האצן הבריטי, סר מוחמד ("מוֹ") פראח, חשף הלילה (בין שני לשלישי) בראיון ל-BBC כי היה קורבן לסחר בבני אדם כילד, והובא לבריטניה באופן לא חוקי מסומליה בגיל 9. "מוחמד פראח הוא לא שמי האמיתי", הוא חשף, "שמי הוא חוסיין עבּדי קאהין".
פראח בן ה-39, הוא מגדולי האצנים בכל הזמנים, והאצן הבריטי המעוטר ביותר. הוא זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים, ב-8 מדליות זהב באליפות העולם, 5 מדליות זהב באליפות אירופה ומחזיק בשיאי עולם בריצת 2 מייל באולם מ-2015 (8:03.40 דקות) ובריצת 1 שעה מ-2020 (21,330 מטרים), וכן בשיאי אירופה נוספים בריצות בינוניות וארוכות. ב-2016 אף הוענק לפראח תואר אבירות (סר) מידי המלכה אליזבת' על תרומתו לאתלטיקה הבריטית.
פראח סיפר כי החליט לחשוף את הסיפור האישי שלו כדי לשנות התודעה הציבורית על עבדות וסחר בבני אדם, "לא היה לי מושג שכל כך הרבה אנשים עובדים בדיוק את אותו הדבר שאני עברתי", הוא אמר, "זה רק מראה כמה מזל היה לי".
לנקות כדי לקבל אוכל, ולא לספר שום דבר
אביו של פראח, עבּדי, נורה מכדור תועה בקרבות שהתחוללו בסומליה בשנות השמונים, והאצן המפורסם גדל בסומלילנד רק עם אמו ושני אחיו עד גיל 8 או 9, לדבריו, אז הגיעה אישה שלא הכיר, ואמרה לו כי הם הולכים לטוס לאירופה כדי שיגור אצל קרובי משפחתו. "היא הביאה לי מסמכים מזויפים", הוא אמר, "ושם היה כתוב את השם החדש שלי, מוחמד פראח".
"התרגשתי כשהיא אמרה לי שאנחנו הולכים לטוס", אמר פראח, "כי מעולם לא הייתי במטוס לפני כן", אבל כשהגיעו לדירתה של האישה במערב לונדון, היא לקחה ממנו את המסמכים וקרעה אותם לנגד עיניו, "אז ידעתי שאני בצרות", הוא אמר, וסיפר כי כדי שיקבל אוכל, היא אילצה אותו לבצע עבודות בית כניקיון וטיפול בילדים הקטנים.
לצוות העובדים בבית המשפחה אצלה עבד, נאמר כי הוא פליט מסומליה. "היא אמרה לי שאם אני רוצה לראות את המשפחה שלי שוב, שלא אגיד כלום", הוא סיפר, ואמר כי לעתים קרובות היה נועל את עצמו בשירותים ובוכה.
בשנים הראשונות לשהותו באנגליה, המשפחה אצלה עבד והתגורר לא הרשתה לו ללכת לבית הספר, והוא נרשם לבית הספר הקהילתי רק כשהיה בן 12, אך התחיל את לימודי כיתה ב' כדי להשלים את הפער שצבר.המורה שלו בבית הספר, שרה רני, סיפרה בראיון כי הוא הגיע לבית הספר כשהוא "מוזנח ונראה שאין מי שדואג לו", וכי הוא דיבר מעט מאוד אנגלית, וגם מבחינה רגשית ותרבותית, היה מרוחק ומנותק.
מורה לחיים: "הריצה הצילה אותי"
המורה לחינוך גופני שלו, אלן ווטקינסון, סיפר כי הוא הבחין בשינוי משמעותי אצל הנער הצעיר רק כשעלה על מסלול הריצה, "נראה שהשפה היחידה שהוא הבין הייתה השפה של הספורט", הוא אמר. "הדרך היחידה שהצלחתי לצאת מהמצב בו חייתי היה לצאת החוצה ולרוץ" סיפר פראח. ווטקינסון היה האדם הראשון בו פראח בטח והתוודה בפניו על סיפורו האמיתי.
ווטקינסון פנה לשירותי הרווחה וסייע לאצן הצעיר להיכנס למשפחת אומנה. "עדיין התגעגעתי למשפחה שלי", הוא אמר, "אבל מהרגע הזה הכל התחיל להרגיש טוב יותר. הרגשתי כאילו עול גדול הוסר מהכתפיים שלי ויכולתי להיות עצמי".
פראח החל עד מהרה לנצח בתחרויות ריצה ולקנות לעצמו שם ומעמד בתחום. בתמיכת המורה שלו, פראח הוזמן בגיל 14 להתחרות כחלק מהקבוצה האנגלית בתחרות בלטביה, אך לא היו לו מסמכים מתאימים וכלל לא היה אזרח בריטי. בעזרתו של ווטקינסון, החל בתהליך לקבלת אזרחות, ורק לאחר 3 שנים, בשנת 2000, קיבל את האזרחות.
"הריצה הצילה אותי", סיפר פראח, "היכולת שלי לרוץ הייתה הדבר שבאמת עשה את ההבדל". כבר ב-2001, הוא זכה באליפות אירופה לנוער בריצת 5,000 מטרים. ב-2008 התחרה לראשונה באולימפיאדה וייצג את נבחרת בריטניה, אך רק בשנים שלאחר מכן החל לזכות בתארי בוגרים משמעותיים.
