הציוץ של שר האוצר אביגדור ליברמן הבוקר (שני) חושף את הסיפור החשוב של המשא ומתן עם המורים: משרד האוצר מנסה לבצע הפיכה היסטורית במערכת החינוך הציבורית בישראל, ולשנות את המרקם הבסיסי שלה, ממערכת ציבורית למערכת שמנסה להידמות לשוק הפרטי. אם הוא יצליח, השינוי יפגע אנושות במורים, בתלמידים ובציבור.
העובדה שמשרד החינוך והשרה יפעת שאשא ביטון מתנגדים למהלך, כמו גם אנשי מקצוע אחרים בתחום החינוך, לא עוצרת אותם. קולם של גורמים אחרים במערכת הפוליטית, שמציגים עצמם כאלטרנטיבה רעיונית לשלטון הימין הכלכלי, לא נשמעים.
"כל מי שמספר שהוויכוח בין משרד האוצר להסתדרות המורים הוא על 800 מיליון שקלים ,הוא טועה ומטעה", כתב שר האוצר, ומנה את הסיבות לוויכוח לשיטתו: "דגש על מצוינות ולא על ותק, על הדרישה שלנו לסנכרן חופשים בין המשק הישראלי למערכת החינוך ועל הסמכויות אותן יש לתת למנהלים – לפטר מורים לא מתאימים, לתמרץ מורים מצטיינים ולתת אפשרות לחוזים אישיים במערכת החינוך."
ואכן, השיח הציבורי סביב המשא ומתן מתמקד בעיקר בשביתה המסתמנת, ובשכר המורים, בעוד שבאוצר מכוונים לשינויי עומק, היישר מבית מדרשם של מכוני חשיבה כלכלית ימניים, וללא קשר לצרכי השטח של מערכת החינוך. הניסיונות האלה עוברים כמעט ללא דיון ציבורי, ואפילו קולם של פוליטיקאים שתומכים בשוויון הזדמנויות, בחיזוק החינוך הציבורי או בזכויות עובדים, כמעט ואינו נשמע. באופן יוצא דופן, ראש הממשלה יאיר לפיד, מנסה לבלום את השתלטות האוצר על מערכת החינוך, גם במחיר של עימות פוליטי עם שר האוצר שלו.
מבט למה שעומד מאחורי הכותרות ה'מפוצצות' של דרישות האוצר חושף תמונת עתיד עגומה. כשבאוצר מדברים על 'מצוינות' מתכוונים להעסקת 10% מהמורים בחוזים אישיים, כלומר, ללא הגנה של איגוד מקצועי או הסכם קיבוצי, תוך יצירת 'מעמד' של מורים בשכר גבוה יותר ופגיעה בכוחם של ארגוני המורים לייצג את המורים. חלק מאותם מורים יקבלו את החוזה האישי על 'מצוינות' בלי שלימדו אפילו שיעור אחד, בעוד עמיתיהם, שהתמקצעו כבר שנים בהוראה, יקבלו שכר 'רגיל' שכמעט ולא יעלה.
תפיסת ה'מצוינות' הזו מוצגת כעובדה, כאילו שבתחום החינוך לא מתנהל דיון מורכב וארוך שנים בשאלת אופני ההערכה החינוכית, ומתוך נקודת מוצא שמורה טוב כנראה פשוט 'נולד' עם זה, תוך התעלמות מכך שלצוות מורים שמקבל הכשרה תהיה מוטיבציה גבוהה יותר להשקיע בהוראה. לא סתם בהצעות שפרסם האוצר מוזכר המושג 'טאלנטים', משל מערכת החינוך הייתה תכנית ריאליטי ולא עבודה משמעותית וסיזיפית.
זו זליגה של הגיונות תחרותיים, של מדידה ותגמולים מעולם השוק והעסקים, לתוך מערכת שה-די.אן.איי שלה הוא אחר לגמרי, ומבוסס על התמדה, עבודת צוות ומפגש אנושי שתוצאותיו מורגשות שנים קדימה ואינן בהכרח מדידות.
גם סוגיית הפיטורים, במסגרתה דורשים באוצר שמנהל בית ספר יוכל לפטר מורה שלדעתו אינו מתאים מעבודתו במשרד החינוך בכלל (ולא, למשל, לסייע לו לעבור לבית ספר אחר או להכשיר אותו לתפקיד שיתאים לו), מבטאת גישה עסקית, ולא גישה שרואה במורה משאב מרכזי שצריך לטפח ולהשקיע בו.
הגישות הללו אירוניות במיוחד כשהמערכת זועקת ממחסור באלפי מורים, אבל באוצר מתמקדים דווקא בגיוס 'טאלנטים' (במקום פשוט לגייס מורים) ובהקלת הדרכים לפטר מורים, במקום לשמר אותם ולסייע להם להשתפר אם הם זקוקים לכך או למצוא את המקום והתפקיד שיתאים להם.
שר האוצר לא הזכיר שורה של הרעות תנאים שבאוצר מבקשים לקדם, כמו פגיעה בשעות גיל (צמצום שעות למורים מבוגרים) ובמשרת האם של אחד המקצועות שעדיין נחשב כמקצוע צווארון ורוד שרוב המועסקות בו הן נשים, וכן הארכה של יותר מפי 2 של התקופה לקבלת קביעות. כל אלו מסגירים מה באמת חושבים באוצר על האנשים, ובעיקר הנשים, שבוחרים להקדיש את חייהם לחינוך.
וברקע כל אלו עומדת ה-סוגיה, לב המשא ומתן, שהוא שכר המורים. באוצר אוהבים לקרוא לזה 'המורים הוותיקים', ולבדל אותם מ'הצעירים', אבל למעשה מדובר כמעט בכלל המורים, שלפי ההצעות שהאוצר עצמו פרסם, כמעט לא יזכו לתוספת שכר. התוספת שהוצעה להם, של כ-400 ש"ח למורים שמלמדים 15 שנה ומעלה, אינה מכסה אפילו את עליית מדד המחירים לצרכן בשנה האחרונה ביחס לשכרם. אמנם באוצר מציעים הגדלה של שכר המורים המתחילים, אך גם בתמונת העתיד, למורים שיצטרפו למערכת החינוך לא תהיה סיבה להישאר ולהתמיד בה שנים ארוכות ללא עליית שכר לאורך השנים.
התפישה הזו מתחברת לנכונות להשקיע בחוזים אישיים וגם בהגדלת שכר המורים המתחילים, שכוללת אפילו מתן מענק בסך עשרות אלפי שקלים למורים שיתמידו שלוש שנים בתפקיד. באוצר מכוונים למערכת חינוך שרוב המורים בה מתחילים וחסרי נסיון, שניתן לפטר אותם בקלות, במקום מערכת שמבוססת על מורים עם נסיון וידע מקצועי שהתפתח לאורך שנים. במקום בית ספר שכלל מוריו פועלים יחד למען התלמידים, באוצר מעדיפים כנראה שהם יתחרו אחד בשני.
הסתדרות המורים עומדת כחומה בצורה מול המהלכים האלה, אבל גם הכוח שלה מוגבל וייתכן שתיאלץ להתפשר על חלק מהדברים. כדי למנוע את נסיון ההפיכה, נבחרי הציבור, בכנסת ובממשלה, צריכים להתנגד לו, ולהילחם על מערכת החינוך הציבורית.
