הממשל האמריקני הפך בשנתיים האחרונות לסמן השמאלי בשיח הכלכלי-חברתי במדינות המערב. הנשיא ג'ו ביידן נכנס לבית הלבן עם אג'נדה כלכלית של שינוי, והתבטא באופן ישיר נגד ניאו ליברליזם וכלכלת ה'חלחול כלפי מטה', ובעד איגודים מקצועיים ומעורבות המדינה במשק.

אג'נדה זו נרקחה על ידי כלכלנים וצוותי חשיבה במפלגה הדמוקרטית, ורבים ראו בה תקווה לשינוי פרדיגמטי אחרי שלושה עשורים של ניאו ליברליזם. היא שונה מזו בה החזיקו נשיאים דמוקרטים מאז שנות השמונים. אחרי תכניות הסיוע לקורונה, היא אמורה הייתה לקבל ביטוי מבני ארוך טווח בתכנית 'לבנות מחדש טוב יותר', אלא שזו נבלמה עד כה, וכעת אושרה במתכונת מרוככת תחת השם 'החוק למאבק באינפלציה'.

מה ירד מהחוק המקורי, האם האג'נדה היסודית השתנתה, והאם ממשל ביידן עדיין מסמן מפנה כלכלי חברתי?

מה גרם ללארי סאמרס לתמוך בתכנית

השינוי היסודי ביותר שעברה התכנית הוא בהיקף. התכנית המקורית הייתה בהיקף של 3.5 טריליון דולר, וכשנבלמה סופית על ידי סנטור ג'ו מנצ'ין עמדה על 1.75 טריליון דולר. החוק להפחתת האינפלציה מכיל הוצאה של 437 מיליארד דולר – כשישית מהתכנית המקורית, והוא מורכב מתוכניות רבות שיצאו לפועל בשנים הקרובות.

הבדל בולט נוסף הוא שלא רק שהתכנית החדשה איננה גרעונית, אלא היא אמורה להניב עודף תקציבי של 300 מיליארד דולר בסך הכול, על ידי שינויים במערכת המס. העודף התקציבי הוא מה שמעניק לתכנית את השם 'החוק להפחתת האינפלציה', ומה שמאפשר גם לכלכלן לארי סאמרס, שיצא נגד היקף תכניות החילוץ הקודמות, לתמוך בה.

הכלכלן האמריקאי לארי סאמרס. "צעד משמעותי קדימה במלחמה באינפלציה" (צילום: AP Photo/Michel Euler).

"זהו צעד משמעותי קדימה במלחמה באינפלציה", אמר סאמרס ל-CNN, "ראשית, זה מפחית את הגרעון התקציבי, ובכך מקטין את הביקוש המצרפי. שנית, זה מוריד את מחירי התרופות במרשם ומגדיל את כוח המיקוח של ביטוחי הבריאות. בנוסף זה מגדיל את האספקה על ידי חיזוק ייצור האנרגיה הירוקה. פחות ביקוש, יותר אספקה, כוח מיקוח גדול יותר להורדת מחירים, אלה הגורמים שמביאים להורדת אינפלציה".

בנושא זה סאמרס וכלכלנים כמו ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, המתווכחים ביניהם על מקור האינפלציה ועל התמיכה בתכניות ההרחבה התקציבית, תמימי דעים. "יש ויכוח סוער על הסיבות לאינפלציה, אבל בעבור כל אחד מהצדדים בדיון, מדובר בצעד קדימה", אמר שטיגליץ בהתייחס לתכנית.

על הנייר, מעבר של 300 מיליארד דולר מידי הציבור לקופת הממשלה אמורה לצנן את הפעילות הכלכלית במשק, אך ספק אם זה אכן מה שיקרה. רוב ההכנסות ממסים בתכנית נובעות ממיסוי תאגידים גדולים, מקלטי מס, ואמריקנים עשירים במיוחד. השפעת הרווחים שימוסו על הצריכה נמוכה יחסית, מאחר שרובם מתגלגלים ממילא לשוק ההון ולא לצריכה.

נחתכה החוצה: רשת הביטחון

השינוי המרכזי ביותר שעברה התכנית הוא הסרה כמעט מוחלטת של מרכיבי הביטחון הסוציאלי. תכנית 'לבנות מחדש טוב יותר' הייתה מהפכנית בתפיסתה את כלכלת הטיפול כחלק מהתשתית החיונית הנדרשת להצלחתה הכלכלית של ארצות הברית. היא כללה טיפול בקשישים, השקעה בדיור ציבורי, קצבאות ילדים ובמעונות לגיל הרך. גם אם שינויים אלה היו מאושרים, ארצות הברית הייתה רק מתקרבת לסטנדרט הסוציאלי הנהוג במדינות אירופה.

הרוב המכריע של המהלכים האלה נחתך החוצה מהתכנית שאושרה, והחלק הסוציאלי היחיד שנותר בה הוא שיפור במערכת הבריאות: קביעת סכום גג לתשלום על תרופות עבור מבוטחי תכנית ביטוח הבריאות הציבורי 'מדיקר', הרחבת האוכלוסיות שנכנסות תחתיו, ונתינת רשות למדיקר לשאת ולתת עם יצרני התרופות על מחיריהן, שרשומה כהכנסה בתכנית בגלל שהיא צפויה להוזיל את מחירי התרופות.

עד כה, היה אסור על הביטוח הציבורי ללחוץ על חברות התרופות להוריד מחירים. השימוש של מדיקר בגודלה ככח מיקוח מול חברות התרופות צפוי לחסוך 100 מיליארד דולר למשלם המסים בעשור, וייתכן שהוא יוביל להוזלה מתגלגלת גם במחירים שמשלמים המבוטחים בביטוח הבריאות הפרטי.

היד הנעלמה תופסת את ההגה

לפני 26 שנה הכריז הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון בנאום מצב האומה ש"העידן של הממשלה הגדולה נגמר". בכך סימן את הקונצנזוס החדש בין שמאל וימין בארצות הברית ובעולם כולו, שזכה לפני כן לכינוי 'קונצנזוס וושיגנטון': מדינה קטנה, זרימה בינלאומית של הון ועליונות השוק המווסת את עצמו.

בהיבט זה התכנית החדשה של ממשל ביידן אכן מסמנת כיוון אחר: מדינה דומיננטית, שמסייעת בהכוונת השווקים, ומשחקת תפקיד משמעותי בשינוי המשקי אליו נדרשת כלכלת ארה"ב, גם אם מצומצם יותר מזה שהיה בתכנית המקורית.

לקונספציה החדשה הזו, שאפשר למצוא לה סימנים גם בממשל טראמפ (על אף שהוא לא הצליח לקדם מדיניות אפקטיבית בנושא), יש שני זרזים מרכזיים: התחרות מול סין מחד, והחשש הגובר מהתחממות כדור הארץ מאידך. אליהם הצטרף משבר הקורונה, בו נדרשה המדינה לשחק תפקיד גדול ממילא, והשיבושים בשרשרת האספקה העולמית, שהדגישו את תפקיד התעשייה המקומית והכלכלה הלאומית בחוסן הכלכלי.

נוסעים עולים ויורדים מאוטובוס חשמלי בווטרטאון, טקסס. תכנית ביידן כוללת את ההשקעה הגדולה ביותר באנרגיה ירוקה בהיסטוריה של ארה"ב (צילום ארכיון: AP Photo/Steven Senne)

בתכנית מוקדשים 369 מיליארד דולר להשקעה בעידוד מעבר לאנרגיה ירוקה (לעומת כ-550 מיליארד בתכנית המקורית). סכום זה מורכב מעשרות תכניות לסבסוד המעבר לאנרגיה הירוקה בכל הרמות: מענקים לנמלים ולחברות התחבורה ציבורית על מעבר לרכב חשמלי, הנחת פאנלים סולאריים, סיוע לחקלאים במעבר למכשור 'ירוק', הוזלת כלי רכב חשמליים בעד 4,000 דולר לרכב ועוד.

מדובר בהשקעה הגדולה ביותר באנרגיה ירוקה בהיסטוריה של ארה"ב, ויש שרואים בה נקודת מפנה מול האינטרסים של תעשיית הנפט והפחם, שמחזיקות בלובי פוליטי חזק. על פי המכון למחקרים פוליטיים באוניברסיטת מסצ'וסטס, התכנית תיצור 9 מיליון משרות חדשות בעשור הקרוב, כמיליון משרות בשנה.

עם זאת, בשונה מהתכנית המקורית, לא מדובר בתכנית תמריצים רחבה, אלא בכזו שמטרתה לכוון את השוק בצורה מתונה יותר לעבר יעדים חדשים.

יריית הפתיחה למס חברות גלובלי

בפרק המיסוי משיק ממשל ביידן את אחד הצעדים הגדולים ביותר שמקדמת שרת האוצר ונגידת הפדרל ריזרב לשעבר, ג'נט יילן: החלת מס חברות גלובלי מינימלי של 15%, שאמור להכניס 222 מיליארד דולר. החוק אמור להבטיח שגם חברות שרשומות במקומות אחרים בעולם יצטרכו לשלם מס הוגן במקום בו הן מרוויחות כסף, או לחלופין לשלם את יתרת המס בארה"ב, וכך לפגוע בכדאיות השימוש במקלטי מס.

ג'נט ילן בנאום בפני ועדת התקציב של הקונגרס האמריקני. ההחלטה של ארה"ב להוציא לדרך את מס החברות הגלובלי תיתן דחיפה ליוזמה העולמית, ותשפיע גם על ישראל (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta)

זהו צעד משמעותי שדורש תיאום בינלאומי. ההחלטה של ארצות הברית לצאת לדרך תיתן דחיפה ליוזמה העולמית, ותשפיע גם על ישראל, שחתומה על האמנה להחלת המס.

שני צעדים משמעותיים אחרים הם מיסוי קניה חוזרת של מניות (BuyBack) בידי החברה, שצפויה להניב 74 מיליארד דולר בעשור, וחיזוק של מערכת מס ההכנסה שצפוי להניב 124 מיליארד דולר. לפי הערכות, מדובר בתוספת של כ-87 אלף עובדים ברשויות המס, שינוי מגמה מתבקש למערכת דועכת: בין השנים 2015 ל-2019 ירד מספר ביקורות המס ב-44%, ובעבור אמריקנים שמרוויחים יותר ממיליון דולר, מספר הביקורות ירד ב-75%.

החקיקה הגדולה האחרונה של ביידן

בנובמבר הקרוב ייערכו בחירות האמצע בארה"ב, בהן ייבחרו מחדש שליש מנציגי הסנאט, הבית העליון של הקונגרס האמריקני, וכל 435 חברי בית הנבחרים, הבית התחתון של הקונגרס. לפי הסקרים, הדמוקרטים צפויים לאבד בבחירות האלה את הרוב בקונגרס, מה שיגביל בצורה משמעותית את כוחו של ממשל ביידן במחצית השנייה לכהונתו.

בסך הכל, ביידן הצליח להעביר שלוש תכניות כלכליות משמעותיות: תכנית הסיוע השנייה לקורונה, תכנית תשתיות בתמיכה דו-מפלגתית והחוק הנוכחי. שלושתם יחד רחוקים מהאג'נדה מרחיקת הלכת אותה הציג עם כניסתו לתפקיד.

ג'ו ביידן בעצרת פתיחת הקמפיין שלו לנשיאות בפיטסבורג. רק בעתיד יתברר האם השנתיים הראשונות של כהונת ביידן היו הבלחה של רעיונות ותכניות, או טיוטה ראשונה למציאות כלכלית חדשה ושונה מהותית (צילום ארכיון: AP Photo/Keith Srakocic)

מי שציפה שממשל ביידן יצליח להוביל ניו דיל חדש, תכנית שבונה מחדש את התשתיות של הכלכלה האמריקנית, לא יכול שלא להתאכזב. הרבה מהרעיונות המהפכניים נשארו על הנייר, או צומצמו בצורה משמעותית. המחנק של האינפלציה הגואה מחזק יסודות ימניים ושמרנים בשיח הכלכלי-פוליטי, וקשה גם לראות את הישגיו של ביידן – התאוששות מהירה ממשבר הקורונה וחזרת ארה"ב לתעסוקה כמעט מלאה, עם שיעור האבטלה הנמוך מזה חצי מאה.

סביר להניח שארה"ב נכנסת כעת לשנתיים של קיפאון, בהן לא תקודם חקיקה משמעותית חדשה. למרות זאת, השנתיים הראשונות של כהונת ביידן יקבלו את משמעותן המלאה רק בעתיד. אז יתברר האם מדובר רק בהבלחה של רעיונות ותכניות, או טיוטה ראשונה למציאות כלכלית חדשה ושונה מהותית ממה שהציבור התרגל לקבל כמובן מאליו.