הרפורמה בהעסקת פועלים פלסטיניים בישראל הוחלה ערב מבצע "עלות השחר" גם על תושבי רצועת עזה. עם שוך הדי ההפצצות ושיבת הפועלים מעזה לעבודה בישראל, הואץ התהליך ובחודש הבא צפויה הסדרה של ההליכים הבנקאיים להעברת המשכורות לרצועת עזה.

תכנית משרד הביטחון לרצועה פורסמה אתמול, בה התבטא מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף רסאן עליאן, שאמר כי התכנית תסייע כלכלית לאזרחי עזה והביע תקווה כי הדבר יסייע להם לזנוח את תמיכתם בחמאס.

עד כה נכנסו הפועלים מעזה במסגרת רישיון לצרכים כלכליים בלבד, כלומר לטובת עיסוק במסחר בלבד. הרישיון אפשר להם לשהות בישראל וכך גם לעבוד בצורה לא-חוקית וללא כל זכויות סוציאליות. ההיתרים החדשים מקנים לבעליהם את הזכות לעבוד בישראל בצורה חוקית ובכך להיות זכאים לתשלומי ביטוח לאומי ופנסיה.

אין הלימה בין מספר האישורים לעובדים בחקלאות

החלטת הממשלה 1328 ממרץ האחרון הגדילה את מספר היתרי העבודה ל-20,050, מתוכם 60% לענף הבניה ו-40% לענף החקלאות (50 היתרים מוקצים לענפי התעשיה), אך בפועל חלוקת ענפי התעסוקה שונה. סקר הפועלים העזתים מראה ש-61% מהפועלים העזתים בישראל מועסקים בענף הבניה, 10% בתעשיה, 16% בענפי השירותים והמסחר ורק 13% בחקלאות. מדיניות ההיתרים תאלץ לפחות 26% מהפועלים לשנות את משלח ידם או לעבוד בצורה לא חוקית. ויתור על ההיתר אינו אופציה ממשית עבור העובדים מרצועת עזה, הסובלת מ-44.7% אבטלה.

למדיניות החדשה תהיה השלכה גם על משכורתם של העובדים. בעוד שבענף הבניה השכר החודשי הממוצע לפועל עזתי הוא 6,782 ₪, בתעשיה 6,344 ₪ ובשירותים 5,866 ₪, הרי שהשכר החודשי הממוצע בענף החקלאות עומד על 5,069 ₪, מה שעשוי להסביר את הסיבה למיעוט הפועלים בענף זה.

השכר החודשי הממוצע לפועל עזתי בישראל עומד על 6,367 ₪, לעומת השכר החודשי הממוצע בעזה, שעומד על 1,598 ש"ח, כרבע מהשער הממוצע מעבר לגדר. כ-83% מהעובדים בישראל לא עבדו לפני-כן. אלה שעבדו השתכרו בממוצע 1,041 ₪ בחודש.

ד"ר חגי אטקס: "פלסטיני שעובד בישראל מרוויח יותר מרופא בעזה"

"צריך לקזז מהשכר של הפועלים העזתים בישראל תשלומים לגורמים שונים", אומר ד"ר חגי אטקס מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "שליש מהעובדים אמרו ששילמו כ-2,800 ₪ בעבור ההיתר. אך עדיין השכר הוא גבוה ביחס לעזה. השכר הממוצע במגזר הפרטי בעזה הוא 35 ₪ ליום עבודה ובמגזר הציבורי הוא 120 ₪ ביום". זאת לעומת כ-240 שקלים ליום עבודה של שמונה שעות בשכר מינימום בישראל, אך כאמור, חלק מהכסף לא יגיע לעובד עצמו.

ישראל מתירה כניסת פועלים פלסטינים בגילאים 25-67. החמאס, האחראי על חלוקת ההיתרים בעזה מתנה את מתן ההיתר לעבודה בישראל ברישום במשרד העבודה. על העובד להיות נשוי ולא עובד מדינה. כן ניתנת העדפה ללא אקדמאים, מפרנסים יחידים, להורים לילדים ולמובטלים.

"בגדה המערבית זה ערער את המבנה החברתי", אומר אטקס. "בעזה הכל יותר קיצוני. פלסטיני חסר השכלה אקדמית שעובד בישראל ומרוויח יותר מרופא בעזה. יש ראש כפר בהר חברון שהתפטר ועבר לעבוד בישראל והרוויח יותר כסף. זה מחזק את חסרי ההשכלה הגבוהה. בגדה אנו רואים ירידה בגיל נישואין אצל חסרי השכלה, כדי שיוכלו לעבוד בישראל".

ד"ר חגי אטקס (צילום: אלבום פרטי)

אטקס סבור כי ההחלטה על מספר ההיתרים לעבודה מגיעה ממניעים ביטחוניים ונעדרת נימוק כלכלי. "כל ההחלטה היא יוזמה של הצד הביטחוני. העמדה המסורתית של משרד האוצר היא שיש לצמצם את מספר העובדים הלא-ישראלים עד לאפס".

אטקס חולק על הנחת העבודה כי הגדלת מספר העובדים העזתים בישראל תשפיע ישירות על המצב הכלכלי ברצועת עזה. "זה נכון ברמה מסוימת. בסיס היצור בעזה נשחק כבר 15 שנים מאז עליית החמאס לשלטון. ההשקעות בייצור הן נמוכות עד כדי גרעון בהשקעות (השקעה נמוכה מהפחת והבלאי של מכונות הייצור). בנוסף ישנן הגבלות על יבוא חומרי גלם, לכן היצור המקומי לצריכה מוגבל. בעזה יש יצור מסורתי של טקסטיל וחקלאות. המשכורות של הפועלים בישראל יניעו קצת את המסחר. אבל הם לא צורכים תוצרת מקומית, כי אין הרבה תוצרת".

"צריכת השירותים המקומיים תגדל. בשנים 2007-2009 היה מעבר לתעסוקה בשירותים, אבל יש מעל 40% אבטלה. שיעור התעסוקה יעלה כמספר העובדים בישראל. האם ייווצרו מקומות עבודה חדשים? כאן צריך להיות זהירים. המגזר הפרטי בעזה הוא מאוד חלש".

50% מהעובדים העזתים מועסקים באזור תל אביב וצפונה ממנה, אלה גם מקבלים בממוצע את השכר החודשי הגבוה ביותר (6,863 ₪). כ-19% עובדים בישובי עוטף עזה ו-2% בירושלים. יתר העובדים מועסקים בדרום (9% באשדוד ובאשקלון, 7% בבאר שבע, 13% בנגב). בכל האזורים, מרבית העובדים העזתים מועסקים בענף הבניה. בתל-אביב ומצפון לה חלק ניכר מהם מועסק בענפי השירותים. בעוטף עזה, הנגב ומצפון לתל אביב חלק גדול מהפועלים מועסק בענפי החקלאות.

לגבי ההשפעה על המשק הישראלי, אטקס סבור כי שינוי מעמד הפועלים לעובדים חוקיים ישפיע על דפוסי העסקתם. חברות הבניה תוכלנה להעסיק את הפועלים בצורה חוקית, ושוק העבודה הלא-פורמלי עשוי להצטמצם.