"מאז שנת 2000, כמעט כל שנה יש התפרצות חדשה של משהו שלא הכרנו קודם, או בהיקפים שלא ראינו קודם", אומר ל'דבר' הווירולוג ד"ר אורן קובילר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "אנחנו מזהים יותר מעברים של נגיפים מבעלי חיים לבני אדם. יש מגע מוגבר בין אנשים לבעלי חיים כתוצאה מחדירה של בני אדם לאזורי המחיה של בעלי חיים ומתזוזה של בעלי חיים בגלל התחממות גלובלית".

מחלות מדבקות ממשיכות להתפשט בעולם, גם אחרי דעיכתה של הקורונה. העולם נמצא בעיצומה של התפרצות אבעבועות הקוף הגדולה בהיסטוריה, עם 31.8 אלף מקרים ברחבי העולם וארבעה מקרי מוות; מחלת הפוליו בירושלים ובניו יורק גרמה לכמה מקרים של שיתוק, והנגיף התגלה בביוב גם באנגליה; 1,010 מקרים של צהבת ילדים ממקור לא ידוע, (נגרמת על ידי נגיפי אדנו, לפי התיאוריה המובילה) אובחנו ברחבי העולם; שפעת העופות H5N1 גרמה למותם של אלפי עגורים בשנה שעברה, עדיין מתפרצת באירופה וצפויה לחזור לארץ עם הנדידה בסתיו; התפרצות משמעותית של קדחת דנגי במחנות פליטים בבנגלדש גרמה ל-7,687 מקרי תחלואה ושלושה מקרי מוות; שני מבוגרים וילד מתו בגאנה מנגיף המרבורג הנדיר והקטלני, שהתגלה לראשונה במדינה האפריקאית; 20 נדבקו ו-3 מתו מחיידק הלפטוספירוזיס בטנזניה; והנגיף הנשימתי לנגיה, שמדביק בעיקר חדפים, התגלה בקרב בני אדם בסין. האם יש יותר מחלות מדבקות מפעם, ולמה?

לדברי קובילר, ההעברה יכולה לקרות גם במשקי חיות צפופים. "למשל, עכבר ברפת מדביק פרה, הפרות מדביקות אחת את השנייה, והנגיף צובר מוטציות שמגבירות את הסיכוי של הנגיף להדביק בני אדם". 

גם בני האדם צפופים יותר מבעבר, והעניין מזרז את ההדבקה. "אם פעם נגיף האבולה היה פוגע בכפר אחד ונגמר, בלי שהאירוע דווח, כיום יש יותר קשר בין העיר לכפר, כך שנגיפים מועברים בין אזורים גיאוגרפיים בקלות רבה יותר. כפי שהציבור למד במגפת הקורונה, ככל שנגיף עובר יותר מאדם לאדם, הסיכויים שלו לצבור מוטציות מסוכנות עולים".

אבעבועות הקוף הוא דוגמה למגמה זו. הזיהוי הראשון של הנגיף היה בשנות ה-50. מקרי התחלואה נמצאים בעלייה באזורים מסוימים באפריקה כבר מ-1980, כנראה כתוצאה של הגברה מקבילה של מעברים בין בעלי חיים לאדם, ובין אדם לאדם. בשנתיים האחרונות, רמת הטיפול במקרים ירדה בעקבות הקורונה, וזה כנראה הגביר מאוד את העברת הנגיף בין אדם לאדם, עד שלבסוף הוא התפשט מאפריקה לרחבי העולם.

ירידה בשיעורי ההתחסנות

אבל חלק מהעלייה במקרים המדווחים של התפרצות מחלות זיהומיות לא קשור לעלייה בפועל, אלא לשיפור ביכולת לאתר את ההתפרצויות. "מחלה שבעבר הייתה מוגדרת כ'חום ממקור לא ידוע'", מסביר קובילר, "כיום יודעים לרצף גנטית במעבדה, ולזהות שמדובר בנגיף נדיר".

קבוצת חוקרים סקרה בשנה שעברה דגימות שנאספו מילדים שחלו בדלקת ריאות במלזיה ב-2018-2017, ומצאו נגיפים ממשפחת הקורונה, שמדביקים בדרך כלל כלבים. "הדגימות נשמרו במקרר, כנראה כי מישהו חשב שההתפרצות מוזרה, אבל אף אחד לא טרח לבדוק אותן עד עכשיו. ועדיין, ברוב המקרים, כשילד מגיע לרופא עם חום, הרופא אומר לו שזה ויראלי וזה יעבור לו, בלי לקחת דגימה. אם אין סיבה לחשוד במקרה מוזר, בין אם בגלל תסמינים מוזרים, ובין אם כי יש כבר ערנות מוגברת להתפרצות ספציפית, לא בודקים את גורם המחלה". 

גורם נוסף להתפרצויות שעליו מצביע קובילר הוא ירידה בשיעורי ההתחסנות בחיסוני השגרה, ועלייה בהתאמה של מחלות שנמנעות על ידי חיסון. "ההתפרצות המחודשת של פוליו בישראל בשנה האחרונה, ובמקומות נוספים בעולם, שייכת לגורם הזה. גם התפרצויות החצבת ב-2019 וב-2017 התאפשרו בגלל אוכלוסיות לא מחוסנות".

"הקורונה לא החלישה את המערכת החיסונית"

ד"ר קובילר שולל את ההשערה שהקורונה החלישה את מערכת החיסון של מיליוני האנשים שנדבקו בה, ואפשרה מחלות נוספות. "הפגיעה בתאי T מנגיף הקורונה זניחה", הוא אומר, "ואנחנו לא רואים התפרצויות חריגות של מחלות קיימות".

הוא שולל גם את התיאוריה של חוקי שניידר, שהצביעו על קשר אפשרי בין מקרי צהבת ממקור לא ידוע לבין החלמה מקורונה. לדבריו, "תמיד יש צהבות מנגיבי אדנו, נגיפי הרפס וכל מיני נגיפים אחרים. בדרך כלל אומרים שזה ממקור לא ידוע ומסיימים עם זה. השנה היה לקט קצת גדול יותר והייתה ערנות גלובלית לאירוע הזה, אז הוחלט לעשות בדיקות מעבדה ולגלות כל מה שיש בדם של כל ילד שנדבק בצהבת. לפני חמש שנים הבדיקה הזאת הייתה עולה 10,000 דולר לילד, וכיום היא עולה פחות מ-1,000 דולר. זה משנה את כל המשחק".

"הסכנה האמיתית: חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה"

ד"ר קובילר מעריך שהמגפה הנגיפית הבאה עלולה להיות הרסנית אפילו עוד יותר מהקורונה. "נגיף הקורונה מלכתחילה הוביל לאחוז תמותה נמוך יחסית לעומת נגיפים שאנחנו מכירים כמו אבולה. קשה לדמיין את ההשלכות של התפרצות רחבה כמו הקורונה, עם נגיף קטלני יותר שפוגע קשה יותר בילדים". 

עם זאת, לדבריו, הסכנה הזיהומית הגדולה ביותר לבריאות הציבור לא תגיע מנגיף חדש, אלא מחיידקים שמפתחים עמידות לתרופות אנטיביוטית. "רואים כבר בחדרי טיפול נמרץ חולים שבאים עם חיידק תוקף, ואין שום תרופה שיכולה לעזור להם. זה לא בהיקפים גדולים, אבל זה ילך ויתגבר".