ממשלת ישראל הרימה ככל הנראה ידיים מול יוקר המחיה שמכה בציבור הישראלי. הצעדים שנעשו הם בבחינת מעט מדי, ומאוחר מדי. הממשלה מפקירה בכך את מרבית הציבור לגורלו, ומחזקת את החזקים ביותר.
האינפלציה בישראל עמדה ביוני על 4.4%, לעומת השנה שעברה, אבל עבור רוב הישראלים עליות המחירים גבוהות הרבה יותר. מחירי הדיור עלו ביותר מ-15% בתוך שנה אחת בלבד, ומחירי השכירות עלו בעקבותיהם.
מחירי החשמל זינקו, ובינואר הם צפויים להשלים עלייה שלישית ברצף, שתסתכם ביותר מ-20% התייקרות, לעומת 2021. הציבור הישראלי ישלם הרבה יותר על חשמל, בעוד שחברות הגז יתעשרו ללא שינוי מהותי בהוצאותיהן.
ממשלת ישראל יכולה לפעול בשביל לצמצם את הפערים בין הציבור למרווחים מיוקר המחייה. ספרד למשל הטילה מס זמני על רווחי חברות האנרגיה להוזלת החשמל. הממשלה יכולה לעשות זאת, אבל היא לא מעוניינת בכך. אילו היתה מעוניינת היתה הממשלה יכולה להוציא לפועל באופן מיידי 3 צעדים להוזלת יוקר המחייה, ו-4 צעדים נוספים בטווח הבינוני והארוך.
3 צעדים מיידיים
- הורדת המע"מ על המזון: במשרד האוצר מתגאים במס ערך מוסף ללא הנחות ופטורים (למעט באילת, ועל פירות וירקות), אבל במדינות המפותחות נהוג לא לגבות מע״מ על מזון, או לכל הפחות לגבות מס מופחת של 10%-8%.
ניתן להוריד את המע״מ בישראל, בהסכם עם רשתות השיווק, ובכך לוודא שהורדת המס תתגלגל להפחתות מחירים משמעותית, ותותיר כסף בכיס של הישראלים. - סבסוד מחיר החשמל: הזינוק במחירי החשמל הוא מכת רוחב על שלל מחירים במשק: חשבונות משקי הבית, מפעלי הייצור ומקומות העבודה. עליית מחיר החשמל מגדילה את רווחיות יצרני החשמל וחברות הגז, ומגדילה את הפערים בין אזרחי המדינה.
הסיבה הישירה לזינוק היא יוקר הפחם, אבל הפחם אמור להיעלם לחלוטין בתוך כמה שנים ממשק החשמל, בזכות הגברת השימוש באנרגיות מתחדשות ובגז מקומי במחיר יציב. בינתיים, חשבון החשמל מגלם בתוכו לא רק פחם מתייקר, אלא גם סובסידיות לבעלי תחנות כוח פרטיות ותשלומים שמעבירות חברות הגז למדינה, כדי שתשקיע אותם בחו"ל.
הממשלה צריכה להוריד את מחירי החשמל בחדות ובמהירות, ולהחזיר לעצמה חלק מהסכומים האלה כשהשימוש בפחם ידעך. המקורות לכך יכולים להיות רבים. אפשר למסות יותר את חברות הגז, וגם להעביר כספים שכבר נגבו ל"קרן אזרחי ישראל", לטובת אנרגיות נקיות, במקום להשקיע אותם במדינות אחרות.
- להוזיל את התחבורה הציבורית: החודש הוזל הדלק בשיעור משמעותי של 1.5 שקלים בהורדת מס, אבל רק למשך חודש אחד. רפורמת "דרך שווה" בתחבורה הציבורית לא הורידה מחירים בחשבון אחרון. המדינה לא הוסיפה שקל לתקציב התחבורה הציבורית ברפורמה.
ההנחות לנוסעים המתמידים ממונים בעיקר על ידי ייקור הנסיעות לנוסעים בתדירות נמוכה יותר. בגרמניה, למשל, נהנים הנוסעים ממחירים מוזלים במשך כל הקיץ.
הורדת מחירי התחבורה הציבורית ב-20% יכולה להוזיל באופן ישיר את יוקר המחיה לשכבות החלשות, ולמעמד הביניים.
3 צעדים בטווח הזמן הבינוני
- הורדת מחירי התרופות, תשלומי ההורים והעמלות בבנקים: פרט לחשמל ותחבורה, הממשלה קובעת מחירים רבים במשק בתחומים מגוונים: מחירי התרופות וביקורים אצל רופאים מומחים; תשלומי הורים למוסדות החינוך; גובה האגרות השונות שמשלמים אזרחי ישראל בעת חידוש דרכון או רכב וכד׳; וכן פיקוח על מחירים בשוק הפרטי, כמו גובה העמלות בבנקים.
לכל מחיר כזה יש היגיון שנוגע לתחום עצמו, אבל בתקופה של התייקרות כוללת, הממשלה יכולה לתרום את חלקה באמצעות סדרה נרחבת של הורדות תעריפים. הפחתת תקרת העמלות בבנקים היא מתכון ידוע להוזלת יוקר המחיה לציבור. - העלאת קצבאות ושכר: התשובה הכוללת ביותר ליוקר המחיה היא טיפול בצד ההכנסה של האזרחים. הממשלה מכתיבה רבות מההכנסות הללו, דרך שליטה בגובה הקצבאות, בשכר במגזר הציבורי, ובעקיפין גם בשכר בענפים כמו ניקיון ושמירה במגזר הפרטי (בהם הממשלה היא המעסיק העקיף הגדול ביותר).
הדבר שנדרש כעת הוא מתן תוספת זמנית לשכר ולקצבאות, כמקדמה, עד שתיבחר ממשלה שתוכל לחתום על סדרה של הסכמי שכר כוללים במשק ולחוקק שיפור בקצבאות, בייחוד בקצבת הזקנה הנמוכה במיוחד. - מאבק במונופול של היבואנים הבלעדיים: ברפורמות הייבוא שעשתה המדינה עד היום, גורם אחד נשאר חסין – היצרנים בחו"ל. הללו כורתים ברית עם יבואנים בלעדיים בישראל כדי לשמר רמת מחירים גבוהה יותר מבמדינות אחרות.
הניסיון של ישראל להקשות על היבואן הישראלי לשמור על בלעדיות, בלי לחוקק שום סנקציה כלפי היצרן בחו"ל, היא הסיבה להמשך המצב של שוק תחרותי על הנייר, ומונופולים בהמון מותגים ומוצרים יקרים.
צעד אחד בטווח הארוך
- דיור חברתי: לא ניתן לבלום בבת אחת את השתוללות מחירי הדיור והשכירות, אבל זה התחום החשוב ביותר למעורבות ממשלתית. ההוצאה בתחום הדיור היא מעמסה עצומה על משקי הבית, ומכשיר לנישול חברתי והרחבת פערים מתמדת בין העשירונים בישראל.
הדרך הבדוקה לטפל בכך היא להרחיב באופן דרמטי את מערכי הדיור החברתי, ולא לשמר אותם לעניים בלבד. מערך גדול ומשמעותי של הסדרי דיור חברתי מכל הסוגים: משכנתאות מסובסדות; דיור ציבורי; בנייה ביוזמה ממשלתית; שכירות רוכשת; ואחרים, יכול לרסן את עליית מחירי הדיור בישראל.
נכון לעכשיו, אף מפלגה בכנסת לא הציעה תכנית כזו.
