אוראל נאמן, מנהל בית הספר היסודי 'רימונים' בקרית טבעון, מספר שאת יום העבודה שלו הוא פותח בעמידה בשער בית הספר, ובאמירת בוקר טוב לתלמידים ולמורים. "גם בהפסקות אני מסתובב ופוגש את הילדים. אני מתכופף לגובה שלהם, ובמקרה שלי זה חשוב מאוד, כי אני גבוה", הוא צוחק, "אני בוחר לעשות את הדברים האלו כי אני מחפש יחסים בלתי תכליתיים עם הילדים".

אחרי 17 שנה בחינוך, נאמן בחר להרחיב את זווית הראייה והאחריות שלו מעבר לבית הספר אותו הוא מנהל. מפגש עם סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי 'נופים' בדרום תל אביב, הוביל את השניים להקמת התארגנות של אנשי חינוך שפועלת לשינוי עומק במערכת החינוך הישראלית, שקיבלה את השם 'אחד בספטמבר'. לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה, בעיצומו של מאבק על שכר המורים שיוביל כנראה לשביתה, הם פרסמו את מסמך החזון שלהם, עליו חתמו כבר אלפי אנשי חינוך.

אוראל נאמן. "רוצים שנפתח ונלמד באופני למידה חדשניים. אבל לא נותנים לנו תנאים מספקים לכך" (צילום: אלבום פרטי)

הם רואים במאבק של הסתדרות המורים להעלאת שכר המורים חזית קריטית לעתיד החינוך, ותומכים בו בלב שלם. אך לדבריהם, סוגיית השכר היא רק אחד משורת שינויים נדרשים לטובת ראיה הוליסטית וארוכת טווח של מערכת החינוך, שתציב את התלמידים, אנשי החינוך והמפגש החינוכי במרכז.

השינויים הללו כוללים, בתמצית, הגדלה מסיבית של תקציב החינוך והשוואתו לכל הפחות לממוצע ה-OECD, כמו גם השוואת מספר התלמידים בכיתות לממוצע הארגון; הקמת מטה חינוך לאומי שיורכב מאנשי מקצוע ויוכל להתבונן במערכת כולה ולהוביל שינויים ארוכי טווח; שינוי מבני של מערכת החינוך שיצמצם כפילויות ומערכות סותרות בדרגי ניהול המערכת; ויצירת ממשקים לדיאלוג וחיבור בין מטה משרד החינוך לאנשי החינוך בשטח, במקום נתק עמוק אותו הם ועמיתיהם חווים כיום.

"מוסד חינוכי הוא עבודה תמידית על היחסים בין ילדים למבוגרים"

מורס מספרת שהתפישה החינוכית שלה התעצבה ב-21 שנים של עבודה חינוכית בדרום תל אביב, תחילה כמורה בבית הספר ביאליק רוגזין, שבו לומדים ילדים רבים של מהגרים ופליטים, ולאחר מכן כמנהלת בית הספר 'נופים'. "החברה שאני רואה לנגד עיניי היא חברה שבה הפרטים בה ערבים ודואגים זה לזו. חברה שבה אנחנו משקיעים משאבים באנשים ובקהילות שהכי זקוקים לכך. חברה כזאת יוצרת חוסן לאומי".

היא חלמה להיות אשת חינוך עוד מילדות. "תמיד אנשים עניינו אותי, ואהבתי לראות את הדינמיקה ביניהם. ובסופו של דבר, מוסד חינוכי הוא בעצם עבודה תמידית על היחסים בין ילדים למבוגרים. לבן שלי, בעל תסמונת הטורט, אמרו בבית הספר שלא ייצא ממנו כלום. מדובר בקלקול היחסים, כי תפקידנו הוא להעניק לכל ילד את המענה על הצרכים שלו".

סמדר מורס. "תפקידנו הוא להעניק לכל ילד את המענה על הצרכים שלו" (צילום: אלבום פרטי)

מבחינתה, חשיבות היוזמה ולקיחת האחריות של אנשי החינוך בשטח אינה סותרת את הצורך במעורבות של המדינה בהבטחת תנאים לחינוך מיטבי. היא ממחישה זאת בסיפור מתקופת הקורונה: "כשהתחיל הסגר פניתי לעיריית תל אביב ודאגתי שיהיו לתלמידים שלי עזרים ללמידה מרחוק כמו תשתית אינטרנט ומחשבים. שידכתי כל מורה מבית הספר למספר תלמידים, כדי לעזור להם להשלים פערים. כמובן שבשכונות אחרות בתל אביב לא היה צורך בכך, כי יש תשתיות ויש להורים כסף למורים פרטיים. אבל בראייה של מדיניות, זו לא היתה צריכה להיות יוזמה שלי. משרד החינוך היה צריך להורות לי לעשות מה שעשיתי ולוודא שלכל תלמיד יש מענה, ולא להסתמך על עושרה של עיריית תל אביב, או על הבחירה שלי."

נאמן הגיע לתחום החינוך מנקודת מוצא של פעיל חברתי. "הייתי פעיל ב'מגמה ירוקה', ארגון סטודנטים למען איכות הסביבה, והפקולטה לביולוגיה של אוניברסיטת חיפה שבה למדתי נמצאה אז במכללת אורנים וכללה גם תעודת הוראה, וכך יצא שהגעתי לחינוך". נאמן היה מורה בבתי הספר הריאלי ו'חוגים' בחיפה, ניהל בית ספר יסודי בתל אביב, ובארבע השנים האחרונות מנהל את בית הספר היסודי 'רימונים' בקרית טבעון.

האהבה לתחומי החי, הצומח והביולוגיה עדיין בוערת בו, והוא מספר בגאווה שהוא "סופר את התלמידים שמתקשרים אליי להגיד לי שהם לומדים רפואה או וטרינריה". אבל מעבר לחשיפת התלמידים לידע, הוא רואה בעצמו שותף ליצירת החוסן החברתי במדינה. "זה חלק מהתפקיד שלי בתוך הקהילה, בקשר עם ההורים, וגם בהקניית ערכים ומיומנות כמו אמפתיה ותודעה דמוקרטית".

"כשלא עסקנו בחינוך באינטנסיביות הרגילה, יכולנו לדבר לעומק על המערכת"

החיבור ביניהם החל לפני שלוש שנים. "נפגשנו כשניהלתי בית ספר בתל אביב", מספר נאמן, "בשנה שלאחר מכן אני עסקתי בייעוץ חינוכי, וסמדר הייתה בשנת שבתון. הזמן הזה, שבו לא עסקנו בחינוך באינטנסיביות שאנחנו רגילים לה, אפשר לנו לדבר לעומק על מערכת החינוך". במקביל, מורס החלה לכתוב את דעותיה על מערכת החינוך ברשתות החברתיות, והוזמנה להתראיין בכלי תקשורת שונים.

ביוני האחרון הכריזו מורס ונאמן על 'זום חירום' של אנשי חינוך וטיפול, בו השתתפו מאות אנשי חינוך וטיפול, ובו החלו להתקדם צעד נוסף לקראת הקמת תנועה וגיבוש חזון משותף. "התחלקנו לצוותים, שכל אחד מהם חקר וגיבש דעה על נושא אחר במערכת החינוך", מספר נאמן, "מתוך הדיונים האלו, נולד מסמך העמדה".

תהליך הקמת התנועה וכתיבת המסמך התבסס על שיחות בין אנשי החינוך שחברו להתארגנות, ללא מפגשים עם מומחים מבחוץ או ארגוני המורים והעובדים בתחום החינוך. "התפיסה שלנו היא שמי מבין במערכת החינוך הוא השטח", אומר נאמן, "ולכן השטח הוא מי שכתב את המסמך. הארגונים הם ארגונים יציגים פורמליים, ואנחנו תנועת שטח. כמובן שנשמח לחבור למאבקים משותפים".

עם זאת היא מדגישה שהתנועה רואה את עצמה כגוף שפועל לצד ארגוני המורים, ולא במקומם. "לארגוני העובדים אין תחליף, ואנחנו לא מתיימרים להחליף אותם. ההוכחה לך היא ששנינו חברים בהסתדרות המורים. לחלק מהארגונים יש קשר אלינו, אך הם לא בהכרח מעוניינים להכריז על כך."

להסתכל על מערכת החינוך כשלם

תנועת 'אחד בספטמבר' כוללת אנשי חינוך וטיפול מכלל מערכת החינוך, החל ממטפלות-מחנכות בגיל הרך, אנשי טיפול פרא-רפואיים כמו קלינאיות תקשורת ומטפלות באמנות, ועד סייעות בגני הילדים ואנשי חינוך במסגרות של 'הזדמנות שנייה'. "בבית ספר שלי, אני, המורה, הסייעת והיועצת, כולן עוסקות בחינוך וחיוניות לתלמידים", אומרת מורס, "ההפרדה שיש במערכת החינוך, תנאי ההעסקה השונים, המעסיקים השונים ועוד, הם בעוכרינו. אנחנו מודעים לייחודיות של כל תפקיד, אבל עדיין צריך להסתכל על מערכת החינוך כשלם".

"שכר המורים הוא פקטור משמעותי, אבל ישנם גם התנאים והמעמד"

המסמך קורא להעלאת שכר המורות ועובדות מערכת החינוך, ולשיפור תנאי ההעסקה של אנשי החינוך והטיפול. "אני חושב ששכר המורים הוא פקטור משמעותי", אומר נאמן. "מורה לא צריכה השלמת שכר בעבודות אחר הצהריים, או לישון באוטו כי אין לה איך לשלם שכר דירה. שיהיה ברור, אנחנו תומכים במאבק המורים, ואני אפילו חושב שהסכומים שהסתדרות המורים דורשת הם נמוכים מדי. למה 10,000 שקלים למורה מתחילה ולא 12 אלף? גם הרעיון של מענק כל שלוש שנים (מדובר בהצעה של משרד האוצר במו"מ – מ.מ.) מסלק את האופק למורים, ואני אצטרך להשיג מורים חדשים כל שלוש שנים. עמוד השדרה שלנו הוא המורים הוותיקים".

עם זאת, הם מדגישים שהבעיות במערכת החינוך לא ייפתרו רק בהעלאת השכר. "מלבד השכר, ישנם התנאים והמעמד", אומרת מורס, "מה התנאים שהמורה צריכה בשביל לחנך וללמד טוב, אילו הכשרות היא צריכה לעבור, כיצד נראה הליווי שלה. מהו הזמן המוקצה לבניית תוכנית חינוכית לילד או לכיתה, ואיך הביורוקרטיה משרתת אותנו, ולא אנחנו אותה". לדברי נאמן, "רוצים שנפתח ונלמד באופני למידה חדשניים. אבל לא נותנים לנו תנאים מספקים לכך".

הפגנת הסתדרות המורים במוזיאון תל אביב. "עמוד השדרה שלנו הוא המורים הוותיקים" (צילום: כדיה לוי)

הדרישה שמציבה תנועת 'אחד בספטמבר' היא שינוי דרסטי בתקציב החינוך. הם לא מתרשמים מדבריו של שר האוצר אביגדור ליברמן, לפיהם משרד החינוך זוכה לתקציב הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה, ומבקשים שנקודת ההשוואה תהיה לממוצע ההשקעה לתלמיד במדינות המפותחות (OECD) וכן השוואת מספר התלמידים בכיתה ושכר המורים לממוצע הארגון. המשמעות היא תוספות של מיליארדי שקלים לתקציב החינוך.

לשאלה מה יממן את תוספות התקציב, הם אומרים שהתשובה לכך צריכה להגיע מהמדינה. "אני לא חושב שזה תפקידי להבין מאיפה הכסף הזה מגיע", אומר נאמן, "אני איש חינוך, לא כלכלן".

דרישה נוספת במסמך היא הקמת גוף מקצועי א-פוליטי שבו יכהנו אנשי חינוך וטיפול לתקופה של חמש שנים, ויהיה אחראי על הובלת רפורמות ארוכות טווח במערכת החינוך. "שרי החינוך מתחלפים כל שנה או שנה וחצי, והדרג המקצועי במשרד כפוף להחלטותיהם הפוליטיות", אומר נאמן, "אבל חינוך הוא תהליך ארוך טווח, ודורש מחשבה מעמיקה יותר. דוגמא לכך היא המטה לביטחון לאומי שפועל לצד משרד הביטחון. הגוף הזה יהיה גם הגשר בין המטה לשטח, שכיום יש נתק מוחלט בין החלקים האלו במערכת החינוך".

תנועה לטווח הארוך

מאז פרסום המסמך הם קיבלו כ-7,000 פניות מאנשים פרטיים ומארגונים. "אנחנו תנועה לטווח הארוך", אומרת מורס, "אבל המטרה הראשונה שלנו היא חקיקת חוקים שמקבעים את תפקיד אנשי החינוך והטיפול השונים, ואת חוק זכויות המורה".

כדי לעשות את זה, התנועה תזדקק לבני ברית בכנסת, אך כרגע היא לא מחוברת למפלגה או מועמד מסוים. "מבחינתנו אנחנו לא מפלגתיים", אומר נאמן, "אנחנו בעד כל מי שעמדותיו תואמות את שלנו, וכל מי שיסכים ויסייע לקדם את העקרונות והמטרות של התנועה."