כיצד רצוי שצוות חינוכי בגן ילדים יגיב כשהוא מזהה ילדה שחווה עונג מיני במשחק באחד ממתקני השעשועים? כיצד לשוחח עם נערים דתיים על אוננות, ועם נערים שמתמודדים עם אוטיזם על מיניות ומרחב בטוח? השאלות הללו ואחרות עמדו במרכזו של כנס בנושא חינוך מיני במערכת החינוך הפורמלית, שהתקיים בחמישי האחרון באוניברסיטת בן גוריון. עבור המחנכים, היועצות והמדריכות שהגיעו לכנס, מדובר בהזדמנות לשתף ידע ותובנות מהתמודדות עם דילמות חינוכיות שהם נתקלים בהן באופן יום יומי בעבודה עם מגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית.
למרות שחינוך מיני מזוהה בדרך כלל עם גיל ההתבגרות, בפועל הוא מעלה סוגיות ודילמות גם בגיל הגן. שלומית הברון, שעומדת בראש מרכז 'מידע אמין על מין' תיארה בכנס את חשיבות המודעות של צוותי חינוך למיניות בריאה בגיל הרך. "לילדים בגיל הרך יש מיניות. היא עוסקת בעיקר במגע בכלל, וגם באיברים הפרטיים שלי ושל חברים ומשפחה, ומלווה בתחושה של גילוי. בגילים האלה, המיניות אינה חלק מרכזי בחיי הילד, אלא עוד משהו שהוא עושה."
הברון נותנת דוגמא לגבול בין התנהגות מינית טבעית, לכזו שדורשת התייחסות וטיפול. "ניקח את אדל, ילדה בת ארבע וחצי שמגלה שכאשר היא מתגלשת במוט בגן השעשועים בגן היא חווה עונג, ולכן זה טבעי שהיא תהיה מעוניינת בחזרה על כך. במקרה הזה הגננת צריכה להסביר לאדל שעונג הוא משהו שעושים בפרטיות, ובמקרה שזה לא עוזר, לאסור עליה להתגלש לתקופה. אם התגובה לאיסור היא התקפות זעם, זה מהווה סימן מדאיג ויש לפנות לרווחה".
דוברים אחרים שיתפו ביוזמות ובדילמות של חינוך מיני בקהילות שונות בחברה הישראלית. נועם פרינס, מנחה למיניות בריאה בחברה הדתית סיפר מה הוא עונה לנער בכיתה ח' שחש חרטה על אוננות: "אני אומר לו שזה מבורך שהגוף שלך יודע לייצר זרע, ושאתה תלמד בהמשך הדרך איך לקיים את המצווה. אני לא מבטל את האיסור בהלכה, אבל אני מאמין שכל מצווה, לוקח זמן ללמוד איך מבצעים אותה". הפסיכולוג החינוכי נידאל מוסא סיפר על תוכנית לחינוך מיני לתלמידי חטיבת הביניים ביישוב הדרוזי בית ג'אן, שנבנתה ביחד עם אנשי הדת ביישוב.
מאיה מליץ, מדריכת מורות לחינוך מיוחד ממתי"א (מרכז תמיכה וייעוץ אזורי) בירושלים, סיפרה על דילמות שמעסיקות מחנכים לתלמידים אוטיסטים בתפקוד גבוה. "אלו סוגיות שקשורות לחוסר היכולת בהבנת מצבים חברתיים", סיפרה, "מורה סיפרה לי על התלמידים שלה בי"א, ששאלו אותה למה בעצם הם לא יכולים לגעת בנערות שנוסעות איתם באוטובוס".
איתי אמדורסקי, מורה לחינוך מיני ומגדרי בתיכון אורט סינגלובסקי בדרום תל אביב ומדריך בתכנית 'לגעת בזה' במרכז ההדרכה 'המעורר', סיפר על האתגר שבמפגש בין תפישת עולמו לבין התפישות שהתלמידים מגיעים איתן מהבית ומהשכונה. "התלמידים שלי מגוונים מאוד", סיפר, "באחד השיעורים דיברנו על להטב"ים, ואחת התלמידות אמרה שהיא מקבלת אבל היא לא רוצה שיחצינו את עצמם. חברתה הטובה לכיתה, שהיא לסבית מוצהרת, צעקה עלייה ונעלבה מאוד.
"לאחר השיעור שוחחתי עם התלמידה, שאמרה לי 'אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת את החברה שלי, אבל אני לא מסכימה עם זה'. אמרתי לה שאני מבין את הערכים שהיא מאמינה בהם, אבל שעומדת בפניה הבחירה להיות חברה שלה למרות הכל, ושככל הנראה זאת לא תהיה הפעם האחרונה שהיא תצטרך לבחור. הבנתי שאני צריך לא לבטל את העולם ממנו היא באה, ולהציב בפניה את הדילמה בה היא נמצאת."
אמדורסקי סיפר שהחליט לצאת בפני תלמידיו מהארון. "רציתי להראות לתלמידים מגוון אנושי, ולהוות דמות להטב"ית חיובית עבורם. מלבד זאת, אני לא מעוניין לשקר לתלמידים וליצור סביבי חרושת שמועות".
התגובות לא היו קלות, אבל בסופו של דבר, לחשיפה האישית היתה השפעה חיובית. "חלק מהתלמידים החרימו את השיעורים, אבל בשיעור המסכם של השנה אחד התלמידים אמר לי 'אני מכבד עכשיו הומואים, אפילו סבבה עם זה שיסתובבו ברחובות. ואתה ההומו האהוב עליי'".
