לכבוד ראש הממשלה (שר החוץ, שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי) בנימין נתניהו.

זוהי השנה השביעית בה אני כותב לך מכתב פתוח לקראת יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שמטרתו לקרוא לך להתנצל באופן אישי על חלקך, כמנהיג האופוזיציה בשנת 1995 בהסתה כנגד רבין אשר הובילה למותו.

לא עשית די על מנת לעצור את אנשי מפלגתך, חברי הליכוד, אשר הגיעו למול ביתם של בני הזוג רבין מדי שבוע, ודגלי מפלגת הליכוד בידם וזעקו לעבר לאה רבין "אותך ואת בעלך נתלה כמו את מוסוליני בכיכר". בצומת רעננה הלכת אתה כשמאחורייך ארון קבורה עליו נכתב "רבין ממית את הציונות", וחבל תליה משתלשל מוכן לשימוש.

שיא ההסתה היה בכיכר ציון, כחודש לפני הרצח ב-5.10.95. הבטת שם מהמרפסת על המון אדם השואג "בדם ואש את רבין נגרש", "מוות לרבין". דמותו של רבין חוללה והוצגה עטויה מדי SS, הושחתה, נוקבה ונשרפה. ואתה נותרת שם לנאום, עם שותפיך, אריאל שרון, רחבעם זאבי, משה קצב ואחרים – בשעה שנאומו של ח"כ דוד לוי (שאף הוא התנגד להסכם אוסלו!) נקטע כיוון שקרא לקהל לחדול מקריאות ההסתה. בתום הפגנה זו תקף הציבור אותו אתה הנהגת את מכוניתו של יצחק רבין.

שלושה ימים לפני מותו אמר רבין בערוץ הראשון את הדברים הבאים: "ראיתי את ההפגנה בירושלים, בה הופעתי בתמונה של איש גסטאפו. ראיתי שחבר כנסת, שר לשעבר של הליכוד, דוד לוי, מגורש על ידי ציבור מוסת, ראיתי את האלימות לפני הכנסת. פנה אלי חבר הכנסת, יושב ראש הליכוד בנימין נתניהו, ביום חמישי או שישי לפני שנסעתי לארה"ב, לפגישה. באתי הביתה ביום שישי אחר הצהרים, ראיתי הפגנה- כתובות של הליכוד, זעקות 'בוגד, רוצח'. אמרתי – זו הרי איוולת תהיה מצידי לשחק בצביעות של הליכוד, של יושב ראש הליכוד. הוא ישב שם ונאם תחת תמונות הגסטאפו. הוא מציע לי להיפגש, עושה הפגנות. אני אינני מאמין לו."

היית מנהיג סיעה, ראש האופוזיציה. עלייך היתה האחריות לזעוק מכל לב אל קהלך שיחדל מדרך האלימות. צריך היית לנצל את מעמדך להפסקת ההסתה, או למצער – להודיע כי אין בכוונתך להשתתף בה ולעזוק את המקום, כפי שעשה ח"כ מיכאל איתן מסיעתך (גם כן ממתנגדי הסכם אוסלו!).

ואדייק – אינני מבקש שתתנצל על שהתנגדת לדרכו. אף איני מצפה שתאמץ את "מורשת רבין" שתהיה נר לרגליך. חילוקי דיעות הן חלק בלתי נפרד מקיומה של דמוקרטיה בריאה. אך אז בשנת 1995, הובילו חילוקי הדעות לאווירה ציבורית מסוכנת ביותר, שאתה אדוני נתת לה יד וגיבוי. כפי שאמר יגאל עמיר הרוצח המתועב עצמו בעת משפטו: "רצח כזה חייב להיות מגובה… אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל".

רק פעם אחת הגיבה לי לשכתך למכתבי בשבע השנים האחרונות. אז כתב לי ראש לשכתך נחמיה שניידר "15  שנים עברו ועדיין הינך מאשים את מר נתניהו כאחד הגורמים לרצח נורא זה. ניצן, אין לנו צורך להתנצל ולבקש סליחה ומחילה בשם מר נתניהו, אתה תגיע לבד למסקנה שהינך טועה גם אם תגיע אליה בעוד 15 שנה"

כמי שיושב בכסאו של יצחק, כמנהיג של עם, מצופה ממך להכיר באחריותך. גם 21 שנים לאחר הרצח – לא שכחתי ולא סלחתי על חלקך בהסתה אשר הובילה לרצח.

בברכה

ניצן צבי כהן