בעוד בנקים מרכזיים בישראל ובעולם מאיצים את קצב העלאת הריבית כדי להרגיע את האינפלציה, הכלכלן האמריקני ג'יימס גלבריית, פרופסור באוניברסיטת טקסס, ולשעבר כלכלן בוועדת הקונגרס האמריקני לבנקים ושירותים פיננסיים, סבור שהם מענישים את אלה שנפגעים ביותר מעליית המחירים.

את הקונצנזוס הכלכלי שרואה בריבית כלי למאבק בעליית המחירים הוא מכנה "חשיבה עצלנית", וקורא לחזור לפיקוח על מחירים, כלי שלשיטתו אפקטיבי הרבה יותר, ומבטיח שמי שישלם את מחיר האינפלציה יהיה החזקים ולא החלשים ביותר. לגלבריית יש גם קשר משפחתי לנושא: מי שהוביל את פיקוח המחירים אחרי מלחמת העולם השנייה היה אביו, הכלכלן המפורסם ג'ון גלבריית.

 מה הבעיה עם התרופה המקובלת כיום לאינפלציה, העלאת ריבית?
"העלאת ריבית מוסיפה חטא על הפשע. החטא הוא העלייה במחירי הדלק, ואליו מתווסף הפשע של העלאת מחיר הריבית. בפועל, מגדילים את הלחץ על כל מי שמשתמש בדלק או שיש לו עלויות אשראי. צעדים אלו מכוונים לעסקים קטנים, רוכשים של בתים חדשים ונגד הפעילות הכלכלית הכללית בכלל. זוהי דרך לתקוף את העלייה הכללית במחירים על ידי הטלת המשקל על מי שחסר את היכולת לעמוד בו, ולדחוף אותם לאבטלה ומחסור.

"הרווח לא מושפע מהצעדים האלו, ומבט במספרים מגלה שהרווחים בשמיים. המדיניות הזאת לא מכוונת למי שהכנסתו היא רווחים או למי שרווחים מיטיבים עמו, המגזר הפיננסי.

"אחד מחוקיו של אבי, והיו לו כמה, היה שלמי שמלווה כסף יש יותר כסף ממי שלווה כסף. זהו החוק הראשון של גלבריית. כשאתה מעלה את שיעורי הריבית, מי שמלווה מרוויח על חשבון מי שלווה. לא צריך תואר מתקדם או מחשבה מעמיקה להבין שהעלאת הריבית מעלה את ההכנסה למי שיש לו כסף להלוות."

איך עובד פיקוח מחירים?
"יש כמה דרכים לבצע פיקוח מחירים. דרך אחת, שהייתה אופיינית לתקופות מלחמה בארה"ב, היא הקפאה כללית של המחירים, שמופשרת בהדרגה על פי הנסיבות. זה מה שנעשה בארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, במה שנקרא 'פיקוח המחירים המקסימיליים הכללי', אשר נוהל ע"י אבי, בסיוע של כ-17,000 עובדים שגויסו למשרד לניהול המחירים שהוקם באותה עת. ביניהם, בין השאר, ריצ'רד ניקסון.

"עסק שרצה להעלות מחירים מעבר למקסימום המותר היה צריך להסביר את הצורך שלו, ואם היה לו קייס תקף הוא קיבל אישור להעלות מחירים. היתרון של גישה כזאת הוא שהיא מחסלת את התמריץ לקצץ בייצור על מנת לשמור על מחיר גבוה. המטרה היא לדאוג לכך שיש רווח הוגן, לא עודף, וכאשר אתה משוכנע שזהו המצב, לעסקים יש את התמריץ למכור כמה שיותר מפני שהרווח שלהם ליחידה הוא זהה. כך פיקוח מחירים מוביל דווקא להרחבת הייצור".

מה יכול להשתבש?
"אם אתה לא מבצע אותו נכון, ומשאיר את הכוח לדוגמא בידיהם של ישויות ספוקלטיביות, במיוחד אם מדברים על נפט, אז הם פשוט נועלים את בארות הנפט ונוצר מחסור. ניתן לבצע פיקוח מחירים בדרך נכונה או שאינה נכונה וצריכים להיות מדויקים בנוגע להגדרת המטרה.

"בנוסף, חשוב לדעת שהתשתית להשגת מטרה זו קיימת, ולגבי זה אינני יכול להעיד. כמה נפט ניתן לייצר באגן פרמיאן [האזור בעל ריכוז הנפט הגבוה בארה"ב ג.ר] בטווח הזמן הקצר? אני לא יודע, ואני לא בטוח שחברות הנפט יודעות."

נשיא הבנק הפדרלי של ארצות הברית , ג'רום פאוול. גלבריית': "הריבית תוקפת את העלאת המחירים על ידי פגיעה בחלשים": (צילום: AP Photo/Susan Walsh, Pool, File)

אז איך עושים את זה נכון?
"הממשל צריך להיות שקוף בנוגע לעניינים מהסוג הזה. ולכן הוא גם צריך יכולת להבין ולנתח את המצב בכל סקטור. לממשלה טובה יש את היכולת להעריך ולשפוט מצבים מהסוג הזה. כאן נעוץ אחד הקשיים במצב הנוכחי כי לא ברור כיצד הממשלה תוכל לפתח יכולת כזאת.

"מקור אחד שבו ניתן לאתר אותה הוא בתעשייה עצמה, אך אז צריך לוודא שהאנשים עובדים עבור הציבור ולא עבור התעשייה. כשאבי גייס 17,000 עובדים בכמה חודשים הוא פנה למחלקות לכלכלה באוניברסיטאות ציבוריות. אז המחלקות האלו עסקו והבינו סוגיות מעשיות בתחומים כמו חקלאות, טקסטיל וכו' אך כעת מחלקות לכלכלה לא עוסקות בנושאים הללו."

אם ככה ממשלת ארה"ב לא יכולה להפעיל פיקוח מחירים בזמן הקרוב
"אני לא יודע. אם המגזר הציבורי והממשל נחושים מספיק, אז ניתן לייסד פיקוח מחירים ראשוני בטווח זמן של שבועות או חודשים. רק כך אנשים מפתחים מומחיות, מפני שהם חייבים. אם נחכה עד שיוכשרו, ילמדו תארים כדי לעשות זאת, אנחנו לעולם לא נגיע לשם. צריך להיות מצב בו חיוני לפתח את היכולות האלו, ואז אנשים מבינים מה הם צריכים לדעת ומשיגים את הידע הנחוץ.

"כמובן שהעניין הרציני הוא שאף ממשלה בארה"ב שנים האחרונות לא החזיקה בכשירות כזו. הייתה התפתחות מסוימת בעקבות הניסיון של ההתאוששות מן המשבר של 2008, אך בכלליות, יכולות הממשל הוחרבו כבר די מזמן, החל משנות ה-80. אנחנו צריכים להתחיל מאפס, וזוהי בעיה עצומה.

גלבריית מספר שכשהשתתף בדיונים אלה בצעירותו בשנות ה-70, המצב היה אחר לגמרי. "המועצה ליציבות השכר והמחירים עוד פעלה, היו אנשים עם ניסיון טרי בכלים אדמינסטרטיביים של ניהול מחירים והיו ארגוני עובדים חזקים שהבינו את הסוגיות הנידונות. אנחנו למעשה כבר ארבעים שנה שוחקים את היכולות הניהוליות של הממשל. בנוסף, יש כאן בית משפט עליון שבקלות יכול לחסום צעדים כאלו. במובן הזה, השאלות מה צריך לעשות ומה ניתן לעשות הן שתי שאלות שונות."

"צריך להתחיל מהאנרגיה"

גלבריית מבקש להפנות את תשומת הלב לסקטור האנרגיה. נכון לחודש יוני הייתה העלייה במחירי האנרגיה אחראית ל-41% מהעלייה השנתית במדד המחירים לצרכן בארה"ב, ואם לוקחים בחשבון עלויות עקיפות המספר גבוה אפילו יותר.  "דעתי כרגע היא שהמחירים המרכזיים שנחוץ להשתלט עליהם הם מחירי האנרגיה. ההערכה הראשונית שלי הנוגע לארה"ב היא שאנחנו עדים למימוש של שליטה בשוק" הוא אומר.

איך נוצר המצב הזה?
"ב-2020, בעקבות התפרצות המגיפה, חזינו בירידה עצמו במחירי האנרגיה, אשר הביאה להפסדים עצומים ולסגירה של בארות נפט באזורי הייצור, במיוחד באגן פרמיאן אבל לא רק. בנקודה הזו הייתה הרבה האחדה של חברות נפט וקרנות השקעה פרטיות נכנסו בכמות גדולה על מנת לתפוס שליטה בחברות במצב כלכלי קשה. עם פתיחת הכלכלה הביקוש עלה, ובמצב כזה ניתן לייצר רווח עצום על ידי האטת ההיצע כך שלא ידביק את הביקוש.

"זה מה שעיתונים מהאזורים האלו, עיתונים מקומיים אשר יודעים מה קורה בקידוחים, מדווחים. האוריינטציה של החברות האלו היא לכיוון של הגדלת ערך המניות ולא הייצור. ואיך אתה מגדיל את ערך המניות? אתה דואג שהמחיר לגלון יהיה חמישה דולרים, ולא שלושה, זוהי עלייה של 60%.  זה מאוד טוב ליצרן, לא כל כך טוב לצרכן, ונוראי לעסקים עם עלויות דלק גבוהות. עסקים כאלו נמצאים תחת לחץ עצום".

"אנחנו עדים למימוש שליטה בשוק". משאבות נפט באתר סדיקה הידראולית בקליפורניה (AP Photo/Jae C. Hong, File)

מה הפוטנציאל של פיקוח מחירים בעבור שוק האנרגיה?
"צריך להבין שהמחשבה שבגלל שמחירי האנרגיה עלו הייצור יגדל לא נכונה, למעשה, הייצור מואט על מנת לשמור על מחירי האנרגיה גבוהים. זוהי גישה ספקולטיבית אשר יוצרת מחסור וניזונה ממנו. ע"י פיקוח מחירים מתמרצים את הגדלת הייצור על חשבון העלאת המחירים.

"לגבי גובה המחיר המפוקח אינני יודע כי השאלה היא, בהנחה שמייצרים מבנה שבו הרווחים מוגבלים וכדי לעשות כסף יש צורך להגדיל את הייצור, כמה ובאיזו מהירות ניתן להגדיל את הייצור? בהחלט ניתן להשיג את אותה כמות ייצור שיש כיום עם רווחים נמוכים יותר, וזו תהיה התפתחות חיובית שתקל את הלחץ על עסקים קטנים וצרכנים. אך האם ניתן להרחיב את הייצור? זוהי שאלה מסובכת יותר."

פיקוח מחירים בארה"ב יכול לתמרץ חברות לייצא ליעדים ללא פיקוח מחירים, ובכך ליצור מחסור בארה"ב
"זה דבר שצריך לקחת בחשבון והוא בהחלט יכול לקרות. ברגע שאתה בתוך המשחק של לנסות ולנהל את מחירי המפתח בכלכלה, וזה משחק שצריך להיות בו, אתה בהחלט צריך לשם לב לדברים כמו איזון בסחר. לדוגמא, כשניקסון ביצע את זעזועי ניקסון באוגוסט 1971, ויישם הקפאת שכר ומחירים אשר כללו גם פולי סויה, הוא הגביל את הייצוא של פולי סויה ליפן, אשר נפגעה מהמהלך הזה."

"המונח שוק עבודה הוא תוצאה של חשיבה עצלה"

אחת הטענות המרכזיות כיום היא שהאינפלציה נובעת מהתחממות הכלכלה: עליית שכר מביאה לעליית הביקוש על ההיצע, מה שמביא לעליית מחירים. לפי תפיסה זו, כאשר השוק מתקרב לתעסוקה מלאה המשכורות עולות, ואיתן המחירים. זו גם ההצדקה לשימוש בריבית, על מנת 'להרגיע' את שוק העבודה.

מה עמדתך בנוגע לטענה שהאינפלציה היא תוצאה של לחץ בשוק עבודה?
"אני נוהג לשאול את הסטודנטים שלי אם הם אי פעם היו בשוק עבודה. הם שואלים אותי על מה אני מדבר ואני עונה: האם אי פעם יצאתם ואמרתם אני מוכן לעבוד עבור 12 דולרים לשעה ואם אף אחד לא מוכן להעסיק אותי עבור 12 דולרים, אני אעבוד עבור 11. לאף אחד אין את החוויה הזו.

"אין כזה דבר שוק עבודה, זהו מונח שהוא תוצר של חשיבה עצלה, המגיעה מציור של קוים על גרפים ללא קשר לעולם האמיתי. יש מעט עובדים חקלאיים ועובדי כפיים אשר נמצאים במצב הזה. ככלל, הוא לא תקף בחברה המודרנית. האם אתה מנהל משא ומתן על המשכורת שלך על בסיס יומי? לא חשבתי ככה.

"מה שעושים על ידי האטת הכלכלה באמצעות צעדים ממתנים הוא כפייה של התאמה כמותית [התאמת כמות הייצור, במקרה הזה כלפי מטה, ג.ר], כלומר לזרוק אנשים מהעבודה שלהם. התקווה היא שזה יוריד את הצריכה, תקווה שתתממש או שלא ביחס לחסכונות של המפוטרים הטריים. אך מה שוודאי הוא שזה יוביל לכך שאנשים יאבדו את העבודה והבתים שלהם. הירידה המצופה בצריכה אמורה להוביל לגדילה במלאי המוצרים שתוביל לירידת מחירים שתגיע עד לשוק האנרגיה. זוהי חתיכת דרך פתלתלה, למרבה הפלא היא לא נוגעת באף אחד שמרוויח ריבית.

"זוהי דרך חשיבה מאוד עצלה שמולידה דרך מאוד אכזרית להתמודד עם המצב. ניהול הכלכלה הוא חלק מהתפקוד של חברה דמוקרטית, אשר אמורה לדאוג לכך שהכלכלה לא מנוצלת ע"י גורמים טורפניים כאלו או אחרים. חברות אנרגיה והמגזר הפיננסי במקרה שלנו. זהו תפקידה של הממשלה להשתלט על הגורמים האלו, להידרס ע"י אוליגרכים היא דרך רעה מאוד לנהל דמוקרטיה."

ובכל זאת, לא תסכים שכאשר המשק בתעסוקה מלאה המשכורות עולות, ולכן גם המחירים?
"זוהי דוגמא נוספת לחכמה עממית מטעה ביותר מספרי הלימוד בכלכלה, שרמות גבוהות של תעסוקה מייצרות רמות גבוהות של אינפלציה. זה פשוט לא נכון. הניסיון ההיסטורי בארה"ב שמראה שיכולה להיות קפיצה באינפלציה כמעט בכל רמת תעסוקה. כשמביטים אחורה אל שנות ה-70 וה-80, רואים שכאשר רמות האבטלה יורדות אין שום השפעה על רמת המחירים. רק כשמגיע זעזוע במחיר הנפט, או כשפורצת מלחמה, או כל דבר אחר שפוגע ביציבות מבנה המחיר, האינפלציה עולה.

"מה שכן קורה כשמתקרבים לתעסוקה מלאה, וזוהי תופעה שרוברט איזנר הצביעה עליה לפני כ-30 שנים, הוא שנוצר לחץ גדול על חברות להגדיל את הפריון כדי להוריד את עלות הייצור ליחידה. כלומר חברות נאלצות לבצע שיפורים אשר אינם נחוצים כאשר יש שפע עובדים ובזול. היעדר עבודה זולה מביא להאצה של השקעות בטכנולוגיות חדשות ועמן שיפורים בפריון. ושיפורים בפריון האם אנטי-אינפלציונים. אומנם, בגלל שהכלכלה האמריקנית כבר אינה מתועשת, האפקט הזה לא בהכרח יתגשם, אך גם לא תהיה עליית מחירים. הדרך היחידה שבה עליות שכר יכולות להביא לאינפלציה היא בקצה הנמוך, לדוגמא העלאת שכר המינימום, משהו שאנחנו צריכים לעשות. אבל זוהי התאמה חד פעמית שאינה קשורה לרמת התעסוקה."

אם פיקוח מחירים היא מדיניות פרגמטית אשר בוצעה בהצלחה בארה"ב במשך תקופות ארוכות החל משנות ה-40 ועד שנות ה-80, בהנהגת ממשלות משתי המפלגות הגדולות בארה"ב, מדוע היא אינה עולה כאפשרות ממשית במצב הנוכחי? כיצד התפתח התפתח קונצנזוס נגד התערבות ממשלתית בכלל ופיקוח מחירים בפרט בארבעת העשורים האחרונים?
"זוהי שאלה מצוינת. הכלכלנים של ניקסון, אשר עצמו הגיע מתקופות של מלחמה, היו אנשים פרגמטיים וידעו אילו צעדים פועלים. פיקוח מחירים הוחל מחדש בארה"ב בשנות ה-50 בזמן המלחמה בקוריאה והמשיך עד לתחילת תקופתו של אייזנהאואר. כלומר גם לכלכלנים של המפלגה הרפובליקנית, לוותיקים ביניהם, היה ניסיון יחסית טרי. ניקסון עצמו הפעיל פיקוח מחירים פעמיים. כאשר הוא הציע זאת בפעם השנייה, הכלכלן שלו הרבשטיין ציטט את הרקיליטוס באומרו 'אתה לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים', ניקסון ענה לו שאתה יכול אם הוא קפוא. למעשה, האנשים האלו היו הרבה יותר קרובים לתקופה של רוזוולט, קנדי וג'ונסון, בה הממשל היה מנהל פעיל של הכלכלה, ביחס לבכירים בממשל היום, דמוקרטים ורפובליקנים.

"הקונצנזוס נגד פיקוח מחירים נוצר דרך ה'פרופסוריזציה' של הכלכלנים בממשל. הכלכלנים החלו להגיע היישר מהאקדמיה. במקביל באקדמיה נעשה השתלטות חינוכית של הדוגמה הנאו-קלאסית בה מאמינים שאינפלציה היא סוגיה מוניטרית שמנוהלת באופן בלעדי ע"י הבנק המרכזי. הרעיון הזה הוא כמו כתבי קודש לכלכלנים שלומדים היום. מנקודת מבטם של הפוליטיקאים זה נהדר מפני שזה לא בעיה שלהם, אם יש אינפלציה הם מפנים את האצבע לפדרל ריזרב [הבנק המרכזי בארה"ב ג.ר], אם כי האלקטורט לא בהכרח קונה את זה, ואז נוצרות בעיות.

"ולכן, אפילו ממשל עם כוונת טובות ודמוקרטיות, נמצא במסגרת נקודת המבט הנאו-קלאסית. דור הכלכלנים שאני גדלתי בתוכו מורכב בבסיסו מאנשים ריאקציונים, וזה דבר שהמדינה משלמת עליו מחיר. אם תסתכל על המתחרות המשמעותיות שלנו, רוסיה וסין, אלו מדינות שמנוהלות ע"י אנשים פרגמטיים שלא מתייחסים להבלים האלו ברצינות."