בעוד עיני העולם נשואות לאינפלציה במדינות המערב, דרמה כלכלית אמתית כבר מתחוללת בחלק העני יותר של העולם, בו הולכים ומתרבים הסימנים לגל פשיטות רגל בקרב הכלכלות המתפתחות.
סרי לנקה, פקיסטן, גאנה, לבנון ואוקראינה כבר בשלבים שונים של מגעים עם קרן המטבע העולמית לגבי חבילות חילוץ. מדינות נוספות כמו מצרים או ארגנטינה, מועמדות להצטרף אליהן במה שמזכיר את משברי החוב הגדולים של שנות ה-80 וה-90. בסך הכול 53 מדינות נמצאות במצב פגיע: קרן המטבע קבעה שהחוב שלהן אינו בר קיימא, הן לא מצליחות לעמוד בתשלומי החוב הנוכחיים שלהן, או שאגרות החוב שלהן נסחרות בתשואה שמעידה על מצוקה.
הסיבה למשבר היא שילוב קטלני של התחזקות הדולר, עליית ריבית ועליית מחירים. גורמים אלו מלבים זה את זה ומבשרים רעות לכלכלות המתפתחות, שלא ברור אם יוכלו לעמוד בתשלומי החוב שלהן.
חבילות חילוץ מקרן המטבע העולמית כבר ממתינות מעבר לפינה, אך איתן מגיע גם המרשם הקבוע של כלכלני הקרן, שכבר לא פעם כמעט הרג את החולה: צנע.
יוקר המחייה? במדינות עניות חוששים מרעב המוני
סרי לנקה עלתה לכותרות בשבועות האחרונים לאחר שאיבדה את יכולתה לעמוד בתשלום חובותיה במטבע חוץ, וכן לרכוש מוצרים מיובאים בסיסיים כמו תרופות או מוצרי מזון. האו"ם הזהיר שכ-30 אחוז מתושבי סרי לנקה יפלו לחוסר ביטחון תזונתי. הנשיא הנכנס, רניל ויקרמסינגה הודיע שהמו"מ עם קרן המטבע בנוגע להלוואה נמצא בשלבים מתקדמים.
גם פקיסטן חווה אי יציבות פוליטית המלווה במשבר חוב. רק ב-2019 קרן המטבע הלוותה לפקיסטן מעל מיליארד דולר, וכעת הוסכם על הלוואה נוספת על סך כ-6 מיליארד דולר.
עוד מדינה שצפויה להיתקל בקשיים לשלם את חובותיה היא קניה אשר נמצאת תחת תכנית של קרן המטבע על סך מעל ל-2 מיליארדי דולרים. חרף התכנית שהחלה באפריל דאשתקד, ומעבר לכך שכ-30 אחוז מההכנסה הלאומית שלה משמשת לתשלום חובות, כרגע שוק ההון מסרב לרכוש אג"ח קנייתי.
רשימת המדינות עוד ארוכה. אוקראינה הודיעה שהיא מתכננת לדחות תשלומי חוב למשקיעים פרטיים על מנת לממן את המשך המלחמה. קרן המטבע הודיעה שהיא מצפה מאוקראינה לעמוד בתשלומי החוב שלה, כשבספטמבר אמור להתבצע תשלום על סך 1.2 מיליארד דולר. מתוך חוב בשווי 65 מיליארדי דולרים, אוקראינה חייבת כמעט 30 מיליארדי דולרים במטבעות זרים, בעיקר דולרים. שר האוצר סרגי מרצ'נקו אמר שאוקראינה מוכנה להתחיל שיחות עם קרן המטבע בנוגע לחבילת סיוע.
גאנה וארגנטינה רושמות שיעורי אינפלציה גבוהים במיוחד, 29.8 אחוז ו-64 אחוז, בהתאמה. שער החליפין של הפסו הארגנטינאי צונח מול הדולר בחודשים האחרונים, מה שמייקר את עלויות הייבוא ובכך תורם לאינפלציה הדוהרת. בנוסף, הבנק הארגנטינאי המרכזי מתרוקן מרזרבות מטבע חוץ, בעוד הפסואים מוחלפים לדולרים במטרה לשמר את ערך הון. ארגנטינה מחזיקה בחוב לאומי עצום בסך 318 מיליארדי דולרים, מתוכו רק 30 אחוז בפסו.
בדומה לארגנטינה, גם גאנה סובלת מירידה בערך המטבע שלה, ותכנית סיוע חדשה של קרן המטבע צפויה להחליף תכנית קיימת שמסתיימת. מחיר הדולר בסדי גאני עלה ב-39 אחוזים מיולי לפני שנה, מה שהגדיל את החובות הדולרים שלה, שעמדו על 13.5 מיליארדי דולרים.
מצבה של גאנה מדגים איך פועלת מלכודת החוב: שוק ההון חושש שהיא לא תצליח לעמוד בחובות שלה, ופרמיית הסיכון שלה עולה. על מנת לגייס חוב חדש, גאנה תצטרך לשלם ריביות גבוהות במיוחד. באפריל, הנפיקה המדינה אג"ח ל-10 שנים בריבית של 22 אחוזים, שיעור גבוה לכל הדעות. אולם כעת, היא תאלץ לשלם 31.5 אחוזים לאגרות חדשות מאותו סוג, עלייה של כמעט 50 אחוז בשלושה חודשים.
מצרים, אתיופיה, טוניסיה, ניגריה, לאוס, אל סלבדור, אקוודור, ובלרוס נמצאות באותה סירה, ועוד מדינות רבות נוספות.
הצבת של הדולר והאינפלציה
משבר החוב המתהווה במדינות המתפתחות הוא תוצאה של שילוב נסיבות קטלני; שלושת התהליכים הכלכליים המרכזיים שמתרחשים היום: עליית ריבית, אינפלציה והתחזקות הדולר, גורמים לכך שלמדינות חלשות יהיה קשה יותר ויותר לשלם את החובות שלהן.
התחזיות הכלכליות העגומות גורמות למשקיעים להעביר את ההון לנכסים מסוכנים פחות, ומדינות עניות מתקשות להביא משקיעים ולמכור אגרות חוב (אג"ח). כך הריבית שהן נדרשות לשלם כדי ללוות כסף גדלה, והקושי להחזיר אותן מתעצם.
במקביל, 'נדידת' ההון לנכסים בטוחים, יחד עם עליית הריבית אותה מוביל הבנק המרכזי בארה"ב, מחזקת את הדולר, ומביאה לירידת ערך המטבע המקומי. היחלשות המטבע המקומי שופכת עוד דלק למדורת האינפלציה ומייקרת מוצרים מיובאים. ברבות מהמדינות האינפלציה המקומית מגיעה למספר דו ספרתי.
התחזקות הדולר גורמת ללחצים נוספים על היכולת של הממשלות לעמוד בחובות שלהן. משקיעים צופים ירידה בערך המטבע המקומי, ולכן יצפו לפיצוי בדמות ריבית גבוהה יותר. כאלטרנטיבה, מדינה יכולה להנפיק אג"ח דולריות ובכך להקטין את שיעור הריבית, אולם במקרה זה היא לוקחת על עצמה את הסיכון של ירידת ערך המטבע. גם החובות הדולריים במגזר הפרטי מתייקרים, ומכבידים על כלכלת המדינה.
בנוסף, היכולת של המדינות המתפתחות להשפיע על שער המטבע שלהן נמחקת. כאשר מטבע מקומי מוחלף לדולר, רזרבות הדולר של הבנק המרכזי קטנות ואיתן יכולתו להתערב בשוק מטבע החוץ על מנת לחזק את המטבע המקומי. כמות הרזרבות, ובייחוד שיעור הרזרבות ביחס לחוב הלאומי, מהוות אינדיקטור קריטי למשקיעים בהערכת הסיכון של אג"ח ממשלתיות. בתגובה להתרוקנות הרזרבה, חששות המשקיעים מתגברים, עלות גיוס החוב עולה והון נוסף מועבר לדולרים.
כך, אינפלציה, בריחת הון, ירידת ערך מטבע ועליית עלות גיוס חוב מזינות זו את זו במעגל אכזרי.
צנע בתמורה לדולרים
מדינות לא יכולות להתמודד בעצמן עם משברי חוב בהיקפים כאלה, בעיקר כשרוב החוב הוא לזרים. על מנת לשלם את החובות שלהן הן זקוקות לזרם של דולרים מבחוץ. זו הנקודה בה גופים בינלאומיים נכנסים לתמונה, בראשם קרן המטבע.
חבילות הסיוע של קרן המטבע ספגו ביקורות רבות במהלך השנים; אחד המבקרים החריפים הוא הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ. ככלכלן בכיר בבנק העולמי לשעבר, ראה שטיגליץ מקרוב מה קורה ביישום חבילות חילוץ מסוג זה.
לטענתו, קרן המטבע ותנאי המדיניות הנלווים לחבילות הסיוע שלה הם האשמים המרכזיים בחוסר ההתפתחות בקרב מדינות מתפתחות. קווי המדיניות כוללים צנע תקציבי המבוטא בקיצוץ הוצאות והעלאות מיסים, שער ריבית גבוה, הפרטות, וליברליזציה של סחר ותנועות הון.
על פי שטיגליץ, המדיניות הכרוכה בהלוואה מהקרן מביאה לסטגנציה המחסלת את יכולת המדינות לעמוד בתשלומי חוב, ובכך דנה אותם לסבבי הלוואות וחילוץ נצחיים. המרוויחים המרכזיים ממצב זה הם המלווים והמשקיעים הפרטיים הגדולים, אשר נהנים מתנובות החוב העצומות ומההפרטות הנלוות לחבילות הסיוע.
הליברליזציה בסחר מקשה על התפתחות תעשייה מקומית, והליברליזציה בשוק ההון חושפת את הכלכלות לזעזועים חיצוניים, מתקפות ספקולנטיות ובריחת הון. ילמז אקיוז וחוסה אוקמפו, לשעבר כלכלנים בכירים באו"ם, שותפים לביקורת של שטיגליץ ומוסיפים שפתיחת המדינות לתנועות הון פוגעת בריבונותן הכלכלית ומכריחה אותן לנהל מדיניות המכוונת להזרמת הון פנימה ומניעה של בריחת הון החוצה. כך לדוגמא, צעדים כלכלים ממתנים כהעלאת ריבית וצמצום ההוצאה הציבורית המכוונים לשכך את חששות המשקיעים, מופעלים בזמנים של האטה כלכלית בניגוד להיגיון המורה לתמרץ את הכלכלה בעתות האטה.
לתקן את הגלובליזציה?
חשוב לציין כי בעשור האחרון נציגים מהקרן נקטו בעמדות אחרות, כמו הצעה למחיקה ופריסה מחודשת לחוב של יוון ב-2015, או פרסומים שונים ממחלקת המחקר של הקרן אשר מבקרים את הצמצום הפיסקלי. אך בפועל, צעדי הצנע מופיעים כתנאי מחייב כמעט בכול ההסכמים של קרן המטבע, כך על פי מחקרים המנתחים את פעילות הקרן בין 2008 ל-2018 ובמהלך משבר הקורונה.
בהסתכלות ארוכת טווח ישנן כמה אפשרויות למניעת הישנות של מקרים כאלו. אפשרות אחת היא בלימת הליברליזציה בתנועות ההון ויישום של רגולציה וניהול של תנועות אלו. לדוגמא, צ'ילה ודרום קוריאה, אשר הפכו את צעדי הליברליזציה בעקבות ניסיונן המר ממשברי חוב בשנות ה-80 וה-90, בהתאמה, וזוכות בעשורים האחרונים לצמיחה ויציבות כלכלית.
בנוסף, יש קולות הקוראים למהלכים ברמה העולמית. שטיגליץ וכלכלנים רבים אחרים קוראים לרפורמה במדיניות הכלכלית של הגופים הבינלאומיים, ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, כך שתטיב עם התפתחות הכלכלות המתפתחות במקום לפגוע בהן.
עוד רעיון הוא מחיקת חובות, בשנת 2005, גורדון בראון, אז שר האוצר הבריטי, ניסה להוביל מהלך של מחיקת חובות למדינות אפריקה במסגרת ה-G7. בכל אופן, לעת עתה, נראה כי המדינות המתפתחות צפויות להישאר במעגל החוב.