בקליניקה של הפסיכולוגית גל שי (34) מדברים על עבודה, על בעיות בעבודה; בעיות עם עבודה; בחירת מקצוע. שי היא פסיכולוגית תעסוקתית מומחית. תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני עם התמחות בתעסוקה מהאקדמית תל אביב-יפו. "אנשים בדרך כלל מגיעים אלי", היא מספרת בראיון ל'דבר', "אחרי שחוו משבר או כאב עמוק. יש כאלה שמגיעים אחרי דרך ארוכה, קריירה ותפקידים, ופתאום, אחרי תקופה של שחיקה, נתקלים באיזשהו בלבול; יש אנשים שזקוקים לליווי בכניסה לתפקיד חדש; יש כאלה שבאים עם התלבטות לגבי הבחירה המקצועית הראשונית; ויש כאלה שנמצאים בצומת לקראת הקמת משפחה או הרחבת המשפחה, ומחפשים איזשהו איזון מחודש בין הבית לעבודה".

מה עוד מציק לאנשים?
"זה יכול להיות ממקום שאני מבולבלת ואני מרגישה תקועה וכולם סביבי מתקדמים ואני לא יודעת מה אני רוצה; וזה יכול להיות מתחושה מאוד עמוקה של חוסר סיפוק וחוסר מימוש; וזה גם יכול להגיע אחרי תחושת כישלון מאוד גדולה, או אפילו טראומות של ממש".

טראומות?
"פיטורים הם טראומה לכל דבר, ולא מעט אנשים חווים משבר סביב פיטורים. לרוב הם יגיעו לא בטוחים עד הסוף מה קרה שם, בניסיון להבין ולהשלים. גם אי-קבלה ממושכת למקומות עבודה זו טראומה נפוצה; וכמובן, לצערי, תופעות של התעמרות בעבודה. זה קיים שנים, אבל כיום זה נושא הרבה יותר מדובר. רבים מגיעים עם זה, ומחפשים את התמיכה ואת הכלים להתמודד".

"תעסוקה מאוד מחוברת לזהות"

נניח שאני באה אליך בתחילת הדרך, מתלבטת באיזה מקצוע לבחור, מה נעשה בטיפול?
"הטיפול עצמו, ככלל, מתבצע בצורה של שיחות. במקרה של בחירה ראשונית וחוסר היכרות עם עולם העבודה נוכל להשתמש גם בשאלוני נטיות, שיעזרו לנו להבין בצורה מדויקת יותר מהם התחומים שאותם שווה לחקור, ושבהם תוכלי להרגיש סיפוק ומימוש. יש גם נושא של הכנה לראיונות, שם נעבוד דרך סימולציות ונדייק את הערכים והמסר שהיית רוצה להעביר".

ובסוגיות אחרות?
"לליווי בתכנון ופיתוח קריירה יש מגוון כלים בהתאם לצורך. בסוגיות כמו תחושת חוסר ערך ומשמעות, נבין בשיחות אם המקור לכך הוא תחום העיסוק, או סביבת העבודה. בסוגיות של התעמרות או פיטורים אטפל כטראומה, לפעמים גם כאבל לכל דבר. בסוגיות כאלה יש צורך בתהליך ממושך יותר של עיבוד".

מטופלים צריכים דברים שונים, אבל יש איזה מכנה משותף?
"המשותף שאפשר לזהות בקרב הרבה מאוד אנשים שפונים לטיפול זה נושא הזהות. תעסוקה מאוד מחוברת לזהות, לתחושת הערך העצמי, ואנשים נתקלים בכך בכל מיני שלבים בחיים. יש לנו צורך בסיסי בזהות. המקצוע שלך הוא הכרטיס ביקור שלך לעולם, וחלק מאוד חשוב מההגדרה העצמית של האדם בחברה שלנו. המקצוע מאוד מחובר לערך עצמי, ויחד עם זה מקצוע ועבודה הם דבר מאוד מדיד – נחשב או לא נחשב, מכניס או לא מכניס. זה עוזר לנו למדוד בני אדם, וגם את עצמנו".

מה בין זהות אישית למקום עבודה?
"מקום העבודה הספציפי משפיע המון על האיזון שיש לי בין העבודה לבין חיי המשפחה והפנאי; משפיע על המשאבים הכלכליים שיש לי; משפיע על הסיפורים שיש לי לספר על עצמי ועל הסביבה שלי ליקרים לי ולשאר העולם.

"מגיעים אלי הרבה אנשים אחרי שעזבו ארגון, גם אם בנסיבות חיוביות – רצו להתקדם או לצאת לעצמאות או עברו לתפקיד טוב יותר – אבל פתאום איבדו איזושהי קבוצת שייכות או מרכיב זהותי"

"חלק גדול משעות הערות שלנו אנחנו מבלים בעבודה. העבודה היא מרחב חברתי ומקום של שייכות. מגיעים אלי הרבה אנשים אחרי שעזבו ארגון, גם אם בנסיבות חיוביות – רצו להתקדם או לצאת לעצמאות או עברו לתפקיד טוב יותר – אבל פתאום איבדו איזושהי קבוצת שייכות או מרכיב זהותי. זה מאוד משפיע על הנפש. החוויה בעבודה לא מבודדת, היא משפיעה על שביעות הרצון בכל אחד מתחומי החיים.

"עבודה מהבית, למשל, שמתגברת בתקופה האחרונה, פוגעת בתחושת השייכות. יש גם נושא של בדידות. אני רואה אנשים שמחפשים לזה פיתרון ומייצרים להם קבוצות של עמיתים ונטוורקינג. האדם הוא יצור חברתי".

"השינוי בעולם העבודה חיזק את הצורך בהגדרה עצמית"

כשהמילניאלז, בני דור ה-y, דורשים גמישות, לא מסתפקים בתחום עיסוק אחד, ולא מחפשים מקום עבודה ל-30 שנה, אולי עבודה היא כבר לא כזה מרכיב זהותי משמעותי בחיים.
"אפשר היה לחשוב כך, אבל במבחן המציאות זה לא נכון, ואפילו להיפך. השינוי בעולם העבודה חיזק את הצורך בהגדרה עצמית. החוויה של לעבור בין הרבה מקומות עבודה יכולה לייצר איזושהי תחושה של חוסר משמעות ואפילו חוסר אונים.

"נכון, כבר אין קריירות של 40 שנה, זה כבר לא כל כך רלוונטי. גם אנשים שאולי רוצים את היציבות הזו ייצאו לעולם העבודה ויפגשו מציאות אחרת. אבל דווקא במקום הזה, מגיעים אלי הרבה מאוד מטופלים שהולכים לאיבוד מבחינת תחושת המטרה, מבחינת תחושת המשמעות. זה פשוט הפך להיות יותר מורכב.

"החוויה של לעבור בין הרבה מקומות עבודה יכולה לייצר איזושהי תחושה של חוסר משמעות ואפילו חוסר אונים"

"דווקא בעידן של היום, המסלול התעסוקתי דורש הרבה יותר את המרכיב הזהותי – איך אני בוחרת להתקדם, לאן, למה דווקא לשם? הכול מחובר יותר לזהות שלי – מה השיקולים שלי? מתוך מה אני מקבלת החלטות?

"הרבה פעמים התהליכים שאני עושה עם מטופלים כאלה מתמקדים ביצירה של נרטיב, איזשהו רצף שמקשר בין הבחירות התעסוקתיות שלהם. אנשים עדיין מחפשים לקשר בין הבחירות, ושואלים את עצמם – מה עדיין ייחודי לי? מה הכישרון שלי? מה התחום שלי? מה המסלול שאני מתווה לעצמי? אנשים עדיין מחפשים את המסלול המוגדר, וחשוב מזה, מחפשים משמעות".

"קשר עם עבודה הוא כמו קשר זוגי"

שי רואה בטיפול התעסוקתי "איזושהי דלת כניסה שמתוכה אדם בוחר להכיר את עצמו. דווקא כי העבודה תופסת כל כך הרבה מהיומיום ומהזהות שלנו. הרבה פעמים, יחד עם זוגיות, זה מקום מאוד כואב אצל אנשים, וזה המקום שהכי פחות ברור להם בו למה קורה מה שקורה, למה הם בוחרים מה שהם בוחרים".

איך זה דומה לזוגיות?
"קשר עם עבודה הוא כמו קשר זוגי לכל דבר. חיפוש עבודה מאוד דומה לעולם הדייטינג. אני פוגשת שאלות כמו – ירצו אותי? לא ירצו אותי? עד כמה להראות שאני נלהב? מעבר לכך, אני לא באמת מאמינה שיש הפרדה. אנחנו בני אדם והדפוסים הרגשיים שלנו דומים בכל קשת הבחירות ומערכות היחסים שלנו – גם באהבה וגם בעבודה. גם בעבודה יש דפוסים רגשיים. לקליניקה באים הרבה אנשים עם דפוסים שמשתחזרים".

כמו מה למשל?
"למשל, אני לא מצליחה להגיד למנהל שלי מה אני רוצה ומה מפריע לי; אני לא יודע מה אני רוצה, אני מרגיש לא מסופק, אני כל הזמן פוזל למקומות אחרים; אני כל הזמן מגיע למקום עבודה, מתקדם עד גבול מסוים ושם אני נתקע. כל אלה עולים גם פה וגם פה. וכמובן, שהסביבה היא קריטית".

למה קריטית?
"בסוף, עבודה כמו זוגיות, זה הרבה עניין של כימיה. ברגע שאני מכירה יותר טוב את עצמי, מה אני צריכה ומה מאפשר לי לפרוח במקום העבודה, אדע גם לחפש את הסביבה שמתאימה לי".

בזוגיות מנסים למכור מתכונים לאושר. יש מתכון לאושר בתחום העבודה?
"הקלישאה אומרת לעשות מה שאתה אוהב. אני מאמינה בזה עד רמה מסוימת. אני חושבת שהמתכון לאושר מורכב גם מלהכיר טוב את עצמך ואת מערך השיקולים שלך, ומתוך כך לבחור את הבחירות המתאימות, לא רק בהקשר של תחום העיסוק, אלא גם של נדבכים נוספים בעבודה".

אילו נדבכים?
"כמו גודל מקום העבודה ואופי היומיום. אחרי שמקבלים את הבחירה התעסוקתית, צריך להכיר גם את הסביבה שמאפיינת את התחום. זה מתכון להרבה מאוד סוגים של אכזבות".

כמו מה למשל?
"בדרך כלל יש התאמה בין מה שאתה אוהב למה שאתה טוב בו, אבל יש עוד הרבה משתנים שנכנסים פנימה, כמו סביבת העבודה המאפיינת, שזה דבר מכריע. לדוגמה, בתחום הבישול, או גם בהייטק, יש סביבות עבודה מאוד תחרותיות. יש אנשים שפורחים בסביבות כאלה, ויש כאלה שזה לא מתאים להם. יש אנשים שכל מה שחשוב להם זה שמנהל יראה אותם וילווה אותם, ויש כאלה שלא רוצים שינהלו אותם. אלה מרכיבים לא פחות חשובים, ולפעמים גם יותר.

"המתכון לאושר מורכב גם מלהכיר טוב את עצמך ואת מערך השיקולים שלך, ומתוך כך לבחור את הבחירות המתאימות, לא רק בהקשר של תחום העיסוק, אלא גם של נדבכים נוספים בעבודה"

"הרבה אנשים מגיעים אלי עם תפיסה שהם צריכים לעשות שינוי של 180 מעלות – לפעמים זו גם התוצאה – אבל הרבה פעמים לא. לפעמים כל מה שאנשים צריכים לשנות זה טיפה את סביבת העבודה שלהם או את ההתנהלות שלהם בתוך סביבת העבודה. לפעמים השינוי שאנשים צריכים הוא בסדר הגודל של החברה שבה הם עובדים, בתרבות הארגונית. אלה דברים שמשפיעים לא פחות מהתחום, אולי אפילו יותר, על האושר היומיומי. אלה דברים הרבה יותר מגוונים ומורכבים מאשר רק תחום העיסוק.

"לפעמים יש התאמה טובה בין האדם שמגיע למקום עבודה לבין הדי.אן.איי והאקלים של מקום העבודה, אבל יש גם מצבים הפוכים. לכן, כשמגייסים עובדים חשוב לוודא שיש התאמה במאפיינים החשובים האלה, ולא רק ברמת המקצועיות והיכולות של המועמד. תהליך גיוס טוב יכלול גם ראיון עם פסיכולוג, שמסתכל על ההיבטים הרגשיים".

יש כיום הרבה ארגונים שמוותרים על בני אדם בתהליכי המיון.
"נכון, ולדעתי יש לזה השפעה אדירה על הרצון של אנשים לעבוד בארגון כזה. מעטים האנשים שלא זקוקים למגע אנושי. אני חושבת שכל הבחירות בעולם העבודה הן בסופו של דבר בחירות רגשיות".

"העניין החברתי משפיע המון על הנפש"

לא כולם יכולים לבחור. בחירה היא לפעמים פריווילגיה של אוכלוסייה חזקה.
"מרחב הבחירה שדיברנו עליו הוא פריווילגיה. הוא לא תמיד קיים. בעבודה שלי עם אנשים שהגיעו אלי דרך ביטוח לאומי (במהלך ההתמחות שי עבדה בייעוץ תעסוקתי לאוכלוסייה שיקומית) הם נתקלו בפעם הראשונה בחיים בהזדמנות לבחור. אבל מבחינת מה שעולם העבודה עושה לנפש ולתחושת הערך, אני חושבת שאין הבדלים.

"העניין החברתי – האם מה שאני עושה נחשב – משפיע המון על הנפש. זה חלק ממערך השיקולים גם בבחירת עבודה. יש אנשים שיבחרו ממקום של כישורים ויש כאלה שיבחרו יותר ממקום של איפה אני מרגיש שיש לי ערך. אצל כל אחד תחושת הערך יושבת במקום אחר.

"תחושת הערך יכולה להיות מחיוך של הילד שעזרתי לו, מהתרומה; יכולה להיות מהמשכורת בסוף החודש; ויכולה כמובן להיות מהמעמד החברתי של המקצוע, היוקרה וההשפעה. הרבה מאוד מהאנשים שמגיעים אלי במשבר מגיעים כי הבחירה ביוקרה לא מחזיקה הרבה זמן. בסוף היא לא מספיקה לתחושת הסיפוק העמוקה".

עם סיפוק לא הולכים למכולת.
"אולי. ועדיין יש רבים שבוחרים גם מהמקום של סיפוק. אני מאוד מרגישה בקליניקה את ההייפ סביב ההייטק למשל, אבל בסוף, כשמסתכלים על זה מבחינת הפרט והבחירה הספציפית של האדם, לא תמיד היוקרה והשכר ישפיעו".

"לבית שגדלים בו יש השפעה רבה"

כמה למשפחה יש השפעה על הבחירות המקצועיות?
"אנחנו גדלים לעולם ערכים שמשפיע מאוד על הבחירות שלנו, ובוודאי שזה בא לידי ביטוי במרחב הקריירה".

בספר "לכל אדם יש שביל" (הוצאת מודן, 2000), שנחשב לפורץ דרך בתחום הפסיכולוגיה התעסוקתית, מנתחת המחברת, ד"ר אורניה יופה ינאי, בין השאר את המרכיב המשפחתי והגנטי בבחירות של אדם בקריירה ובעולם התעסוקה.

"אני בהחלט שותפה לאמונה שיש הרבה מאוד השפעה לבית שגדלים בו", אומרת שי, "לא רק לתחום העיסוק, אלא גם לתפישות התעסוקתיות – מה הערך שנותנים במשפחה ללימודים, מה המקצועות או בחירות הקריירה שנחשבות. יש אנשים שבוחרים מהמקום הזה, כי מתאים להם; ויש כאלה שבוחרים בזה בכאב מאוד גדול. אלה גם האנשים שיבואו בגיל 30 או 40 ויבינו שזה לא מתאים להם".

הדי.אן.איי התעסוקתי עובר בגנים?
"אני מאמינה שההשפעה היא גם גנטית וגם סביבתית. כישרון זה דבר מאוד גנטי. אבל גם אם גדלתי בבית שבו ההורים רופאים, למשל, וראיתי גם את המשמרות הארוכות וגם את הערך בהצלת חיי אדם, יש לזה השפעה חזקה מאוד שנחרטת מגיל מאוד צעיר. לטוב ולרע, אגב".

למה לרע?
"אם בבית כזה אני רוצה לבחור משהו שהמוקד שלו הוא יצירתיות, אז לבוא להגיד להורים שבחרתי משהו שונה יכול להחוות כיציאה מהארון לכל דבר. יש כאלה שקשה להם לעשות את זה אפילו מול עצמם, ובטח מול המשפחות. מקרב אלה שלא חוקרים משלב מוקדם גם אפשרויות אחרות, ומאוד ברור להם מה הם יהיו, יש כאלה שזה מתחבר ועובד להם מדהים, ולעולם לא יגיעו לטיפול תעסוקתי. אבל אלה שבגיל יותר מבוגר יגלו פתאום שזה לא מתאים להם, ובתור ילדים או מתבגרים הם לא כל כך חקרו דברים אחרים, יחוו הרבה פעמים חרדה, כי פתאום הם נזרקים אל לא נודע אחד גדול".

איך הדי.אן.איי התעסוקתי שלך?
"שני ההורים שלי חוקרי ספרות, והם היו מודל חזק עבורי, שניהם בחרו במה שהם אוהבים, במה שסחף אותם, והיו מושקעים בזה כל כולם. אבל יש דברים דומים ויש דברים שונים. גם במה שאני עושה יש מילים והעמקה; ניתוח; חיבור בין נקודות. אבל לי היה מאוד חשוב המפגש עם האנשים ולא רק עם דמויות מספר.

"מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית, ומה שהכרתי היה הפסיכולוגיה הקלינית. פסיכולוגיה תעסוקתית זו אפשרות שגיליתי רק בסוף התואר הראשון. הייחוד של טיפול תעסוקתי הוא השילוב בין היכרות עם כל מה שקשור לנפש האדם לבין מפגש עם המציאות שמחוץ לקליניקה – היכרות עם מה שקורה בעולם העבודה. זה עיסוק בפילוסופיה של עולם העבודה דרך הפרט ולא דרך הארגון. במקרה שלי, אני חושבת שמצאתי בפסיכולוגיה התעסוקתית תחום שיש בו הרבה תקווה, ובסוף גיליתי שיש בו גם הרבה כאב".