מידעו"ס 99 - יוני 2022

מן השדה / ״משאבת הנפש״

קרדיט: UNSPLASH

מאת: לירז כהן־ביטון, MSW עו”ס ומגשרת, דוקטורנטית באוניברסיטת אריאל בשומרון, מנהלת המערך הסוציאלי במרכז השיקום “עזרה למרפא” בשדרות, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון, מרצה בלימודי חוץ ומדריכת סטודנטים במכללה האקדמית ספיר.

|| תקציר

במאמר זה מובא תיאור מקרה שנעשה בו שימוש במודל הטיפולי “משאבת הנפש”, אשר פותח על ידי מחברת המאמר. זהו כלי טיפולי הפועל בגישת הקשיבות, ומטרתו לסייע למטופל להימצא בקשיבות לעצמו.
המאמר מציג את התמודדותה של איילת, אישה בת 40, אשת טיפול במקצועה, שהגיעה למצב של קריסה נפשית, עומס רב ותחושת חוסר אונים. דרך התערבות במודל “משאבת הנפש”, תוך דיוק ומודעות לקשיבותה האישית, הצליחה הפונה לעבור ממצב של עומס רגשי לצמיחה וליכולת לנהל ולארגן את חייה בתחושת רווחה ולפעול מתוך “קשיבות טיפולית”. קשיבות טיפולית היא מונח חדש שהובא במאמר, ומשמעו הבנת העומס והאתגרים שהמטפל עומד מולם וחיזוק היכולת שלו להיות נוכח למול המטופל בפניות רגשית. הכלי מציע דיוק וזיהוי של מידת הפניות.
במאמר זה, השימוש במונח “מטופלת” יציג את הדמות המקבלת טיפול, שבמקרה זה היא עצמה מטפלת.

|| מבוא

קשיבות היא היכולת האנושית הבסיסית להיות קשובים לרגשותינו בהווה. קשיבות, או תשומת לב, זמינה לכולנו באופן טבעי, אך זמינותה גבוהה יותר בעקבות תרגול יום־יומי. ככל שאנו מודעים לחוויות שאנו עוברים ולמצבנו הנפשי, כך אנו קשובים יותר לעצמנו ולצרכינו וגם לאחרים (Colzato et al., 2012).
המונח “קשיבות” (mindfulness) מקורו כנראה בעבודתו של תומס וויליאם ריס דייויס, מומחה לשפת הפאלי, אשר תרגם לראשונה את המונח הסנסקריטי Smṛti (שפירושו משלב שני חלקים – “לזכור”, והמונחsampajañña – שפירושו דריכות, ערות) למילה האנגלית “mindfulness” (Gethin, 2011; Shapiro & Carlson, 2017; Williams, 2015). תרגומו של המושג מדבר על ערנות והתבוננות, וחוקרים הציעו את המונח “קשיבות”: לזכור לשים לב למתרחש בחוויה המיידית של האדם, בעזרת טיפול והבחנה (Shapiro, 2009; Shapiro & Carlson, 2017).
קשיבות כוללת שלוש תכונות עיקריות: 1. מטרה – דורשת הכוונה תכליתית של תשומת הלב, ללא פיזור המחשבה; 2. נוכחות – מעורבות מלאה בקשב של הרגע. מחשבות שעולות על העבר והעתיד מוכרות כמחשבות המתרחשות בהווה; 3. קבלה – חוסר שיפוטיות לגבי התחושות העולות בהווה. תחושות ורגשות אינם נשפטים כטובים או רעים. הם מקבלים תשומת לב כ”מתרחשים”, ונצפים עד להתפוגגותם (Naik et al., 2013).
מאמר זה מציג שיטת טיפול המאופיינת בקשיבות ונקראת “משאבת הנפש”. מונח חדש זה יסייע למטפלים לבחון את מידת קשיבותם למטופליהם. יישום המודל הטיפולי מתחיל בדרך כלל לאחר כמה מפגשי היכרות, כאשר המטפל מבין כי קיים עומס רגשי המקשה על המטופל. מטרת כלי זה היא לסייע למטופל לדייק את המקום הרגשי שהוא נמצא בו ולציין מה בחיי היום־יום “ממלא” אותו ומה “שואב”.

שיטת טיפול זו נשענת על גישות הטיפול הממוקד־רגשות והטיפול הממוקד־מטופל. טיפול ממוקד־רגשות (Emotion-Focused Therapy – EFT) הוא גישה טיפולית המבוססת על ההנחה שרגשות הם המפתח לזהות. טיפול מסוג זה מניח שחוסר מודעות רגשית עלול למנוע מהאדם את היכולת להשתמש ברגשותיו באופן פעיל (Greenberg, 2004).
הגישה דומה במהותה לגישת ההתמקדות (focusing) שפיתח פרופ’ יוג’ין ג’נדלין. במהותה היא מיומנות ייעוץ הכוללת הקשבה אקטיבית למטופל. שיטת ההתמקדות היא טכניקה ושיטה טיפולית, אבל גם גישה תיאורטית המתייחסת לשאלות של גוף-נפש, דמיון ומציאות, חולי ובריאות. היא פועלת על הקשר גוף-מוח-נפש, כאשר המטופל מתבקש לציין היכן בגופו הוא מרגיש את התחושה (felt-Sense) (Rappaport, 2010).
המטפל בגישת הטיפול הממוקד־רגשות מבקש לסייע לאנשים ללמוד להיות מודעים יותר לעצמם (Greenberg, 2004).

חוקרים רבים הסיקו כי מטפלים שהיו
מבודדים או פגועים בילדותם, בחרו
במקצועות הטיפול כדרך למילוי צרכים
רגשיים. לרוב הם לקחו על עצמם את
תפקיד ההורה, המטפל או המגשר
בקרב המשפחה והחברים והמשיכו
בזאת גם בחייהם המקצועיים

אציין כי הכלי “משאבת הנפש” עוסק בעיקר בחיבור של הנפש עם הרגש ולא עם הגוף. כך, בעוד שבשיטת ההתמקדות המטפל והמטופל בוחרים בדרך כלל במה להתמקד, כלי “משאבת הנפש” מנסה למפות את מוקדי הלחץ. בשיטת ההתמקדות נעשית “כניסה לגוף” באמצעות דמיון מודרך, כדי להעלות את הבעיה, ובשיתוף עם המטפל ממשיכים עד שמגיעים לליבת הבעיה. ב”משאבת הנפש”, המטופל מאייר בצבעים, על דף נייר, את המקומות שמחלישים אותו ואת המקומות שמחזקים אותו, ורק לאחר מכן מנתחים המטפל והמטופל יחד את משמעות הציור ומגיעים למסקנות.
השיטה יכולה לשמש כשיטה עצמית להתבוננות או להתבוננות מונחית על ידי מטפל.

||סקירת ספרות

חשיבה רפלקטיבית חיובית תורמת להפחתת העומס הרגשי והנפשי על המטפל ולהגברת רווחתו הנפשית והיכולת שלו להיות “קשוב” למטופל – בפניות ובקשיבות. סקירת הספרות שלהלן תעסוק בעומס רגשי ונפשי וכן ברפלקציה חיובית ומהותה – ודרכם תוביל להמשגת המונח קשיבות טיפולית.

עומס רגשי ונפשי
לעומס נפשי יש השלכות בתחומים רבים, ביניהם על תחום העבודה. ממצאי סקר שנערך בארה”ב העלו כי שלושה מתוך חמישה עובדים סובלים מעומס רגשי, כאשר שני שליש מהם דיווחו על קושי להתמקד במשימות בעבודה (ComPsych, 2019). ארגון הבריאות העולמי (WHO) מכנה את תחושת העומס בשם “מגפת הבריאות של המאה ה־21” (Houtman & Jettinghoff, 2007). עוד עלה מהסקר זה כי כ־36% מהעובדים דיווחו שמתח בעבודה גרם להם לכיב קיבה, ו־20% מהעובדים דיווחו כי בשל עומס הם מפסידים כשישה ימי עבודה בשנה (ComPsych, 2019). הוערך שעלות העומס הרגשי לעסקים אמריקניים היא כ־300 מיליארד דולר בשנה (Business News Daily Editor, 2020).
בתחום הטיפול, על המטפל מוטל עומס רגשי רב, העלול לגרום לשחיקה. הפסיכולוגית כריסטינה מאסלאך מכנה זאת “עלות הטיפול” (Maslach, 2003). עומס יתר בעבודה נחשב כאחד המנבאים לשחיקה (Schaufeli & Buunk, 2004); כלומר, לתחושות של עייפות ותשישות נפשית, ניכור ודה־הומניזציה של המטופלות. ממצאי מחקר שנערך בקרב אחיות לבריאות הנפש בברזיל העלו כי רמה גבוהה של עומס תעסוקתי בקרב הצוות נובעת מהשפעות רגשיות. הסבר אפשרי הוא שבקרב עובדי בריאות נפש יש שכיחות גדולה יותר של פעילויות הגורמות ללחץ, אשר מובילות לרמות גבוהות של מתח בקרב האחיות (Oliveira et al., 2019).
יועצים ומטפלים נתקלים באתגרים רבים בעבודתם: ייעוץ לחולים שאינם משתפים פעולה, התמודדות עם שיפוטיות אישית, קביעת גבולות במערכת היחסים עם המטופל. העובד הסוציאלי רני לוי טוען במחקרו (2021) כי מטפלים, בדומה למרבית האנשים, חווים משברים אישיים המשפיעים על חייהם המקצועיים. החידוש במאמרו של לוי הוא בהתמקדותו באוכלוסיית המטפלים בלבד מנקודת מבט עכשווית, ובהעלאת השאלה מה מניע את המטפלים לעסוק בעבודתם למרות הלחץ הנלווה.
כתשובה לשאלה זו אציין כי יש חשיבות למניעים המובילים אדם להיות מטפל. חוקרים רבים הסיקו כי מטפלים שהיו מבודדים או פגועים בילדותם, בחרו במקצועות הטיפול כדרך למילוי צרכים רגשיים. לרוב הם לקחו על עצמם את תפקיד ההורה, המטפל או המגשר בקרב המשפחה והחברים והמשיכו בזאת גם בחייהם המקצועיים: לקחו על עצמם את התפקיד של מתן תמיכה (Farber et al., 2005). לעיתים, מתן תמיכה זו בתחומי חיים משפחתיים ומקצועיים כאחד יכול ליצור עומס רגשי רב, ובנסיבות אלו רפלקציה חיובית יכולה להקל על העומס עבור המטפל, באמצעות התבוננות פנימית וחיזוק הערך העצמי.

התבוננות (רפלקציה) חיובית
השינוי במצבו הרגשי של האדם חל עם היכולת להתבונן פנימה (Rowland, 2017). חלק ממאפייני הצמיחה המקצועית של מטפלים מתבטאים בחוויה מוגברת של דיסוננס רגשי וקוגניטיבי (Ward & House, 1998). Schön (1983) טוען כי יש לעודד את המטפלים לשקף מצבים שבהם יש דיסוננס כזה, ואילו .Rønnestad et al (2019) מוסיפים כי הכרה באי־נוחות בתגובה לחוויות מקצועיות מדגישה את תהליך הלמידה הרפלקטיבי. מחקרם מאשש מחקר אחר, שנערך בקרב סטודנטים לתואר שני ב־CBT, והעלה כי הערכת הסטודנטים את כשירותם הייתה אובייקטיבית יותר ככל שיכולתם הרפלקטיבית החיובית התחזקה (Loades & Myles, 2016).
רפלקציה כחלק מעבודתו של המטפל היא חשובה, ולפיכך מומלץ לתרגל אותה כאסטרטגיית למידה חווייתית (Haarhoff & Thwaites, 2015). פרקטיקת הרפלקציה העצמית היא נדבך חשוב בכשירותו של המטפל, מאחר שרפלקציה עצמית מובילה למודעות עצמית, וזו מובילה לידע עצמי המשפר את הקשר הטיפולי (Divirgilio, 2018). רפלקציה חיובית מובילה גם לתחושת עצמי גבוהה יותר (Allen et al., 2010). מחקר התערבות, שבחן את הקשר בין אירועים יום־יומיים בעבודה לבין רפלקציה חיובית, מצא כי חשיבה רפלקטיבית חיובית תורמת לרווחה נפשית ולהפחתת עומס רגשי בקרב מטפלים (Bono et al., 2013).
חשיבה רפלקטיבית חיובית תורמת להפחתת העומס הרגשי של המטפל, להגברת רווחתו הנפשית וליכולת שלו להיות “קשוב” למטופלת ללא הסחות.

קשיבות טיפולית
תהליך טיפולי מורכב מתנועה מתמדת בין האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי, כאשר האובייקטיבי מבטא את האידיאל של ביצוע תהליך מקצועי, בעוד הסובייקטיבי מבטא את המציאות, שבה נפגשים שני אנשים שונים זה מזה (לונטל, 2012). Fairburn and Cooper (2011) טענו שכשירות המטפל היא “המידה שבה יש למטפל את הידע והמיומנות הנדרשים כדי להעביר את הטיפול בסטנדרט הדרוש לשם השגת ההשפעות הצפויות שלו” (p. 373). כמו כן, כשירות המטפל צריכה לבוא לידי ביטוי גם באיכות הטיפול, שהיא “המידה בה ניתן טיפול פסיכולוגי הולם מספיק כדי להשיג את ההשפעות הצפויות שלו” (p. 373) ולהביא לתוצאות בקרב המטופלים, כאשר המטפל צריך להיות פנוי רגשית לצרכיו של המטופל (שם). גישה נוספת לסוגיה זו מצויה אצל לונטל (2012), שטען כי מטפל כשיר הוא מטפל המצליח להיות אובייקטיבי.
לטענת כהן, המוצגת במאמר של Girdwain (2019), אי־זמינות רגשית משולה לקושי לקבל אהבה ורגשות עמוקים אחרים מהסביבה, ואנשים לא זמינים רגשית מתקשים להבין את רגשות הזולת, אל מול הקושי שלהם להבין את עצמם (Girdwain, 2019). לפיכך, כאשר המטפל מתמודד עם הצפה רגשית, הוא אינו פנוי בקשב ובהוויה כדי לסייע למטופל שלו.

כדי להפעיל משאבה נדרשות הן כניסת
אנרגיה והן הוצאתה. כל עוד יש איזון
בין חלקים אלו, המשאבה פועלת כראוי;
כשאין איזון, נוצרים קשיים תפעוליים.
כך גם הנפש

בהתבסס על המחקר של Girdwain (שם) ועל המתודות שפורטו על אודות מידת הרגשות והקשב של המטפל למטופליו, אשר משפיעה על התהליך הטיפולי כולו, בחרתי בכלי הטיפולי בגישת ההקשבה.
תהליך ההתערבות המתואר במאמר מתמקד בשימוש בכלי הטיפולי “משאבת הנפש” ואינו כולל את פרוטוקול הטיפול בכללותו.

|| מקרה הבוחן

איילת (שם בדוי) היא אישה בת 40 מדרום הארץ, נשואה ואם לשלושה. איילת היא עובדת סוציאלית קלינית, אשת טיפול בתחום הרגשי. היא הגיעה אליי לטיפול במהלך תקופת וירוס הקורונה בישראל (אפריל 2020), והטיפול נמשך עד לסוף חודש יולי 2020. איילת אומנם מורגלת בעומס, אך מצאה עצמה קורסת אל מול המציאות, כאשר מקום עבודתה נסגר בתקופת הסגר הראשון, בחודש מרץ, ובהוראת הממונים לא יכלה להמשיך לטפל באופן מקוון (באמצעות ה”זום”). היא חשה כי כל תחומי החיים נסגרו והתחילה לשקוע בעבר.

בתחילת מאי, לאחר הסרת הסגר הראשון, איילת שבה לעבודתה במצב של משבר בזוגיות וקושי תפקודי, שגרמו לה להרגיש מותשת מכדי לסייע לזולת. היא שמחה לחזור לעיסוקיה ולברוח מקשייה האישיים, אולם בכניסתה לחדר הטיפול חשה חוסר מסוגלות להקשיב למטופל. תוכן השיחות עם המטופלים היה נטול אמפתיה והזדהות ואופיין באדישות. איילת הגיעה למצב שבו היא מסיימת את שעת הטיפול בקושי רב, מבלי לתת מענה טיפולי ראוי.
במהלך שיחותינו הרגשתי שתמונת התנהלותה המקצועית מתחילה להתבהר באמצעות ביטוי הקושי שלה מול מטופליה, כפי שתיארה אותו, והתמעטות המסוגלות שלה לתת מענה טיפולי. הבנתי שאיילת עדיין מתקשה לראות את התמונה. כדי לסייע לה לבחון את העומס הרגשי שהיא נתונה בו, הצעתי לה להשתמש בכלי “משאבת הנפש” להבנת המתחולל בתוכה, בעיקר הקונפליקטים והקשיים הרגשיים.

|| תוכנית ההתערבות של מודל “משאבת הנפש”

מאמר זה מציג שיטת טיפול חדשנית, אשר מאופיינת בקשיבות. מקור הקשב לעצמנו מגיע מהתודעה הנפשית, ועל כן בחרתי לכנותה “משאבת הנפש”. מטרת הכלי היא לסייע למטופל לדייק את המקום הרגשי שהוא נתון בו ולציין מה “ממלא” אותו ומה “שואב” אותו רגשית.
שיטת טיפול חדשנית זו נשענת על גישות הטיפול הממוקד־רגשות והטיפול הממוקד־מטופל. מודל הטיפול הממוקד־רגשות (Emotion-Focused Therapy – EFT) הוא גישה טיפולית המבוססת על ההנחה שרגשות הם המפתח לזהותנו (Greenberg, 2004).
פרוטוקול “משאבת הנפש” יכלול גם שימוש בסקלת הרגשות, במטרה להבין את טווח העוצמות הרגשיות של המטופל. סקלת הרגשות יכולה לסייע למטפלים להיות מודעים יותר לתחושות ולקשב שלהם.
השימוש במודל “משאבת הנפש” נעשה לאחר כמה מפגשי היכרות עם המטופל, כאשר המטפל מבין כי על המטופל מוטל עומס רגשי. התוכנית הטיפולית מחולקת לשלושה חלקים, כמפורט בהמשך.
כלי העזר במודל המוצג במאמר זה הם כלי ציור: דפי נייר ועפרונות צבעוניים. הרציונל לבחירה בכלי זה הוא היתרון של יצירתיות ושל חווייתיות רגשית הנלווית לאמנות הציור, שבשלהן היא תורמת לאפקט הטיפולי. על פי הספרות, ציור ושימוש בצבעים מבטאים את עולמו הפנימי של המטופל ללא צורך בדיבור. עבור המטופל, הם מבטאים דימויים, במודע או שלא במודע, וכן ערכים תרבותיים ואישיים, ומשמשים כאמצעי להתמודדות עם הפרעות נפשיות (בוגין, 2010; Khadar et al., 2013).
מודל “משאבת הנפש” ממשיל את נפשנו למשאבה. כדי להפעיל משאבה נדרשות הן כניסת אנרגיה והן הוצאתה. כל עוד יש איזון בין חלקים אלו, המשאבה פועלת כראוי; כשאין איזון, נוצרים קשיים תפעוליים. כך גם הנפש: היכולת שלנו להיות מסוגלים להקשיב ולסייע לאחר תלויה במשאבים האישיים הזמינים עבורנו ובמשאבי ההתמודדות האישיים.

החלק הראשון: ציור ורישום הרגשות/תחושות
בתיאור מקרה זה השתמשנו בכלי כדי לעזור למטופלת שהיא מטפלת בעצמה, אך חשוב להדגיש כי הכלי רלוונטי גם למטופלים שאינם אנשי טיפול.
שלב א’: המטופל מתבקש לערוך טבלה, המורכבת משתי עמודות: “מה נותן כוח?” ו”מה שואב כוח?”. מובהר לו כי אותו נושא/קטגוריה יכולים להופיע בשתי העמודות. לדוגמה, אם הנושא הוא “עבודה”, בעמודת החוזקות אפשר לרשום: “עבודה יכולה לתת לי המון כוח”, ואילו בעמודת החולשות – “בתקופות מסוימות, העבודה שואבת ממני כוחות”. עוד יש להדגיש כי הטבלה נכונה לתקופה הנוכחית בלבד, וייתכן כי בעתיד תיראה אחרת לגמרי.
שלב ב’: המטופל מתבקש לרשום חמש קטגוריות לפחות בכל עמודה בטבלה.
שלב ג’: לאחר כתיבת הקטגוריות, המטופל משתמש בצבעים שונים לסימון הקטגוריות. מוסבר לו כי אין חשיבות לצבעים שנבחרו, אולם אין לצבוע באותו צבע קטגוריה זהה בשתי העמודות.
שלב ד’: המטופל מתבקש לצייר את משאבת הנפש שלו. אני מנחה את הציור על פי מצבו הקוגניטיבי של המטופל, כאשר רצוי שהוא יצייר את קווי המתאר של הצורה המתאימה לו, במטרה לפתח שיח על בחירת הצורה (למשל: יש אנשים שמציירים לב, יש שמציירים צורות הנדסיות, ועוד). יש מטופלים שמתקשים לצייר, והמסר מולם מועבר בשיח.
שלב ה’: לאחר שהמטופל צייר, הוא צובע את החלק היחסי שכל קטגוריה תופסת במרחב ה”משאבה” שצייר, בהתאם לצבעים שבחר בשלב ג’. לעיתים הוא חושש שלא יישאר מקום לצביעת כל הקטגוריות, ולכן בוחר להקטין את החלקים ויהיו חלקים במשאבה שלא ייצבעו. במקרים כאלה, אשאל אותו מדוע נותר חלק לא צבוע ומה בדעתו לעשות עימו.
שלב ו’: לאחר הצביעה, אנו מתבוננים בציור ובעזרת שני סימבולים (למשל:!/X) מסמנים את החלקים שנותנים כוח (!) ושואבים כוח (X) ומנסים להעריך את החלק שהם תופסים במשאבה. בהתבוננות ויזואלית כזו, עולה הבנת מצבו הרגשי של המטופל.

קרדיט: אידאה

החלק השני: שלב השיחה
בחלק זה מתחיל שיח העומק, והוא נפתח בשתי שאלות. השאלה הראשונה היא: “מה נותן לי כוח?”, וממשיכה אותה שאלת משנה: “מה אני עושה כדי לשמר אותו?”; השאלה השנייה היא: “מה שואב ממני כוח?”, וממשיכה אותה שאלת משנה: “מדוע אני בדלילות משאבים? כיצד ניתן למלא אותם?”
להלן פירוט השיח במקרה הבוחן:
איילת התקשתה מאוד לפרט את המקומות שואבי הכוח ופרצה בבכי. את שתי הפגישות הבאות הקדשנו להבנת הקושי, תוך שימוש במנטרות חיוביות כגון “הכול לטובה”. התמקדות זו סייעה לאיילת להמשיך במילוי העמודות.
איילת בחרה לצייר את משאבת הנפש שלה בצורת לב, אך התקשתה לבחור צבעים. בשיח הטיפולי הדגישה את חוסר המיקוד שלה ברגשותיה. להגדרתה, היא “שרויה בכאוס רגשי עצום”.

לאחר הצביעה, איילת ואני סימנו את המקומות שנותנים לה כוח ואת אלה ששואבים ממנה כוח.
כאמור, לאחר הצביעה והסימון מגיע השיח הטיפולי, שמתמקד בחלק השואב לעומת החלק המעניק. המיפוי שערכנו, איילת ואני, תרם לבהירות התמונה, ומעיון משותף בציור עלתה התובנה כי משאבי ההתמודדות של איילת מעטים, וכי היא סובלת מכאוס בחייה ומהדחקת המצב. הדחקה זו לכאורה הקלה עליה, אך למעשה יצרה עומס רגשי בגלל זיכרונות שצפו מחדש מחייה בעבר ובהווה.
שוחחנו על אובדן אביה, שהייתה קרובה מאוד אליו, על ה”בריחה” לעבודה ועל חוסר המודעות לחור שנוצר בחייה. עלו הקשיים בזוגיות שלה וחוסר התקשורת בינה לבין בן זוגה. לדבריה, היא לא זיהתה את התחומים השואבים את כוחותיה עד שלא מיקמה אותם בציור משאבת הנפש. ההתדרדרות הבריאותית של אמה שאבה כוחות רבים, וכך גם אובדן התעסוקה בתקופת הקורונה, שגרם לתחושת חוסר האונים.
בשלב זה, לאחר שאיילת הבינה כי השאירה את צרכיה מאחור ושעליה “למלא את המצברים” על ידי דברים שממלאים את הנפש, איילת דייקה בעבורי כי השליטה שלה ב”משימות” היא זו שמגנה עליה. לצד השיח על כוחותיה, קבעה איילת כי תקדיש ערב בשבוע לחיזוק מערכת היחסים הזוגית, וקבעה אותו ביומנה. כמו כן, איילת נרשמה לחדר כושר כדי “לפרוק” את תסכוליה, כפי שהגדירה זאת. התנהלות זו נועדה להקל את ניהול הזמן לטובת החיבור הפנימי לצורך האישי שלה.
לאחר ההתמקדות בפעולות הנדרשות בתחום האישי, בהתאם למשאבת הנפש, התקדמנו לפן המקצועי. שיקפתי לה כי היא מתמודדת עם קושי בשימור מטופלות, בשל העומס והקושי בניהול חייה. בחרתי שוב ושוב לשקף לאיילת את דלילות המשאבים שלה ואת הקשיים בזמינות המשאבים הקיימים, כפי שניתן לראות בציור משאבת הנפש. מעיון בתרשים עולה בבירור כי 80% משטח המשאבה הן קטגוריות של דברים ששואבים ממנה כוח, בעוד קטגוריות של דברים שנותנים כוח תופסות רק 20% מהמשאבה. מכאן ברור שאיילת הגיעה לרוויה בהיבט של העומס הרגשי ולא יכלה עוד לעסוק בטיפול.
בתגובתה הראשונה לשיקוף זה, איילת השתמשה במנגנוני הדחקה והכחשה מסוג: “עבודתי נותנת לי המון כוח”; “אין שום סיכוי שזה מעמיס עליי”; “אם לא הייתי מפסיקה לעבוד, לא הייתי במקום הזה בכלל”; “המטופלות הם עוגן בכל מה שעובר עליי”. בתגובה, שאלתי אותה: “האם את נמצאת ב־100% עבור המטופלות שלך? האם באמת ניתן להשאיר את החיים האישיים, עם העומס הרגשי שאת מתארת, מחוץ לחדר הטיפול?” בשבוע שלאחר מכן, אמה התאשפזה, וכך יצא שנפגשנו רק כעבור שבועיים. בפגישה זו איילת נראתה תשושה ושיתפה אותי במה שאירע בחייה. ניכר כי הושפעה מהעומס הרגשי בטיפול באמה והיא מתקשה לארגן את הטיפול במטופלות שלה.
בנקודה זו שאלתי: “מה את חווה אל מול הקושי לארגן את הטיפול במטופלות שלך ואיך זה מתחבר לשיחותינו במפגש הקודם?” תשובתה הייתה: “אין לי מקום במשאבה עבור זה”. מתוך תשובתה זו, שיקפתי לאיילת את חוסר היכולת שלה להכיל את מטופלותיה בשל הצפה רגשית. במהלך המפגש הטיפולי עסקנו בשאלת המקצוע שלה. בסוף התהליך, איילת הצליחה לדייק ולציין לעצמה כי הבחירה לאפשר למטופלות להפסיק את הטיפול הייתה למעשה בחירת הגנה, שנבעה מחוסר יכולתה להתמודד עם הקשיים בחייה.

החלק השלישי: סקלת הרגשות
במהלך כל המפגשים שלנו, איילת הציגה את תפקידה המקצועי כמנגנון שמסייע לה בחייה. לצורך כך, ולאחר שיחות עומק רבות, ביקשתי שנעבוד עם סקלת רגשות אישית.
הסקלה בנויה מ”0” ועד “10” (“לא פנוי כלל” עד “פנוי לגמרי”, בהתאמה), והמטופל מתבקש למקם את עצמו עליה כהמשך לתובנות שהתקבלו מניתוח המשאבה.
במקרה בוחן זה, מטרתה של סקלת הרגשות הייתה לסייע לאיילת להיות קשובה לתחושות ולרגשות שלה, ובכך לקבוע את מידת ההצפה הרגשית שלה ואת פניותה למטופלותיה.
איילת התבוננה בסקלת הרגשות שלה ועלתה בה המודעות לכך שאינה פנויה רגשית. בעת ההתבוננות היא פרצה בבכי, תוך שהיא מסמנת על גבי הסקלה כי היא נמצאת בין 5-4 ומציינת שאיננה מסוגלת להוות עוגן למטופליה, משום שהיא עצמה מצויה בלב סערה.
הפגישה הסתיימה כאשר איילת לוקחת על עצמה לא לקבל מטופלות לטיפול, מתוך הבנה כי עליה לארגן קודם לכן את עולמה הפנימי בשל העומס הרגשי שהיא נתונה בו. הבחירה להתבונן במשאבת הנפש שלה ולדייק את יכולת הקשיבות הטיפולית שלה חיזקה אותה, ודרבנה אותה לארגן את חייה האישיים כך שתוכל לשוב לתפקד כאשת טיפול בצורה מיטבית.

איילת השתמשה במנגנוני הדחקה
והכחשה מסוג: "עבודתי נותנת לי המון
כוח"; "אין שום סיכוי שזה מעמיס עליי";
"אם לא הייתי מפסיקה לעבוד, לא הייתי
במקום הזה בכלל"; "המטופלות הם עוגן
בכל מה שעובר עליי"

המפגשים הטיפוליים נמשכו כסדרם, והסוגיות שהועלו ב”משאבת הנפש” קיבלו מקום. לאחר הפסקה של חודשיים במקום עבודתה, איילת שבה לעולם הטיפול כשהיא מודעת יותר ומכילה יותר. לפגישתנו האחרונה הגיעה מחויכת, וניכר בעיניה כי היא שלווה. היא שיתפה אותי בהתרגשותה לשוב לפגוש מטופלים והבטיחה כי הלמידה על האיזונים שהיא זקוקה להם בחייה תמשיך ללוות אותה.

|| דיון

אנרגיה מגיעה מארבעה מקורות פנימיים עיקריים: הגוף, הרגש, הנפש והרוח. במחקר שעסק במדע הסיבולת, טענו המחברים כי על האדם לנהל את משאבי האנרגיה שלו ולא את הזמן שלו (Schwartz & Mccarthy, 2007).
בהתייחס לטענה מחקרית זו, אדגיש כי במקרה הנוכחי בא לידי ביטוי השימוש בכלי “משאבת הנפש”. התמה המרכזית העומדת מאחורי הפרוטוקול היא חשיפה של רגשות חסומים וסמויים, שבאמצעותם המטפל יהיה קשוב יותר לעצמו.
מקרה המבחן הוא של מטופלת שחוותה קשיים בזמינות המשאבים הקיימים כדי לנהל באופן יעיל את תחומי החיים שלה. היבט זה בא לידי ביטוי בתקופת הקורונה, כאשר נאלצה לעצור את חייה המקצועיים והתפנתה לטפל בענייני השגרה המשפחתיים.
כבר בתחילת הטיפול חשתי שאחד הדברים הבולטים שנפגעו אצל איילת הוא הקשיבות. Shapiro & Carlson (2017) התייחסו לפגיעה בתחום זה וציינו כי לא פעם, אנשי טיפול מרגישים כי התכונות שהובילו אותם מלכתחילה לעסוק במקצוע הטיפולי: תחושת שליחות ורצון לעזור, קורסות תחת המתח והלחץ. ואכן, איילת העידה בפניי כי כשחזרה לעבודה, לפי דרישת מנהליה, חשה שאין היא מסוגלת להקשיב למטופלותיה כפי שדורש תפקידה.
בהתאם לשלב הראשון של תוכנית ההתערבות, איילת הרגישה שהיא ממפה את המקומות בחייה המעניקים לה כוח ואת המקומות ששואבים ממנה כוחות. בשלב זה, איילת נוכחה לדעת כי חוסר האיזון בין העוגנים – שמהם היא יכולה לשאוב כוח, לבין המשקולות – שמושכות אותה למטה, גרם לעומס רגשי.
בשלב הבא איילת השלימה את ציור משאבת הנפש שלה, ותוכן המפגשים בינינו התבסס על המידע שעלה מן הציור. בשלב זה, הטיפול נעשה באמצעות קשיבות טיפולית שהפעלתי אני, כמטפלת, במטרה להבין ולמקד. אחת התכונות העיקריות של קשיבות טיפולית היא המיקוד: לא לאפשר לתשומת הלב לנדוד לעבר או לעתיד. ואכן, איילת הייתה עסוקה לא פעם בהתמודדויות עבר. בהתאם לגישת הקשיבות הטיפולית, החזרתי אותה להווה והפכנו את ההתמודדויות הללו לנוכחות בהווה. כך הצליחה, למשל, להתמודד עם אובדן אביה כפי שהוא נוכח בחייה בהווה, והפסיקה להדחיק את האירוע.
המודל של משאבת הנפש פעל במקרה של איילת בשיטה ממוקדת־רגשות (Greenberg, 2004) וממוקדת־מטופל (Rogers, 1957; 1980). בפעולה משותפת, איילת ואני סימנו את כל המקומות במשאבת הנפש שלה: את אלה שנותנים לה כוחות ואת אלה שחוסמים אותה. הייתי שותפה לתהליך המיפוי, ויחדיו ניתחנו את הציור והבחנו עד כמה הוא מדגיש את חוסר האיזון.
מצב איזון חשוב לתפקוד האדם, ונראה שההומאוסטזיס, היכולת לשמור על היציבות (Betts et al., 2017; Chrousos, 2009; Tsigos et al., 2000), נפגע אצל איילת בשל העומס הרגשי. כתוצאה מכך נוצרו אצלה תגובות שרשרת, כאשר מצד אחד אפשרה למטופלות הקליניקה שלה לעזוב אותה, ומצד שני ניהלה את הטיפול באמה בצורה שתלטנית.
על פי Chrousos (2009), יש חשיבות רבה לוויסות לחצים רגשיים ולחזרה לאיזון ושליטה בחיים. זאת הייתה המטרה הטיפולית שלי. ואכן, במהלך הטיפולים איילת עברה שינוי, ובהשפעת השימוש בכלי הטיפולי התחילה לראות את הדברים בגישה חיובית והגיעה להבנה שעליה לבצע שינויים. למשל, לחזק את המערכת הזוגית שלה וליצור עוגנים של התנהגויות חיוביות. כתוצאה מהכרה זו, איילת לא ויתרה על מקצוע הטיפול וחתרה להגיע למצב שבו היא יכולה לחדש את הקשר עם מטופלותיה ולהמשיך את הטיפולים שהופסקו בשל הקורונה. איילת מימשה מטרה זו, ולאחר כמה מפגשים דיווחה לי על חידוש הקשרים.
כפי שטענה Rowland (2017), שינוי חל כאשר נוצרת היכולת להתבונן פנימה. רפלקציה היא תהליך חשוב למטפלים, משום שהיא מובילה למודעות עצמית (Divirgilio, 2018) ולתחושת “עצמי” גבוהה יותר (Allen et al., 2010). על ידי התבוננות פנימית חיובית, איילת הצליחה לבנות משאבים חיוביים, שהפחיתו את העומס הרגשי ואפשרו לה להכיל ולארגן את חייה.
השיטה הטיפולית שבחרתי בה, “משאבת הנפש”, והטבעת המונח “קשיבות טיפולית”, המחישו לאיילת את כלל אזורי חייה. דרך ציור הלב ששרטטה וההבנה כי הוא עמוס בשטחים המסמלים את החסמים בחייה, מצאה בתוכה את הדרך לצמוח ולארגן את התחומים השונים בדרך שתעצים אותה.

|| לסיכום

ייחודיות הכלי “משאבת הנפש” היא ביכולתו לספק תובנות מעמיקות על הנפש באמצעות חקר עצמאי של המטופל. בעזרת תובנות אלו, המטופל יוצא לדרך חדשה של החלמה. עוד מתייחד הכלי ביכולתו למקד בקשיבות של המטופל לעצמו, כחלק מהתהליך הטיפולי. בדרך זו הוא עשוי להוביל להחלמה משמעותית, כפי שקרה במקרה הבוחן.
הכלי המתואר ופרוטוקול העבודה יכולים לשפוך אור על התמודדותם של מטופלים נוספים, הנמצאים במצבי לחץ ושחיקה, ולסייע להם בהתמודדות.

מגבלות: המאמר מביא תיאור מקרה. “משאבת הנפש” הוא כלי חדשני, שעדיין נמצא בשימוש ניסיוני. השימוש בו הוא באמצעות טיפולים פרטניים וטרם בוצע בו שימוש עם קבוצות ביקורת. למרות זאת, ומכיוון שהמודל נמצא ככזה שניתן להשתמש בו לצורך התערבויות בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, מצאתי לנכון לשתף בתרומתו האפשרית לעולם הטיפול. מחקרי המשך שאבצע יכללו התערבויות עם קבוצות ביקורת.

 

רשימת המקורות

בוגין, מ' (2010). "תסתכלו על הציור הזה, הוא כולו גוף": תרפיה באמנות – התבוננות על הגוף המדבר. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2527

לונטל, א' (2012). עבודה סוציאלית פרטנית. בתוך: מ' חובב, א' לונטל, וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 115-144). הוצאת הקיבוץ המאוחד.

לוי, ר' (2021). פגיעה ביכולת ההכלה של המטפל עקב משבר בחייו האישיים: איום על הטיפול לצד אפשרות לצמיחה.  https://www.ranylevy.co.il/publications/

צבר בן יהושע, נ' (2016). אתנוגרפיה בחינוך. בתוך: נ' צבר בן יהושע, (עורכת), מסורות וזרמים במחקר האיכותני: תפיסות אסטרטגיות וכלים מתקדמים (עמ' 118-86). תל אביב: מכון מופת.

Allen, M. S., Jones, M. V., & Sheffield, D. (2010). The influence of positive reflection on attributions, emotions, and self-efficacy. Sport Psychologist, 24(2), 211-226.  https://doi.org/10.1123/tsp.24.2.211

Betts, J. G., DeSaix, P., Johnson, E., Johnson, J. E., Korol, O., Kruse, D. H., Poe, B., Wise, J. A., Womble, M., & Young, K. A. (2017). Anatomy and physiology. OpenStax College.

Bono, J. E., Glomb, T. M., Shen, W., Kim, E., & Koch, A. J. (2013). Building positive resources: Effects of positive events and positive reflection on work stress and health. Academy of Management Journal, 56(6), 1601-1627. https://doi.org/10.5465/amj.2011.0272

Business News Daily Editor (2020, May 31). Employees reveal how stress affects their jobs. Business News Daily. https://www.businessnewsdaily.com/2267-workplace-stress-health-epidemic-perventable-employee-assistance-programs.html

Chrousos, G. P. (2009). Stress and disorders of the stress system. Nature Reviews Endocrinology, 5(7), 374–381.  https://doi.org/10.1038/nrendo.2009.106

Colzato, L. S., Ozturk, A., & Hommel, B. (2012). Meditate to create: The impact of focused-attention and open-monitoring training on convergent and divergent thinking. Frontiers in Psychology, 3(APR). https://doi.org/10.3389/fpsyg.2012.00116

ComPsych (2019, October 22). More than one-third of Employees say “people issues” cause the most stress at work. https://www.compsych.com/press-room/press-article?nodeId=5e35641b-dfe3-4e87-9066-66c420b0a234

Divirgilio, N. (2018). Therapist, know thyself: Self-reflective practice through autoethnographyhttps://sophia.stkate.edu/

Dlugos, R. F., & Friedlander, M. L. (2001). Passionately committed psychotherapists: A qualitative study of their experiences. Professional Psychology: Research and Practice, 32(3), 298–304.  https://doi.org/10.1037/0735-7028.32.3.298

Elliott, D. M., & Guy, J. D. (1993). Mental health professionals versus non-mental-health professionals: Childhood trauma and adult functioning. Professional Psychology: Research and Practice, 24(1), 83–90.  https://doi.org/10.1037/0735-7028.24.1.83

Fairburn, C. G., & Cooper, Z. (2011). Therapist competence, therapy quality, and therapist training. Behaviour Research and Therapy, 49(6-7), 373-378. https://doi.org/10.1016/j.brat.2011.03.005

Farber, B. A., Manevich, I., Metzger, J., & Saypol, E. (2005). Choosing psychotherapy as a career: Why did we cross that road? Journal of Clinical Psychology, 61(8), 1009-1031. https://doi.org/10.1002/jclp.20174

Gethin, R. (2011). On some definitions of mindfulness. Contemporary Buddhism, 12(1), 263-279. https://doi.org/10.1080/14639947.2011.564843

Greenberg, L. S. (2004). Emotion-focused therapy. Clinical Psychology and Psychotherapy, 11(1), 3-16.  https://doi.org/10.1002/cpp.388

Girdwain, A. (2019, November 6). Aly lends her voice to “11 signs of an emotionally unavailable partner”. https://alysoncohentherapy.com/2019/11/06/aly-lends-her-voice-to-11-signs-of-an-emotionally-unavailable-partner/

Haarhoff, B., & Thwaites, R. (2015). Reflection in CBT. Sage Publishing. https://uk.sagepub.com/en-gb/eur/reflection-in-cbt/book239549

Hendricks, M. N. (2007). Focusing-oriented experiential psychotherapy: How to do it. American Journal of Psychotherapy, 61(3), 271–284. https://doi.org/10.1176/appi.psychotherapy.2007.61.3.271

Houtman, I., & Jettinghoff, K. (2007). Raising awareness of stress at work in developing countries A modern hazard in a traditional working environment Advice to employers and worker representatives. WHO Press.

Khadar, M., Babapour, J., & Sabourimoghaddam, H. (2013). The effect of art therapy based on painting therapy in reducing symptoms of separation anxiety disorder (SAD) in elementary School Boys. Procedia, 84, 1697-1703.

Kyrou, I., & Tsigos, C. (2007). Stress mechanisms and metabolic complications. Hormone and Metabolic Research, 39(6), 430–438.  https://doi.org/10.1055/s-2007-981462

Loades, M. E., & Myles, P. J. (2016). Does a therapist’s reflective ability predict the accuracy of their self-evaluation of competence in cognitive behavioural therapy? Cognitive Behaviour Therapist, 9, e6. https://doi.org/10.1017/S1754470X16000027

Maslach, C. (2003). Burnout: The cost of caring. Malor Books.

McEwen, B. S. (2000). Allostasis and allostatic load: Implications for neuropsychopharmacology. Neuropsychopharmacology, 22(2), 108–124. https://doi.org/10.1016/S0893-133X(99)00129-3

McLeod, S. A. (2019). Person centred therapy. Simply Psychology. https://www.simplypsychology.org/client-centred-therapy.html

Mills, A. J., Durepos, G., & Wiebe, E. (2010). Encyclopedia of case study research. Sage Publications.

Naik, P., Harris, V., & Forthun, L. (2013). Mindfulness: An introduction. EDIS, 2013(8).  https://doi.org/10.32473/edis-fy1381-2013

Oliveira, J. F. de, Santos, A. M. dos, Primo, L. S., Silva, M. R. S. da, Domingues, E. S., Moreira, F. P., Wiener, C., & Oses, J. P. (2019). Satisfação profissional e sobrecarga de trabalho de enfermeiros da área de saúde mental. Ciência & Saúde Coletiva, 24(7), 2593–2599.  https://doi.org/10.1590/1413-81232018247.20252017

Panayiotou, G., Panteli, M., & Vlemincx, E. (2019). Adaptive and maladaptive emotion processing and regulation, and the case of alexithymia. Cognition and Emotion, 1-12.  https://doi.org/10.1080/02699931.2019.1671322

Rappaport, L. (2010). Focusing-oriented art therapy: Accessing the body’s wisdom and creative intelligence. Jessica Kingsley Publishers.

Rogers, C. (1980). A way of being. Houghton Mifflin.

Rogers, C. R. (1957). The necessary and sufficient conditions of therapeutic personality change. Journal of Consulting Psychology, 21(2), 95–103. https://doi.org/10.1037/h0045357

Rønnestad, M. H., Orlinsky, D. E., Schröder, T. A., Skovholt, T. M., & Willutzki, U. (2019). The professional development of counsellors and psychotherapists: Implications of empirical studies for supervision, training and practice. Counselling and Psychotherapy Research, 19(3), 214–230. https://doi.org/10.1002/capr.12198

Rowland, D. (2017). Change starts with a leader’s ability to look inward. LSE Business Review, 1-3.

Schaufeli, W. B., & Buunk, B. P. (2004). Burnout: An overview of 25 Years of research and theorizing. In M. J. Schabracq, J. A. M. Winnbust, & C. L. Cooper (Eds.), The handbook of work and health psychology, Second edition (pp. 383–425). John Wiley and Sons, Ltd.  https://doi.org/10.1002/0470013400.ch19

Schön, D. A. (1983). The reflective practitioner: How professionals think in action. Basic Books.

Schwartz, T., & Mccarthy, C. (2007). Manage your energy, not your time. Harvard Business Review, 85(10), 24-33.

Shapiro, S. L. (2009). The integration of mindfulness and psychology. Journal of Clinical Psychology, 65(6), 555-560. https://doi.org/10.1002/jclp.20602

Shapiro, S. L., & Carlson, L. E. (2017). The art and science of mindfulness: Integrating mindfulness into psychology and the helping professions. American Psychological Association.

Tsigos, C., Kyrou, I., Kassi, E., & Chrousos, G. P. (2000). Stress, endocrine physiology and pathophysiology. In K. R. Feingold, B. Anawalt, A. Boyce, G. Chrousos, W. W. de, Herder, K. Dungan, A. Grossman, J. M. Hershman, H. J. Hofland, G. Kaltsas, C. GKoch, P. Kopp, M. Korbonits, R. McLachlan, J. E. Morley, M. New, J. Purnell, F. Singer, C. A. Stratakis, … D. P. Wilson (Eds.), Endotext [Internet]. MDText.com, Inc.

Ward, C. C., & House, R. M. (1998). Counseling supervision: A reflective model. Counselor Education and Supervision, 38(1), 23–33. https://doi.org/10.1002/j.1556-6978.1998.tb00554.x

Williams, M. M. (2015). A Sanskrit English dictionary, etymologically and philologically arranged. Nataraj Books.

Witty, M. C. (2007). Client-centered therapy. In N. Kazantzis & L. L’Abate (Eds.), Handbook of homework assignments in psychotherapy (pp. 35–50). Springer US. https://doi.org/10.1007/978-0-387-29681-4_3

Waugh, C. E., Thompson, R. J., & Gotlib, I. H. (2011). Flexible emotional responsiveness in trait resilience. Emotion, 11(5), 1059–1067. https://doi.org/10.1037/a0021786

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!