היום הראשון ללימודים של דליה צלאח, מורה למתמטיקה ומחנכת כיתה בבית הספר היסודי אלומות בבאר שבע, נראה כמו רכבת הרים רגשית. "יש לי תחושות קשות מההסכם, והיה לי קשה לקום בבוקר ולהחליט שאני מגיעה, אפילו בכיתי", היא מספרת על התחושות בחמישי בבוקר, "אבל כשהגעתי לבית הספר וחיבקתי תלמידים שלי משנה שעברה, האנרגיה שלי השתנתה לטובה. תרם לזה גם המפגש הראשון עם הכיתה החדשה והמקסימה שלי, שציפיתי לו מאוד. במהלך היום חדר המורים געש על ההסכם החדש."

המאבק של הסתדרות המורים לשיפור שכר המורים, שכלל שביתות בסוף שנת הלימודים שעברה, הפגנות ואינספור דיונים בתקשורת, עורר בקרב אנשי החינוך מתחים רבים שהתנקזו ליום הראשון ללימודים: מצד אחד איום השביתה, ומהצד האחר הרצון לפגוש התלמידים ולעסוק במשימת החינוך. רק ברביעי בבוקר הגיעו הסתדרות המורים והאוצר לסיכום על הסכם שכר חדש, שיכלול תוספות שכר למורים החדשים ולכלל המורים, הגדלת גמולי תפקיד וכן שינויים בלוח החופשות ואפשרות להעסקת מורים בחוזה אישי.

דליה צלאח. "אנחנו נתפסות כאויבות העם" (צילום: אלבום פרטי)

לצד המתח, משיכת המשא ומתן עד לרגע האחרון פגעה ביכולת להתכונן כראוי לשנת הלימודים. כחלק מהעיצומים, בבתי הספר ובגנים לא התקיימו ימי היערכות למורים ומפגשים עם ההורים. צלאח, שמלמדת כבר 28 שנים, מספרת על הקושי שנוצר למורים ולהורים: "קשה שלא לענות לשאלות של ההורים. אני מחנכת כיתה חדשה, והגיוני שיהיו להם שאלות."

"כשחזרתי מבית הספר פשוט התמוטטתי מתשישות"

הילה רוזנטל, מורה להיסטוריה ומחנכת כיתה י' מצוינות בתיכון עמל ב' בפתח תקווה, מספרת על 1 בספטמבר לחוץ מהרגיל. "כשחזרתי מבית הספר פשוט התמוטטתי מתשישות. רק ברביעי בתשע בערב ידענו אם מתחילים או לא. זו לא פעם ראשונה שזה קורה, ועדיין זה קשה".

המאבק של מורי התיכונים לא נסוב על שכר, אלא על דרישות ארגון המורים העל יסודיים לעיגון זכויות המורים עקב שינויים במערכת החינוך: הרפורמה בבחינות הבגרות במקצועות ההומניים, ומעבר של חלק מבתי הספר לשבוע לימודים של חמישה ימים. בערב שלפני פתיחת השנה הודיע ארגון המורים על הגעה להבנות והסרת איום השביתה.

הילה רוזנטל, מורה להיסטוריה ומחנכת כיתה בעמל ב' פתח תקווה. "הרגשתי שאף אחד לא מבין את המשמעות העמוקה של מעשה ההוראה" (צילום: כדיה לוי)

לדברי רוזנטל, שעובדת כמורה כבר שבע שנים, "היום הראשון תמיד מאתגר, כי צריך להחזיר לתלם, ומהצד השני יש בו אווירה של חדש. תלמידים שלי שסיימו י"ב בוא להעביר את הלפיד לתלמידים החדשים שלי. אין ספק שזה יום טוב."

ועדיין, הימים שלפני תחילת הלימודים היו קשים. "התכוננתי הרבה ליום הראשון וציפיתי לו. אני רגילה לארגן לפני תחילת השנה את כל הדברים, והפעם עשינו הכול מרחוק ולא בבית הספר. נאלצנו לבטל מפגש מקדים לשכבה י' שמתחילים ללמוד השנה, למרות שתכננו אותו וחשבנו עליו מזמן. לצד זה היה ברור לי שהמאבק מוצדק".

"אנחנו נתפסות כאויבות העם"

עדי קוזלוב הררי, גננת בגן טרום חובה בהוד השרון, לא פתחה את השנה בגן. השנה היא תהיה בשנת שבתון לאחר שבע שנות עבודה. לאורך הקיץ היא היתה מעורבת במאבק שמבחינתה, יכריע האם תמשיך במערכת החינוך. "זו היתה תקופה מאוד מעורבבת", היא מספרת, "מצד אחד אני הבנתי את ההורים שרוצים שילדיהם יחזרו למסגרות אחרי החופש, כי גם אני בתור אמא רציתי שהילד שלי יתחיל גן ביום חמישי. אבל גם ידעתי שהמאבק הזה הוא למען הילדים שלנו".

עדי קוזלוב-הררי. "ידעתי שהמאבק הזה הוא למען הילדים שלנו" (צילום: אלבום פרטי)

כמו מורות וגננות רבות אחרות, קוזלוב הררי, צלאח ורוזנטל הפכו לשגרירות של המאבק במעגלים הקרובים שלהן, נדרשות להסביר מדוע דרישות השכר ואיומי השביתה של ארגוני המורים מוצדקים. "אנשים שאינם עוסקים בהוראה לא מבינים מה זה באמת הוראה, מה זה דורש ומהם התנאים שאנחנו נמצאות בהם", אומרת קוזלוב הררי, "אפילו ההורים שלי, שכבר שבע שנים איתי במערכת החינוך, מופתעים כשאני מסבירה להם דברים. החברים שלנו היו מצד אחד חנוקים ורצו שהילדים יחזרו למסגרות, מצד שני הבינו את הצורך שלנו להביא כסף הביתה, ומצד שלישי אמרו 'אבל למה על חשבון הילדים'… בקיצור, מסובך".

צלאח מוחה על אופן השיח והתבטאויות נגד המורים ברשתות החברתיות, ואף החליטה להציב לכך גבול. "אנחנו נתפסות כאויבות העם. השיח בפייסבוק הוא אלים מאוד כלפינו", היא אומרת בכאב, "זה הגיע למצב שהגשתי תביעת לשון הרע נגד כותב פוסט. לא חשבתי שאעשה את זה, אבל אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש".

גם רוזנטל חוותה את הביקורת במעגלים הקרובים ביותר. "בארוחת משפחתית מצאתי את עצמי יחד עם בת זוגו של אבי, שגם היא מורה, בוויכוח נוקב ומלא בזעם ותסכול עם שאר המשפחה על המאבק שלנו. האשימו אותנו שאנחנו עוצרות את הכלכלה. הרגשתי שאף אחד לא מבין את המשמעות העמוקה של מעשה ההוראה, שאת מעניקה חלק מהחיים שלך לילדים שהם לא שלך."

היא מקווה שהעלאת שכר המורים תאפשר לשפר את המקצוע, וגם את הדימוי הציבורי שלו. "אני רואה קשר בין הדימוי הציבורי השלילי למשכורות הנמוכות", היא אומרת, "אם יעלו את המשכורות, ניתן יהיה לדרוש תנאי קבלה גבוהים יותר ממה שיש היום".