הקיץ, תקופת הבציר, הוא עונת השיא של הכורמים. זו התקופה העמוסה, הקשה אבל גם המרגשת ביותר עבור האנשים שקמים בכל בוקר לכרם וחולמים את הצבעים, הריחות והטעמים שיתקבלו בבקבוק היין. כורמים, ייננים ואגרונומים מתפללים בכל שנה לברכת השמיים והאדמה. הבציר הוא שיאה של עבודתם וציון המעבר מהכרם אל היקב. הבציר מגיע בכל שנה, ובכל זאת, לכל בציר יש סיפור משלו. סיפורו של בציר 2022 מתחיל בשינה עמוקה וארוכה.

יקב רקנאטי / "ביום של בציר יש גאווה ושמחה"

"מזג האוויר השנה היה מבורך", אומרת מעין חי, מנהלת הכרמים של יקב רקנאטי. "החורף היה קר ויציב יחסית, והגפנים קיבלו את מנות הקור שהיו דרושות להן. בזכות זה, הכרמים נכנסו לתרדמה עמוקה. שנת יופי. הגשמים היו טובים, האדמה נספגה בהרבה מים שעזרו לצמיחה ולהתחזקות של הגפן. גם האביב היה יציב, עם טמפרטורות נוחות, אז ההתעוררות הייתה טובה, נעימה ואחידה. כשהגפנים נינוחות, הן נותנות יבול טוב".

החדשות הטובות: התנאים טובים הניבו בציר מצוין. כורמים וייננים ברחבי הארץ מדווחים על שפע של יבול ברמה גבוהה. כרמי הענבים הלבנים נבצרו ראשונים ובציר האדומים יימשך לאורך ספטמבר. עד כה, כולם מרוצים מאוד. "היבולים השנה יותר גבוהים מהממוצע ומאוד איכותיים", אומרת חי, "אנחנו מקבלים השנה צבע מצוין והרבה טעמים טובים ומעניינים".

עבור חי, שמנהלת 25 כרמים של יקב רקנאטי בכל חלקי הארץ, מדובר בתקופה עמוסה במיוחד. בחודש וחצי האחרונים, מאז תחילת הבציר, היא עובדת 20 שעות ביום. "אנחנו ממש עובדים מסביב לשעון", היא מספרת. "הראש כולו בבציר. הכרמים שלנו פרושים מרמת ערד, דרך הרי יהודה ועד הגליל ורמת הגולן. יש לנו שני דוגמים שעוברים בין הכרמים ובודקים את הערכים החשובים בענבים, כדי שנוכל לבחור את המועד הכי טוב לבצור כל חלקה. התזמון של יום הבציר הוא קריטי. יום לפה או יום לשם יכול לעשות הבדלים גדולים ביין שנקבל".

ברוב הכרמים של יקב רקנאטי הבציר מתבצע ידנית. הבצירים המכניים, שמתבצעים בעזרת 'בוצרת' (מכונה גדולה לקטיף ענבים), מתקיימים בלילה.

לדברי חי, גלי החום שפקדו את מדינות אירופה והביאו לאירועי קיצון במהלך הקיץ האחרון לא השפיעו על מרבית הזנים. "כל שנה יש סיפור אחר, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לתנאים המשתנים, להתייחס למצב הקיים בטבע ולהתמודד איתו. הדברים מאוד דינמיים, ואנחנו מגיבים למה שקורה כאן ועכשיו. הרבה מהכרמים שלנו לא מושקים, אבל יש לנו את האפשרות להשקות אם אנחנו רוצים, בניגוד לאירופה, שם אין להם בכלל מערכות השקיה, והרבה כרמים חטפו מכה קשה בגלל גלי החום".

ביקב רקנאטי משתדלים לעבוד בשיטה מקיימת. "משאירים עשבייה בכרמים שעוזרת לשמור על משק המים ועל טמפרטורה יותר קרירה של הקרקע. בהרבה מהחלקות עברנו לנוף פתוח כדי לאפשר הצללה. זה אומר שבמקום לשזור את הענפים של הגפן למבנה זקוף, אנחנו נותנים לה להיות רחבה ולייצר לעצמה צל. זה מקרר את הצמח ושומר על הטמפרטורה של האשכולות. כך הגפן עצמה שומרת על כל הערכים החשובים שבענבים".

חי לא מוותרת על חוויית הבציר בעצמה. "היום הייתי בבציר בחלקות קברנה במושב אודם. היה מאוד מרגש. היינו עם 50 פועלים בשטח. עובדים קשה, סוחבים, מזיעים, אוכלים ענבים כדי לשמור על אנרגיה. לשמחתנו היה מזג אוויר נוח. כל השנה אנחנו עובדים בשביל נקודת הזמן של הבציר. ביום של בציר יש גאווה ושמחה שהגענו לסוף הדרך בכרם, שהוא תחילת החיים של היין. אין פה סוף, יש ציון דרך חשוב ומעבר שלב להרפתקה חדשה. הטרנספורמציה הזאת, המסע שאנחנו מלווים את הכרם לאורך כל השנה, הוא מרגש. אנחנו מלווים את הענבים האלה להיות יין".

מהו הזן האהוב עלייך?
"זאת בחירה בלתי אפשרית. לכל זן יש ייחודיות שונה ואופי משלו, ואני מנסה להוציא מכל זן את הפוטנציאל הזני שלו. כמו שלכל ילד יש אופי אחר. זה העניין ביין. אנחנו לא מנסים להיות אחידים, כמו קוקה קולה. אנחנו דווקא רוצים לבטא את הטבע שהיה בכל שנת בציר, בתוך בקבוק היין".

יקב מרגלית / "הגפנים לא מגיבות אחרת אם יש מעלה או שתיים יותר"

גם ביקב מרגלית מספרים על בציר משובח. "יש המון פרי והוא מאוד יפה", אומר אסף מרגלית, היינן והכורם של היקב. "הזנים הלבנים נתנו פרי מאוד טעים עם ערכים נהדרים".

יקב מרגלית הוא מהוותיקים בארץ. יקב משפחתי במלוא מובן המילה. יאיר מרגלית, ד"ר לכימיה פיזיקלית ויינן מחונן, הקים אותו עוד בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 יחד עם בנו, אסף. אף שאסף מנהל את היקב בעצמו ב-20 השנים האחרונות, את ההחלטות הגדולות מקבלים יחד.

עד כה, אומר מרגלית, הבציר בכרמים בקדיתא (ליד הר מירון) ובבנימינה מוצלח מאוד. תנאי מזג האוויר מושלמים. "אנחנו מקבלים יבול של 800-700 קילו לדונם, שזה מאוד נמוך יחסית לכרמים אחרים. אבל אני מוכן להתפשר על הכמות, כי אני מקבל בדיוק את האיכות שאני רוצה כיינן. הערך המוסף שלי הוא בבקבוק, לא לפני כן. כשהמוצר הסופי שלך הוא היין ולא הענבים, אתה משקלל את העלויות והמחירים בצורה שונה".

כל יום בציר מתחיל מוקדם, עוד לפני עלות השחר. אסף מעמיס טרקטורון ועגלה בארגזים קטנים שאותם יפזר בכרם. העובדים מתחילים לבצור ידנית עם אור ראשון. לאורך השנים עבדו בכרם עובדים מכל הקשת: יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים, עובדים זרים וחיילים משוחררים. לפעמים מצטרפים לבציר אפילו עובדי מסעדות שף כדי להכיר יותר לעומק מאיפה מגיע היין. הרבה מהחלקות בוצרים בני משפחת מרגלית בעצמם.

ענבי הריזלינג שנבצרו בחודש האחרון משופעים בטעמי פירות. המיץ שנסחט והתחיל כבר לתסוס מרענן ורווי טעמי אגס, תפוח, קיווי ואפילו רמז של פרי טרופיים.

בתחילת דרכו של היקב היו קונים את הענבים מכורמים אחרים, עד שהבינו שיצליחו לייצר יין בדיוק לטעמם רק אם יגדלו לעצמם את הענבים. "לחקלאי יש אינטרס לקבל מחיר גבוה על הענבים. אני לא מאשים אותו. היינן רוצה את הענבים הכי טובים, וזה לא תמיד מסתדר ביחד. ברגע שהבנו שלא תמיד אנחנו והכורמים רואים את אותה המטרה לנגד עינינו, הבנו שאנחנו צריכים שיהיו לנו כרמים משלנו, בשליטתנו. ההחלטות בכרם יהיו החלטות יינניות ולא החלטות כלכליות, גם אם כמות היבול תהיה נמוכה".

לדברי מרגלית, לא ניכרו השנה בכרם שינויים גדולים בעקבות שינויי האקלים. "חמסינים היו גם לפני 10 ו-20 שנה. חם פה בארץ ואין הרבה גשם, זאת עובדה. הגפנים שלי לא מגיבות אחרת גם אם יש מעלה או שתיים יותר". שינויי האקלים באירופה נראים לו משמעותיים הרבה יותר. "האקלים משתולל. נהיה מטורף".

גם מרגלית כבר הרבה מאוד שנים לא משקה את הכרמים. "הפעם האחרונה שהכרם שלנו בקדיתא הושקה הייתה ב-2001. מאז אנחנו לא משקים אותו. הכרם בריא וחזק, אולי אפילו יותר מהכרמים שסביבו. נתנו לגפנים להתרגל למקום תוך כדי תנועה".

הוא משווה את הגפנים לילדים. "כשהילד מגיע לגיל 18, הגיע הזמן להיות עצמאי. אנחנו עדיין שם בשבילו, אבל הוא צריך לפתח את עצמו".

בכרם בקדיתא לקח תהליך ההתבגרות הזה 4 שנים בלבד. "יש שם הרבה מים, יותר קר והאדמה מחזיקה היטב את המים, אז היה קל יותר לגפנים להתאקלם. בשנה השלישית הפחתנו את כמות המים אבל הרגשנו שהיא מתעייפת, לכן בחודשים החמים, במקום להשקות, פתחנו את הברזים כדי ליצור 'גשם', שהאדמה תיספג, אבל הגפנים יצטרכו לחפש את המים בעצמן. בשנה הרביעית הפסקנו להשקות לגמרי ולא קרה כלום. הכרם עמד בזה. מערכות השקיה קיימות 60-50 שנה בסך הכול, אבל בארץ מגדלים ענבים כבר 6,000 שנה. מה עשו כאן כל השנים? גידלו ענבים, זה הרי אחד משבעת המינים. הגפן יודעת לעמוד בזכות עצמה בארץ אם נותנים לה".

כרם שמחון / "כשבאים חברים, הולכים לשבת בכרם"

בכרם שמחון במושב אבן מנחם הסתיים לאחרונה הבציר בחלקת הגוורצטרמינר. הבציר, לדברי ברוך לגזיאל, מבעלי הכרם, הניב יבול מעולה. "קיבלנו כ-1.1 טון לדונם", הוא אומר בגאווה, "משאלתו של כל כורם. הענבים בטעמים הפירותיים טובים ומאוד מורגשים. זה זן שיותר קשה בבציר, אבל תמיד יש לו דרישה. היין הלבן תפס תאוצה בארץ, בעיקר בקיץ, וגוורצטרמינר הוא יין מאוד כיפי". ממש בקרוב יתחילו לגזיאל ושותפו שלום שמחון, שר החקלאות לשעבר, בקטיף קברנה סוביניון.

בשנים האחרונות בצרו את הענבים לטובת יקב שמחון שבבעלותם. השנה החליטו למכור את הענבים ליקבים אחרים. בשנה הבאה, בתקווה, יחזרו לייצר יין בעצמם. היקב עוד קטן והשותפים מבססים את מקומו בין היקבים המשפחתיים שצמחו בשנים האחרונות ברחבי הגליל.

יום לפני בציר של חלקה, מפזר לגזיאל את הארגזים בין שורות הכרם, יחד עם מזמרות, כפפות ומים. בבוקר הבציר מגיעים העובדים. ב-5:30 כבר שותים קפה, ועם אור ראשון מתחילים לקטוף. העבודה נמשכת בדרך כלל עד 11:00. בני המשפחה מגיעים לתת יד, ואפילו בני נוער מהמושב.

בשנים האחרונות קשה יותר למצוא עובדים בגליל. החפיפה בין מועדי הבציר וקטיף הפירות מביאה קבוצות גדולות להעדיף עבודה במשקים גדולים ובקיבוצים כדי להבטיח לעצמם עבודה יומיומית. גם התשלום לעובדים עלה מאוד בשנים האחרונות. העובדים בכרם בדרך כלל מגיעים מסכנין, 15 פועלים בכל יום בציר.

אף שמזג האוויר היה נוח יחסית השנה, מבחין לגזיאל בשינויים שחלים בכרם בשנים האחרונות. "הקברנה נותן כמויות קטנות יותר של יבול משנה לשנה וההבשלה מתאחרת. אם בעבר הקברנה היה נותן 1.1 טון לדונם, בשנתיים האחרונות ירד היבול ל-600 קילו לדונם. אני בטוח שזה קשור לשינויי האקלים. להבנתי, מועצת הגפן עובדת על פיתוח והתאמה של זנים שמותאמים יותר לשינויי האקלים".

לגזיאל חולם לחולל התפתחות משמעותית בגליל בעזרת היין. "יש לי חלום שכאן, בגליל, יהיה רצף של כרמים ויקבי בוטיק. אני רוצה לפתח את תרבות היין, שגם תביא לאזור תיירות. כולם ירוויחו מזה. אלא שצריך לשנות את כל התפיסה שיש ביחס ליקבים קטנים ומשפחתיים. לעודד יצירה של רצף יקבים בתוך המושבים. בטח אם רוצים ליצור אלטרנטיבות תעסוקתיות לפריפריה. לצערי, החסמים הביורוקרטיים כל כך מפחידים, אפילו את האנשים הכי איכותיים ויצירתיים. תרבות היין מתחילה להתפתח בארץ, ואפילו הגיל של חובבי היין יורד".

לכרם הגיע בזכות חבריו. "יש לנו פרלמנט חברים, והמון זמן דיברנו על יין וכמה היה טוב אם נושא היין ויקבי הבוטיק היה מפותח בגליל כמו באיטליה. חלמנו כמה אפשר לפתח את זה ולהביא את היין בגליל למקומות גבוהים. יום אחד שלום החליט שהוא נוטע כרם על חלקה שלו, כתחביב". לגזיאל עזר לנטוע את הכרם, הציץ ונפגע. "התאהבתי ברעיון, ובהמשך נטענו כרם גם על החלקה הצמודה. התייעצנו עם איציק, חבר שלישי, והחלטנו להיכנס לזה ביחד".

מאז, מפגשי הפרלמנט עברו לכרם, בכל יום שישי. "הכרם הפך למקום שמפגיש אנשים. כשבאים חברים, הולכים לשבת בכרם. זה הפך להיות מקור לחברותא הרבה יותר מכל מטע אחר. מחברים שמתכנסים בו בכל שבוע באופן קבוע, רק לשם המפגש, ועד חברים שבאים בכל קיץ מכל רחבי הארץ כדי להשתתף בבציר".

את החיבה לכרם מסביר לגזיאל בחיות שנובעת ממנו. "לראות את הכרם מהשלב שהוא עירום לגמרי בחורף, רדום. לחוש בהתעוררות מתחילת הלבלוב והפריחה ועד שהוא נותן פרי, זה משהו שממלא מאוד. זה כמו לראות משהו קם לתחייה. זה מדהים. אתה מרגיש שאתה חלק מהיצירה. אין כמו לראות את הכרם בזריחה. אלה רגעים שאתה מרגיש כמה שאתה חלק מההתעוררות של הטבע".