דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
בריאות

טור אורח / לקחי הקורונה לא נלמדו: התמודדות עם מגפות מחייבת שיתוף פעולה עולמי

מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, פרופ' נדב דוידוביץ', קורא למנהיגים להכיר בכך שהתערבות למניעת מחלות ברחבי העולם תגן על כלל האנושות | "התפישה שהתפרצויות במדינות עניות הן דבר 'טבעי' היא שגויה, הן מנקודת מבט אתית וסולידרית, והן משיקולים תועלתניים"

עובדת חברת החיסונים 'בוואריאן נורדיק' בוחנת מלאי חיסונים לנגיף אבעבועות הקוף במפעל החברה סמוך למינכן, גרמניה (צילום: REUTERS/Lukas Barth)
עובדת חברת החיסונים 'בוואריאן נורדיק' בוחנת מלאי חיסונים לנגיף אבעבועות הקוף במפעל החברה סמוך למינכן, גרמניה (צילום: REUTERS/Lukas Barth)
נדב דוידוביץ'
נדב דוידוביץ'
כותב אורח
צרו קשר עם המערכת:

כאילו שהקורונה והפוליו לא הספיקו, כעת הכריז ארגון הבריאות העולמי על 'מצב חירום עולמי' בשל נגיף אבעבועות הקוף המתפשט בעולם. לצערי, ברמה הבינלאומית נראה שוב שמדינות העולם לא למדו את הלקחים, ובמקום להתמודד עם ההתפרצות הנוכחית באופן גלובלי, סולידרי ומתואם, הצעדים מתבצעים בעיקר באופן מקומי. הכשל הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ואת השלכותיו ניתן לראות גם בפערים בין מדינות עשירות לעניות בהתחסנות לקורונה, או בהתמודדות עם משבר האקלים.

נכון לאתמול (שבת), 23 ביולי, התגלו מעל 16 אלף מקרי אבעבועות הקוף ביותר מ-75 מדינות. לאחר שתי ישיבות מיוחדות של ארגון הבריאות העולמי, המומחים לא הגיעו לקונצנזוס לגבי הגדרת מצב החירום. בסופו של דבר הסיכון הוגדר כסיכון מתון (moderate), למעט באזור אירופה, שם הסיכון הוגדר כגבוה. בישראל, שבה אובחנו עד לכתיבת שורות אלה 105 חולים בנגיף, ערך משרד הבריאות מספר דיונים בנושא ונערך בכמה רמות, החל מאיתור חולים, מניעת ההדבקה ועד לטיפול בנדבקים. ההיערכות כוללת הבאת חיסונים נוספים ועבודה מול קופות החולים ומערכת הבריאות.

עיתוי פריצת המגפה, תוך כדי המשך הדבקה משמעותית בנגיף הקורונה, המשך ההתמודדות עם נגיף הפוליו והעברת המקל ממשרד הבטחון למשרד הבריאות בנושא המודיעין האפידמיולוגי, מטילים עומס רב על מערכת הבריאות. העומס כבד במיוחד על גורמי בריאות הציבור, שממשיכים לעקוב אחר המצב בישראל, ומקבלים מידע מהעולם, כולל מארגון הבריאות העולמי ורשויות הבריאות במדינות השונות. חשוב לעקוב אחרי העדכונים של משרד הבריאות, ועוד יותר חשוב לעקוב ולוודא שמערכת בריאות הציבור מקבלת את המשאבים הראויים לכל משימותיה.

הטעות החוזרת: התמודדות מקומית במקום עולמית

אך מעבר למוכנות של מדינת ישראל ומערכת הבריאות, התפרצות אבעבועות הקוף בעולם חושפת בעיות מבניות בהקשר של התמודדות עם התפרצויות מסוג זה, כפי שראינו במגפת הקורונה, אך גם בהתפרצויות קודמות.

למעשה, התפרצויות של אבעבועות הקוף אינן חדשות, וכבר מספר שנים קיימים דיווחים עליהן באזורים שונים של אפריקה. האיגוד האירופי של בתי הספר לבריאות הציבור (ASPHER) פרסם לאחרונה נייר עמדה בנושא זה, בו הצביע על הצורך הדחוף של פיתוח אסטרטגיית מניעה אפקטיבית ברמה הבינלאומית. בנייר העמדה, שהייתי שותף לכתיבתו, אנו מציעים השוואה לאירועים שהתרחשו עם הופעת מגפת הקורונה: בשני המקרים, בתחילת הדרך היה חוסר רצון פוליטי להבין את החשיבות הבריאותית ברמה הגלובלית, מתוך תפיסה שאם ישנה תחלואה מוגבלת לאזור 'אנדמי', דהיינו שהיא נשמרת בקביעות ברמה בסיסית באזור גאוגרפי נתון, בין אם זה סין עבור נגיף הקורונה או אפריקה עבור אבעבועות הקוף, אז תחושת הדחיפות איננה גבוהה. המצב הזה נמשך, כמובן, רק עד שמתחילים להתגלות מקרים באירופה או בארה"ב.

מחלות מדבקות באזורים עניים אינן דבר 'טבעי'

עלינו לדחות את הנרטיב המסוכן שמחלות מדבקות באזורים עניים הן למעשה משהו 'טבעי', תוך שימוש במונחים 'נייטרליים' כמו תחלואה אנדמית. מחלה אנדמית היא מונח אפידמיולוגי, אך יש לו גם משמעות פוליטית ואנושית. מה נחשב לרמה בסיסית 'מקובלת' באזור נתון? מה הסבל האנושי שלמעשה בסופו של דבר אנחנו הופכים להיות אדישים אליו? האם באמת ניתן לשמור על מחלות כ'אנדמיות' באזור גיאוגרפי נתון באופן כה פשוט? החיבוריות החזקה כיום בין מדינות, יחד עם חוסר הוודאות שמאפיין את דרכי ההעברה של וירוסים, מחייבים שינוי קיצוני במאבק במחלות אלו.

עלינו לשאוף לאסטרטגיות הכלה וביעור בקנה מידה עולמי, תוך כדי בניית יכולות ברמה המקומית ויישום של תכניות מניעה. במקרים רבים חלון ההזדמנויות הוא קצר, ועלינו לייצר מערכות הבוחנות סימני אזהרה כדי למנוע באופן יעיל את היווצרותן של מגפות שונות ברמה הבינלאומית. יש צורך במאמץ משותף להקניית יכולות מבחינת כח אדם וטכנולוגיות ברחבי העולם, עם מימון הולם. בניית היכולת חייבת להיות מבוססת על כוחות מקומיים ותוכניות למניעת התפרצויות עבור כל המדינות, עניות ועשירות.

עלינו להפסיק לקבל באופן דטרמיניסטי מצבים 'אנדמיים' במדינות עניות. זו תפישה שגויה, הן מנקודת מבט אתית וסולידרית והן משיקולים תועלתניים, לרבות שיקולים כלכליים ושיקולי עלות-תועלת. אנחנו צריכים לאשרר מחדש את התפיסה של בריאות כזכות בסיסית. מנהיגים פוליטיים חייבים להכיר בכך שהתערבויות לשליטה במחלות זיהומיות ברחבי העולם מגינות על כולנו.

שיתופי פעולה ימנעו סבל אנושי ונזקים עצומים

מחובתנו להרחיב את ההתמודדות מהרמה הלאומית, ולחשוב באופן אחר. יותר מדי זמן אנחנו פועלים אל מול סכנות גלובליות באופן מקומי ובראייה צרה. לטווח הארוך יותר, מתקיימים דיונים בהקשר של אמנה עולמית למוכנות למגפות תחת המטרייה של ארגון הבריאות העולמי. אמנה זו, חיוני שתכיר בצורך בתגובה עולמית מוקדמת ומהירה להתפרצויות חדשות כמו זו של אבעבועות הקוף. היתרונות הפוטנציאליים של מימוש אמנה מסוג זה, מגובה בתקציבים, כח אדם מיומן ושיתופי פעולה, ימנעו סבל אנושי ונזק חברתיים וכלכליים עצומים.

אך כדי לקדם תפיסת עולם זו נדרשת מחויבות פוליטית. השאלה היא האם מנהיגים פוליטיים יכולים לעמוד באתגר הזה? התשובה לכך קריטית לא רק להתפרצויות תחלואה, שלמרבה הצער הסבירות להמשך התרחשותן גבוהה, אלא גם לאתגרי בריאות בינלאומיים אחרים, ובראשם משבר האקלים.

***

פרופ' נדב דוידוביץ' הוא מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון בנגב וראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!