בית הדין לעבודה קבע אתמול (רביעי) שהסתדרות המורים היא ארגון העובדים היציג של עובדי ההוראה בחטיבות הביניים. יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דויד, כתבה בדף הפייסבוק שלה שמדובר בהישג: "נמשיך במאבק להסכם שכר מיטיב למען כלל עובדי ההוראה".

מאז חתימת הסכם אופק חדש בשנת 2007 הייתה מחלוקת בין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים והסתדרות המורים לאיזו יחידת מיקוח משתייכים עובדי ההוראה בחטיבות הביניים, ובהתאם מי הוא הארגון המייצג אותם. מחלוקת זו עלתה בהליכים רבים בעבר, ובשנת 2017 פנה ארגון המורים לבית הדין הארצי בבקשת צד שיכריע בסוגיה.

בעוד שארגון המורים טען כי כלל עובדי ההוראה בחינוך העל יסודי (כיתות ז'-י"ב) מהווים יחידת מיקוח אותה הוא מייצג, ללא קשר לזהות המעסיקים (המדינה, הרשויות המקומיות או הבעלויות האחרות כגון אורט, עמל וכו') – הסתדרות המורים טענה שהיא הארגון היציג של כלל עובדי ההוראה המועסקים על ידי המדינה, לרבות עובדי חטיבות הביניים המועסקים על ידי משרד החינוך.

בית הדין קבע כי לאור העובדה שרפורמת אופק חדש הוחלה על חטיבות הביניים ולא על בתי הספר התיכוניים, הניסיון להגדיר את עובדי חטיבות הביניים והתיכונים כיחידת מיקוח אחת איננו תואם את המבנה הניהולי הארגוני של המעסיקים.

הפגנה של הסתדרות המורים במוזיאון תל אביב (צילום ארכיון: כדיה לוי)

"לא ניתן להתעלם מכך שמאז הנהגת רפורמת אופק חדש קיימים הבדלים מהותיים בין הסדרי ההעסקה של עובדי הוראה בחטיבות הביניים לבין הסדרי ההעסקה של עובדי ההוראה בחטיבות העליונות", קבע בית הדין, והוסיף שעל אף קיומם של מאפיינים משותפים (בדגש על עובדי חטיבות הביניים בבתי הספר השש שנתיים), אינטרסים אלו אינם בעלי רמת מובהקות מספקת שתצדיק לכפות על המדינה את קביעת יחידת מיקוח זו (הכוללת גם את הרשויות והבעלויות) בניגוד לרצונה.

בית הדין סקר בפסק דינו את ההיסטוריה של יחסי העבודה בחטיבות הביניים מאז הקמתן ב-1968. לדבריו, עד חתימת הסכם אופק חדש נחתמו ההסכמים בחטיבות הביניים בין המדינה, מרכז השלטון המקומי והערים הגדולות, לבין הסתדרות המורים וארגון המורים במקביל, כשההסכמים ככלל היו דומים מאוד או זהים. שני הארגונים אף שיתפו ביניהם פעולה בהליכים משפטיים ובנקיטת צעדים ארגוניים מול המדינה והמעסיקים.

גם המשא ומתן לחתימת הסכם אופק חדש התנהל תחילה מול שני ארגוני המורים שפעלו בשיתוף פעולה, אולם בחודש פברואר 2007 הגיעו הסתדרות המורים והמדינה למתווה מוסכם על דרך ניהול המשך המו"מ ליישום הרפורמה, בעוד ארגון המורים לא קיבל את המתווה המוסכם.

ממועד זה התקדמו המדינה והסתדרות המורים לבדן במו"מ וחתמו בהמשך אותה שנה על הסכם שחל על עובדי ההוראה בחטיבות הביניים שארגון המורים לא היה שותף לו. ארגון המורים הוסיף בצעדים ארגוניים עד שבשנת 2008 נחתם בינו לבין המדינה הסכם הבנות לפיו ייחתם עימו הסכם אחר על בסיס תכנית עוז לתמורה. החל משלב זה החלו המאבקים בין שני ארגוני העובדים.

בית הדין מתח ביקורת בפסק דינו על כל הצדדים לסכסוך וקבע כי המדינה והסתדרות המורים לא פעלו בתום לב בשנת 2007 כאשר הגיעו להסכמות ביניהן ללא ארגון המורים ואף מבלי להביא הסכמות אלו לידיעתו, על אף שהשליכו על מעמדו. מאידך, קבע כי גם לארגון המורים אחריות למצב שנוצר, בשל התנהלותו בזירת יחסי העבודה ובזירה המשפטית, לרבות נקיטת צעדים ארגוניים בחטיבות הביניים בניגוד לפסיקה.

יו"ר ארגון המורים, רן ארז (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

לסיום, העיר בית הדין כי הסכסוך בנוגע ליציגות עובדי ההוראה בחטיבות הביניים מעיב מזה כ-15 שנים על מערכת החינוך ודורש השקעת משאבים רבים של הארגונים, המדינה והמעסיקים ואף של בית הדין. "יש מקום שהצדדים ליחסי העבודה ישקלו 'לחשב מסלול מחדש', ויבחנו בתום לב, בפתיחות וביצירתיות פתרונות שיביאו ליישוב הסכסוך ויאפשרו להם לפעול יחדיו לטובת כלל עובדי ההוראה".

יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דויד: "עובדי ההוראה בחטיבות הביניים, ימשיכו להיות מיוצגים על ידי הסתדרות המורים, כמו יתר עובדי ההוראה בשירות המדינה. לאחר למעלה מחמש שנות התדיינות, דחה בית הדין הארצי לעבודה את תביעת ארגון המורים להיות הארגון המייצג את עובדי ההוראה בכיתות ז' עד י"ב. אני מברכת על הפסיקה ומודה לכם, מורי החטיבות, על האמון. אנו נמשיך במאבק להסכם שכר מיטיב למען כלל עובדי ההוראה".