עכשיו שהסכם השכר עם המורים נחתם, תצטרך הממשלה להכריע איך לממן את ההסכם כבר בשנת התקציב הנוכחית. במשרד האוצר כבר רמזו שבכוונתם להביא קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, אבל ההכרעה נתונה בידיהם של השרים וחברי הכנסת. קיצוץ רוחבי בשעה שישראל נמצאת בעודף תקציבי הוא אבסורד שניתן למנוע בקלות.

עלותו הכוללת של ההסכם עם המורים עומדת על כ-4.5 מיליארד שקלים תוספת בשנה, אבל הסכום שיידרש ליישום הרפורמה בשנה הנוכחית יהיה נמוך משמעותית. נותרו רק ארבעה חודשים לשנה התקציבית הנוכחית, ויישום ההסכם יתחיל באופן מדורג, כך שניתן להעריך שמדובר יהיה בתקציב של מיליארד שקלים לכל היותר.

הבעיה היא שמשרד האוצר לא השאיר רזרבות להסכמי שכר חדשים. במסמך התקציב, שאושר בנובמבר 2021, נכתב במפורש שהוא מתבסס על ההנחה שלא ייחתמו הסכמי שכר חדשים, אף שכבר חודשיים לאחר מכן החלו הדיונים עם המורים.

תקציב המדינה עומד על 462 מיליארד שקלים, כולם מחולקים לסעיפים בפירוט רב. למרות עודפי גבייה של עשרות מיליארדי שקלים, החוק בישראל לא מאפשר להשתמש באופן אוטומטי בכספים אלה כדי להעלות את שכר המורים. כדי לממן את ההסכם נדרשת החלטה פוליטית, שבבסיסה משוואה פשוטה: להגדיל או לקצץ.

קיצוץ או חקיקה

למימון הסכם המורים שלוש אפשרויות: שימוש ברזרבות בתוך התקציב, קיצוץ רוחבי או הגדלת התקציב.

שימוש ברזרבות הוא קסם תקציבי שרק אנשי האוצר יכולים לעשות: בתוך התקציב הקיים נמצאים תקציבים חסרי שימוש, מעין קופות קטנות שמפוזרות בתוך התקציב. לפי דו"ח מבקר המדינה מ-2019, היקף הרזרבות עומד על כ-4 מיליארד שקלים בשנה, שאין להן ייעוד ספציפי, והמשרדים יכולים להשתמש בהם רק לאחר שמשרד האוצר "מפשיר" אותן.

פתרון זה יעלים את הביטוי קיצוץ רוחבי, אבל בפועל לולא הועברו התקציבים, משרדי הממשלה היו משתמשים בהם. בכל מקרה יהיה קשה לממן את כל הסכום בסעיפי תקציב אחרים, שחלקם מיועדים לשימושים ספציפיים. כדי ליישם פתרון זה נדרשת החלטת ממשלה ואישור ועדת הכספים.

קיצוץ רוחבי הוא הפחתה אחוזית אחידה בתקציבם של כל משרדי הממשלה, והעברתם לתקציב משרד החינוך. במילים אחרות, כדי לממן את העלייה בשכר המורים, ייפגעו שירותי הבריאות, הרווחה והביטחון של ישראל. אף שהחלוקה השווה בין המשרדים מרככת את ההתנגדות הפוליטית, להפחתת התקציב באמצע השנה יש משמעויות אמיתיות.

זהו הפתרון החביב על האוצר, מאחר שהוא מייצר משוואה ברורה: לכל החלטה יש תג מחיר. היישום שלו דורש החלטת ממשלה ואישור של ועדת הכספים.

הגדלת התקציב היא עדכון של מסמך התקציב עצמו, והגדלת ההרשאה של הממשלה להוציא כסף. בגלל האופי השמרני של החקיקה התקציבית בישראל, יש לתקן שני חוקים: חוק המסגרות וחוק התקציב עצמו. זה נשמע כמו הליך מסובך, אבל הוא נעשה ללא קושי במהלך משבר הקורונה פעמים רבות. הדבר היחיד שנדרש הוא רצון פוליטי.

נכון, קשה לאשר חוק במציאות הפוליטית הנוכחית. אבל במקרה הזה יכולה הקואליציה בקלות לגלגל את הכדור לאופוזיציה. אם הם יפילו את החוק, האחריות לקיצוץ הרוחבי תהיה מוטלת עליהם. ואולי סביב קיצוץ בכל שירותי הממשלה ניתן יהיה ליצור גם בישראל ערב בחירות 2022 רגע נדיר של אחדות. או לכל הפחות תיקו פוליטי.

הממשלה תחליט

שני שרים, תמר זנדברג וניצן הורוביץ, כבר הביעו התנגדות לקיצוץ רוחבי, וכאן המקום להבהיר שהאחריות לתוכן ההחלטה מוטלת אך ורק על הממשלה. משרד האוצר אמנם אחראי לעבודת המטה, אבל אסור לתת להררי הדפים לטשטש את העובדה הפוליטית הבסיסית: ההחלטה כיצד לממן את ההסכם היא של נבחרי הציבור.

אם תסכים הממשלה למחיקת מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה בזמן של אפס גרעון תהיה לכך משמעות סמלית רבה, אבל תהיה לכך גם משמעות של ממש. תקציב המדינה הוא מכשירי MRI, פקקים בכבישים, המאבק באלימות נגד נשים ועוד. את כל זה אסור להפקיר רק כדי לדלג על קצת עבודת חקיקה.