המפקח על הבנקים הודיע היום (רביעי) שיאפשר השוואות נוחות לתנאי הפיקדונות, אך נראה שבינתיים הוא רק מנסה להוריד מעצמו לחץ ציבורי ולא לשנות את המציאות. כל אחוז בעליית הריבית של בנק ישראל יגדיל את רווחי הבנקים ב-5 מיליארד ש"ח, שעוברים מכיסו של הציבור לשורת הרווח של הבנקים. הלקוחות נדרשים להתמקח באופן אישי, במערכת נתונים מסובכת שלא תהפוך לקלה להשוואה לפני הנחיות הפיקוח.

תנועת המספריים שמאפשרת לרווחי הבנקים לגדול במהירות כזאת היא פער הריביות בין הפלוס למינוס: על כספים בחשבונות העו"ש בהיקף של מעל 600 מיליארד ש"ח כיום, אין ריבית. גם לקוחות שמפקידים את הכסף בפיקדון כדי לחסוך זוכים לריבית נמוכה. לעומת זאת, הבנק גובה ריבית גבוהה על הלוואות שהוא מעניק. כל אחוז ריבית שעולה מרחיב את הפער, ומגדיל את רווחי הבנקים.

פערים אלו החלו לעורר לחצים במערכת הפוליטית להתערבות, אלא שהמכתב שפורסם היום הוא ההתערבות הכי מתונה שניתן להעלות על הדעת. אין בה דרישה להעניק ריבית מינימלית על הפקדות עו"ש, אין בה דרישה להגדיל את הריביות שמציעים הבנקים על פיקדונות ולמעשה אין בה שום דרישה, אלא רק בקשה מהבנקים לנהוג בהוגנות וליידע את הלקוחות על האפשרויות שלהם.

הלקוח נשאר להתמקח לבד, עם כח מיקוח קטן ועם נחיתות מובנית בהבנת המידע. פיקדון בנקאי הוא מוצר שמורכב מריבית שנתית, משך הפקדה, תחנות יציאה, הצמדות שונות או היעדרן. אבידן אמר שיפרסם בעצמו את הריביות על פקדונות הבנקים , אך אפילו לא דרש מידע על פקדונות במתווים סטנדרטיים, בהם התנאים שווים ואז ניתן הלשוות בקלות את הריבית.

בעצם, המצב בפקדונות דומה למצב התמחור בשוק הסלולר לפני כניסת גולן טלקום ותשלום בשיטת 'הכל כלול'. לקוח ללא מיומנות במימון יתקשה להשוות מחירים.

הריבית מתגלגלת לבנקים

בנק ישראל העלה את הריבית במשק ב2%, וצפוי להמשיך להעלות אותה בחודשים הקרובים. זו התערבות דרמטית, אליה הבנקים מגיבים באופן מיידי – מייקרים את ההלוואות שהם מציעים לציבור. כל אחוז שווה לבנקים 5 מיליארד שקל בשנה, לפי הערכותיהם בדו"חות הכספיים, וזאת ללא כל מאמץ מצידם, אלא צ'ופר במתנה מבנק ישראל. עד כה, בנק ישראל כבר דאג לבנקים לתוספת של 10 מיליארד שקלים נוספים בשנה מהציבור הרחב.

מנגד, המצב בבנקאות איננו שוק תחרותי והלקוחות אינם מיומנים מהתמקחות מול הבנק, בצורה שיכולה לאפשר להם תנאים מיטיבים. הפיקוח על הבנקים לא פעל לאזן את התמונה ובאמצעות רגולציה שתחייב את הבנקים לשפר את התנאים שמוצעים ללקוחות.

אם המטרה של עליית הריבית היא בלימת האינפלציה, הרי שהקטנת מרווח הריבית של הבנקים בין פקדונות להלוואות יכול לשרת מטרה זו: ככל שישראלים יקבלו תנאים מיטיבים בבנק, ישתלם להם יותר לחסוך את הכסף מאשר להפנות אותו לצריכה, מה שצפוי להקטין את לחצי האינפלציה.

גם אם המטרה היא רק להשוות סביבת ריבית עם בנקים מרכזיים אחרים, לא ברור מדוע הבנקים צריכים לקבל מתנות בחינם ללא כל מאמץ מצידם. הצעד הנוכחי הוא בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי וגם מנומס מדי.  נראה כאילו הפיקוח מעוניין בשלב הזה לצנן את הלחץ הציבורי המופנה כלפיו, יותר מאשר להעניק לציבור מענה של ממש.