עבדאללה ח'טיב חותם 17 שנים כראש האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך, ודווקא מצר על הקמת האגף. "בוועדת דברת לא תמכתי בהקמת מנהל ערבי נפרד", הוא אומר בראיון ל'דבר'. "חששתי שמה שקרה לחרדים יקרה לערבים. אני רוצה מערכת ממלכתית כללית. כיום יש חינוך ערבי במטה, אבל בשטח מנהלי המחוזות מנהלים את החינוך הערבי. צריך ליצור מערכת אחת עם התאמות לכל מגזר. נושא המגזריות יצר בדלנות בין שתי מערכות חינוך".

ח'טיב הגיע למערכת כמנהל מקיף השלום בשיח' דנון במועצה אזורית במטה אשר. הוא מספר על שילוב מצוין בין ערבים ליהודים, וכיום עוזב את התפקיד בגאווה. "שיעור התלמידים הערבים שממשיך להשכלה גבוהה עלה, אלפי כיתות נבנו, הכשרת המורים שודרגה. עד 2016 לא היה קיים חינוך בלתי פורמלי. במסגרת החלטה 922 התחלנו להפעיל חוגים, וגדלנו מ-5% השתתפות ל-40%. אני רוצה להגיע ל-70%. שמרתי על קשר רציף ומקצועי עם השרים והמנכ"לים ועם ועד ראשי הרשויות".

"הגדולה של המדינה היא ערבות הדדית"

אחד הנושאים שמעוררים מחלוקת בחברה הערבית הוא שירות לאומי-אזרחי. ח'טיב פעל לקידומו. "כאזרח ערבי ישראלי, סוגיית התרומה לקהילה והמעורבות החברתית נמצאת בראש מעייניי, כי אני מאמין בשותפות", הוא אומר. "בסוף הכהונה שלי יש 3,500 מתנדבים בחברה הערבית. ניהלתי עשרות פגישות. ראשי הרשויות אמרו שהשירות הלאומי זה משרד הביטחון. אמרתי להם שזה צריך להיות במשרד החינוך. הצעיר מתנדב בקהילה שלו, בחברה הישראלית. מרגע שרצינו לקחת את זה על עצמנו, ראשי הרשויות רוצים להיות שותפים. בוגר ערבי צריך שנה משמעותית להתנדב בקהילה ובחברה הישראלית. זו הגדולה של המדינה, הערבות הדדית. בלי ערבות הדדית לא נבנה קשרים. צריך כבוד הדדי, הערכה הדדית וכבוד למאפיינים השונים".

"בבית ספר יסודי אין תקצוב של המדינה ליועץ חינוכי. בחטיבת הביניים ובתיכון יש שעות ייעוץ חינוכי. בחלק מבתי הספר אין יועצים. מיפינו 300 בתי ספר, מתוכם 120 בתי ספר ללא יועצים. בלי יועצים אי אפשר להטמיע תוכניות"

איך אפשר להתמודד עם האלימות בחברה הערבית?
"התלמידים באים עם מטענים רגשיים. תפקידו של המורה לעשות אוורור רגשות לתלמידים. חלק מהמחנכים לא קיבלו הכשרה להתעסק בנושאי אקטואליה. לצערי, זה חלק מהחולשה של המערכת החינוך הערבית. צריך להכשיר אותם להתמודד עם האירועים האלה. בלי כלים המורה יצפה מהצד.

מה עשיתם בנושא?
"כתבנו תוכנית על יום האדמה. 15% מהמורים דיברו על יום האדמה. ל-85% מהמורים אין כלים ומיומנויות להשתמש בערכות שהמשרד פיתח על אקטואליה. היועצות הוכשרו, אבל יש אחת בכל בית ספר. צריך לעשות הכשרה ברמה בית ספרית. שאלתי תלמידים מה עושים בשעת מחנך, והם אמרו מתמטיקה כי המחנך מורה למתמטיקה. למורים קל יותר להשתמש בשעה החשובה ביותר במערכת לדברים אחרים".

עד כמה חמור המחסור ביועצים?
"בבית ספר יסודי אין תקצוב של המדינה ליועץ חינוכי. בחטיבת הביניים ובתיכון יש שעות ייעוץ חינוכי. בחלק מבתי הספר אין יועצים. מיפינו 300 בתי ספר, מתוכם 120 בתי ספר ללא יועצים. בלי יועצים אי אפשר להטמיע תוכניות. כיום זה ממומן במערכת גפן (שנותנת למנהל בית הספר זכות להחליט במה הוא משקיע חלק מכספי משרד החינוך). חלק מהאלימות נגרם כי מערך הייעוץ לא הגיע לכלל התלמידים".

"צריך ללמד בבית הספר דרוויש ויום האדמה"

לפי מבדקי האקלים החינוכי בבית הספר, אצל הערבים האלימות עולה עם הגיל. "המצב הסוציו-אקונומי משפיע. צריך ליצור מעטפת איתור וטיפול. צריך לאתר את התלמידים ולבנות תוכנית לכל ילד. מגיל יסודי צריך להפעיל תוכניות חינוכיות בנושא ולהגביר את מערך היועצים החינוכיים. צריך לזהות את התלמידים כבר משלב החינוך היסודי. אם לא נעשה זאת – המצב יילך ויידרדר".

בדיונים על החינוך בחברה הערבית עולה רבות סוגיית החינוך לזהות. ח'טיב מספר שהיה מאבק קשה מול הפוליטיקאים להכניס שירים של מחמוד דרוויש וסמיח אלקאסם לתוכנית הלימודים. "אם לא נלמד את דרוויש אלקאסם, התלמידים ילמדו עליהם ברשתות החברתיות. עדיף לנו ללמד אותם במסגרת תוכניות הלימודים של המשרד. דרשתי שילמדו על יום האדמה. צריך ללמוד על יום האדמה, וללמד איך מנמיכים את החומות ומשפרים את היחסים. המסר צריך להיות: מותר למחות ולהפגין, אבל אתה אזרח במדינת ישראל. לא לוונדליזם ולא להפרת החוק".

"תוכנית הלימודים והבגרות בעברית צריכות להשתנות. צריך להדגיש הבעה בעל פה. קל יותר ללמד דקדוק וקריאה מלשוחח בעברית. המורים מדגישים רק את השינון, זכירת מילים ודקדוק. אי אפשר ללמוד יותר מדי דקדוק. צריך להתמקד בשפה הדבורה"

ח'טיב מודאג מהירידה בשימוש בערבית תקנית. "קל יותר לתלמידים לכתוב בשפה עממית. זו בעיה בכל העולם הערבי. יש תוכנית לאומית לחיזוק לימודי השפה הערבית. התלמידים לומדים את עקרונות הדת, אבל לא נוגעים במורשת. השפה הערבית היא הבסיס לתרבות, למורשת ולדת".

מה הבעיה בתוכנית הקיימת?
"יש תוכנית ישנה מ-2010 שלא הוטמעה. צריך לפתח תוכניות חדשות. החלטת ממשלה 550 שמה דגש על המורשת, התרבות והזהות של התלמיד הערבי. זה אתגר גדול מאוד של המשרד".

מה עם עברית? התלמידים יודעים?
"לא מספיק, וזה המחסום העיקרי להשתלבות. יש כ-32 אלף תלמידים במערכת החינוך הערבית, 70% מהם זכאים לבגרות, ו-56% זכאים לבגרות שמספיקה לקבלה לאוניברסיטה. קרוב ל-17 אלף יכולים להתקבל לאוניברסיטה, אבל לחלק גדול מהם אין שפה עברית נאותה. בתיכון התלמידים הערבים חזקים באנגלית, ופחות בעברית. פעם יצאתי עם ההנהלה הפדגוגית לסיור בנצרת. שוחחנו עם שכבת י"ב. התלמידים שוחחו באנגלית ולא בעברית. המדיה החברתית היא בערבית או באנגלית. התלמיד הערבי רואה טיקטוק בערבית או באנגלית".

ח'טיב, בן הכפר אעבלין ליד חיפה, טוען שמדובר בבעיה חדשה. "לפני 30 שנים לא דיברנו על הבעיה הזו. אני הלכתי ללמוד בתיכון בחיפה, כי באעבלין לא היה תיכון. בבית הספר ובדרך אליו נחשפתי לעברית. בתיכון נחמה רקם לימדה אותי עברית, היא הייתה מורה לחיים". לדעתו, התפתחות החברה הערבית גרמה גם להתבדלות, כי הצעירים הערבים כבר לא נחשפים לעברית בתדירות גבוהה. "היישובים גדלו. כיום תושבי אום אל-פחם לא צריכים לצאת מהעיר כדי ללכת לקניון".

איך אפשר לשנות את זה?
"תוכנית הלימודים והבגרות בעברית צריכות להשתנות. צריך להדגיש הבעה בעל פה. קל יותר ללמד דקדוק וקריאה מלשוחח בעברית. המורים מדגישים רק את השינון, זכירת מילים ודקדוק. אי אפשר ללמוד יותר מדי דקדוק. צריך להתמקד בשפה הדבורה". לדעת ח'טיב, לימוד השפה העברית בערבית נכשל, ויש ללמד עברית בעברית. לשם כך דחף ח'טיב לשילוב מורים יהודים בבתי ספר ערביים. "צריך להנמיך את החומות בין המגזרים. המדינה יצרה שתי מערכות חינוך ללא ממשקים פרט לתוכנית הלימודים".

אבל יוזמת השילוב מתקשה לתפוס תאוצה. "כיום יש כ-1,000 משולבים", אומר ח'טיב. "לא כל מנהלי מוסדות החינוך היהודים רוצים לקבל מורים ערבים. הם פוחדים מבעיות עם ההורים".

איך פותרים את זה?
"משרד החינוך צריך להכשיר את לבבות המנהלים. צריך לקבל החלטה אמיצה לשלב. כמדינה צריך ליצור את זה, כתוכנית אסטרטגית, כמדיניות של המשרד. צריך להציב רף גבוה למספר המורים המשולבים, ולחשוב מחוץ לקופסה. לא הייתי פוסל לתמרץ מורים כאלה, זה יביא לקליטת עשרות מורים".

מחצית מהתלמידים הערבים מתחת לקו העוני

לצד תחושת ההישג, ח'טיב מודע לבעיות ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית. "46 אלף מהסטודנטים לתואר ראשון בישראל הם ערבים. עם זאת, 20 אלף ערבים יוצאים ללמוד בחו"ל, מהם 12 אלף לומדים ברשות הפלסטינית, בעיקר מקצועות רפואה והוראה. לתלמידים האלה קשה להסתגל, כי אין להם עברית. יש להם תואר בסיעוד, והם לא מוצאים עבודה בגלל השפה. אני רוצה שילמדו במדינה".

איך תעשה את זה?
"נקים במכללות מרכזי העצמה לסטודנטים. המטרה שלנו היא לצמצם את הלימודים בחו"ל. הרבה מורים מהדרום לומדים ברשות הפלסטינית. יש הבדל בידע, בפרקטיקות ובתוכן. הם לא לומדים את ההיסטוריה של מדינת ישראל. גם בלימודי דת יש אג'נדה שונה. זה משפיע על הערכים של התלמידים. אנחנו רוצים שיכירו את המורשת, ושתהיה להם זהות אישית וזהות אזרחית. הם ערבים ואזרחי ישראל".

ח'טיב וצוות עמותת אלביירק. "המנהלים מתריעים שיש תלמידים שלא מגיעים בגלל חוסר בציוד" (צילום: יניב שרון)

ח'טיב מתנדב כיום בעמותת אלביירק לפיתוח החברה הערבית. "יש 550 אלף תלמידים בחברה הערבית, ומחציתם מתחת לקו העוני. מתוך 50 רשויות ערביות, 40 במדד חברתי כלכלי 3-1. כל 17 הרשויות הבדואיות באשכולות 2-1. אלה רשויות חלשות ועניות. המנהלים מתריעים שיש תלמידים שלא מגיעים בגלל חוסר בציוד. יש במשרד מלגות לטובת המנהלים בחברה הערבית לרכישת ציוד, אבל בגלל המצב הכלכלי, לא מגיעים לכלל התלמידים".

החודש השיקה העמותה קמפיין "תיק לכל תלמיד", שבמסגרתו יחולקו ברחבי הארץ 10,000 תיקים. "המטרה היא לסייע לתלמידים להגיע לבית הספר ביום הראשון עם חיוך, ולא להיעדר כי אין ציוד. התיק יכלול את כל הציוד הדרוש. התיקים יועברו למנהלי מחלקות הרווחה שיחלקו אותם לתלמידים".

במבט לאחור, יש משהו שאתה מצטער עליו?
"יש דבר מרכזי שלא יכולתי להשפיע עליו: הכשרת המורים. זו סוגיה שמעיקה עלי מאוד. עודף המורים שלא מוצאים תעסוקה מדליק נורה אדומה. נכשלתי בטיפול בהכשרת מורים. לא הצלחתי למשוך את המצטיינים להוראה. מנגנון השיבוץ מנע ממני. לא הצלחתי לעשות את השינוי שרציתי לראות".

איך אתה רואה את העתיד של מערכת החינוך?
"50% מהתלמידים שעולים לכיתה א' יעסקו במקצועות שלא קיימים כיום. הם צריכים להיות עם כלים ומיומנויות להשתלב. העצמתי אנשים שיובילו קדימה. דמות הבוגר הרצוי לאזרח מדינת ישראל הוא בעל ערכים חברתיים ואנושיים ואזרח פעיל. סוד ההצלחה: בהעצמת הרשויות המקומיות הערביות ובהעצמת ההון האנושי".