הספורטאית הפראלימפית טליה אילת סיימה בשבוע שעבר במקומות החמישי והשישי באליפות אירופה בקאנו ובקיאק. אילת בת ה-24 תמיד אהבה להיות ספורטיבית, מגיל חמש עסקה בריקוד ובמקביל התחרתה במסגרת בית הספר בתחרויות אתלטיקה בקפיצה לרוחק וריצת 3,000 מטר. "הספורט תמיד היה בתוכי, כל הסביבה שלי ראתה אותי כך. תמיד הייתי טליה הספורטאית, גם לפני הפציעה", אומרת אילת בראיון ל'דבר'.

שבועיים אחרי שחגגה את יום הולדתה ה-18, במהלך הבגרויות של כיתה י"ב, אילת החלה להרגיש כאבים בעצם הזנב. "זה היה תהליך של יומיים וחצי", היא מספרת. "התפוצץ לי כלי דם בתוך עמוד השדרה. וזה שיתק אותי, הגעתי לניתוח כאשר אני משותקת מהמותניים ומטה. את הבגרות האחרונה השלמתי בבית חולים".

כחלק מתהליך השיקום עברה אילת לשבעה חודשים לאיטליה, שם התחברה מאוד לשיטות שיקום והחליטה להקים דבר דומה בארץ. "התייחסו אליי כספורטאית וכך בעצם השתקמתי. הקמנו שיקום דומה בארץ עם הפיזיותרפיסט שלי והצלחנו בגדול", היא מספרת.

במהלך תהליך גיוס העובדים, קיבלה אילת המלצה על פיזיותרפיסט שעובד במרכז לחתירה דניאל שנמצא על גדות הירקון. "קבענו פגישה, לא הכרתי את המקום, אני לא בן אדם של מים וכזאת שאוהבת להירטב. ראיתי את המקום וזה נראה לי כמו גן עדן, לא האמנתי שיש מקום כזה שקט באמצע תל אביב העמוסה והרועשת. ראיתי שם המון ספורטאים פראלימפיים בניהם מורן סמואל, שמוליק דניאל ופסקל ברקוביץ'. לא הכרתי בכלל את הספורט הפראלימפי, שהוא ברמה מאוד גבוהה".

"הרגשתי יותר עצמאית והתחלתי לאהוב יותר את החיים"

בגיל 21 אילת קבלה הזמנה לנסות ולחזור לעסוק בספורט ולהצטרף לאימונים, תחילה בחתירה אקדמית ואח"כ בקאנו וקיאק. "אחרי שאת שלוש שנים בשיקום, את כבר רוצה התחלה חדשה", אומרת אילת. "רציתי להתחיל את החיים שלי, אמרתי לעצמי 'קרה לי, הבנתי, השתקמתי, יאללה'. ראיתי את הדבר הזה ואמרתי בוא ננסה".

החותרת הפראלימפית טליה אילת. "לקום בבוקר ויש לך את המשרד הכי יפה" (צילום: אסנת פליס דואר)

מה החזרה לספורט נתנה לך?
"פתאום יותר אהבתי את החיים שלי. הרגשתי שיש לי משמעות בחיים, פתאום הספורט חזר אליי. כל כך רציתי וזה כל כך לא מובן מאליו. כשהתחלתי עם הספורט הרגשתי יותר עצמאית והתחלתי לאהוב יותר את החיים. זה מדהים מה בן אדם מוגבל יכול לעשות, לאיזה מרחקים הוא יכול עוד להגיע".

מה את אוהבת בענף החתירה?
"זה לקום בבוקר ויש לך את המשרד הכי יפה. זה גם כוח, גם סיבולת לב ריאה וזה גם כוח מתפרץ, מאוד חיפשתי את זה כשנפצעתי. זה היה בתת מודע שלי וכשאומרים לספורטאית לשעבר שיש לי סיכוי להתקבל לאולימפיאדה, מבחינתי זה היה חלום שאני חייבת להגשים אותו. אני אוהבת להזיע, אני אוהבת שהשרירים שלי תפוסים אחרי אימון. אוהבת את זה שאת עובדת כל כך קשה בשביל קצת פחות מדקה. גם את התחרות והלחץ, זה עוצמות שאי אפשר לתאר אותן".

"טליה, יש פודיום! יש מדליה!!!"

העבודה הקשה החלה להשתלם לה עם בחודש מאי השנה, כשזכתה במדליית הארד בתחרות סבב הגביע העולמי שנערכה בפולין. "היה מזג אוויר נוראי. ביטלו מקצים כאשר הם כבר היו במים מחכים לזינוק. זה היה מצב קטסטרופה של מזג האוויר של רוח וגלים", היא מספרת. "אותי זה מאוד הלחיץ כי אני רגילה להתאמן בירקון שזה פלטה, אין לך את הגלים והסערות".

למרות מזג האוויר הקשה, אילת התעלתה וסיימה את התחרות פעמיים במקום הרביעי ב-200 מטר קאנו ו-2,000 מטר קיאק. "עשיתי תוצאה מדהימה, הכי טובה שלי עד היום. ירדה לי אבן מהלב".

בסיום התחרות החלה את הדרך הארוכה ממתחם התחרות לאוטובוסים שלקחו את הספורטאים חזרה למלון. "כשהגענו לאוטובוס, אמרתי לנהג לחכות לשאר המשלחת הישראלית. כל המשלחת הגיעה ופתאום אני רואה מרחוק את המאמן שלי, ויטלי דרוזד, רץ אליי. הנהג רצה לסגור את הדלתות וויטלי צועק לי 'טליה, יש פודיום! יש מדליה!!!' כל האוטובוס שהיה מורכב מספורטאים, התחיל למחוא לי כפיים. הייתי עם כל הציוד שלי והמשלחת אמרה לי 'עזבי, אנחנו נדאג להכל, רוצי שלא תפספסי את הפודיום'".

החותרת הפראלימפית טליה אילת עם המדליה בפולין. "אין דבר יותר מספק מזה" (צילום: דוידה קוסף)

לאחר בירור, התגלה שמתחרה אוסטרלית שסיימה במקום השלישי בתחרות הקיאק פסלה, ובעקבות כך אילת זכתה במדליית הארד הראשונה בקריירה שלה. "הייתי בירידת מתח אחרי התחרות ופתאום כל האדרנלין חזר", אומרת אילת. "הצלחתי להגיע ממש בשנייה שעלינו על הפודיום. זה היה מטורף. זאת אופוריה לא נורמלית, את מרגישה שאין דבר יותר מספק מזה. את הבן אדם הכי מאושר".

עכשיו, אחרי ההישגים, מה המטרות שלך להמשך?
"המטרה שלי היא להגיע למשחקים הפראלימפיים בקאנו וגם בקיאק. זה החלום שלי ואני בכל הכוח הולכת לשם".