עבודות השכר הנמוך, כמו ניקיון וייצור, הן נקודת המפגש היחידה בין האוכלוסייה הבדואית לאוכלוסייה היהודית המוחלשות, ובחברות ההייטק בנגב מועסקים בדואים אחדים. כך עולה ממחקר על תעסוקת החברה הערבית בדואית בנגב, שנערך על ידי חברת נאס מטעם קו אימפקט והמרכז לחיבור השכלה גבוהה-תעסוקה.
כ-20% מתושבי הנגב הם ערבים בדואים, אך במרבית חברות ההייטק הגדולות שנפתחו בנגב מועסקים בדואים ספורים בלבד, כאשר נמצא כי רק בחברה אחת, סיראג' טכנולוגיות, שהוקמה על ידי יזמים מהחברה הבדואית, מועסקים יותר מ-10 בדואים.
על-פי המחקר כשני שליש מהגברים הבדואים וכרבע מהנשים הבדואיות נמצאים בשוק העבודה. המחקר מצביע על מספר גורמים המשפיעים על שיעור התעסוקה הנמוך בקרב הבדואים, בהם מצב התשתיות הרעוע בישובי הבדואים בנגב, שיעור העוני ומצבה של מערכת החינוך הבדואית.
לפי המחקר, 73% מהנשים הבדואיות המועסקות, עוסקות בתחומי החינוך ושירותי בריאות ורווחה. 72% מהגברים המועסקים מרוכזים ב-5 תחומים אשר מרביתם בתחומי צווארון כחול (בינוי, תחבורה, תעשייה ומסחר).
עלייה בלימודים האקדמיים, אך סיכוי נמוך לתעסוקה
כותבי המחקר מציינים כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספרי הסטודנטים הבדואים המשתלבים באקדמיה בישראל. עם זאת, רק 9% מהסטודנטים הערבים הם בדואים, בעוד חלקה היחסי של החברה הבדואית מהערבית הוא 15%. 78% מהסטודנטים הבדואים לתואר ראשון הן נשים. תחום הלימודים הגדול ביותר הוא חינוך והכשרה להוראה, אך בשנים האחרונות ניתן לראות התחלה של גידול בתחומי לימוד נוספים.
הנשים הבדואיות מהוות 67% מסך הבדואים אשר השתתפו בהכשרה במסלולים המתוקצבים, רובן בלימודי מכינה ולא בקורסים מקצועיים. הגברים הבדואים מהווים 80% מסך המשתתפים במסלולים הלא מתוקצבים בעיקר בקורסי תחבורה, בעוד הנשים מתרכזות בתחומי החינוך והטיפול.
כ-600 סטודנטים בדואים לומדים במסגרות להכשרה טכנולוגית, מהם כ-70% גברים. כ-44% מהגברים לומדים הנדסה אזרחית. בקרב הנשים כ-25% לומדות תפעול מכשור רפואי וכ- 35% אדריכלות ועיצוב פנים.
המחקר מצביע על כך שמיעוט המשרות המיועדות לאקדמאים בנגב מצומצם ומעמיד את האקדמאים הבדואים בעמדת נחיתות מול עמיתיהם היהודים. כך בחברות היי-טק בינלאומיות שלהן סניפים בנגב ישנם עובדים בדואים בודדים.
כותבי המחקר סיווגו את מכלול הקשיים בהעסקת הבדואים ל-4 קטגוריות:
פערים תשתיתיים: אתגרי התעסוקה הנובעים ממציאות החיים בה נמצאת החברה הערבית-בדואית. בין הפערים שניתן למנות, הם קשיי התחבורה בנגב, וכן רמת האוריינות הדיגיטלית הנמוכה של האוכלוסhיה הבדואית, שמהווה חסם נוסף.
דור ראשון להשכלה ועבודה: עבור חלקים נרחבים בחברה הערבית-בדואית המפגש עם שוק העבודה המודרני הוא ראשוני וככזה יוצר פערים בנורמות ובהתנהלות ביחס למצופה. גם רמת האוריינות הנמוכה בעברית ובאנגלית, מהווה חסם מרכזי להשתלבות הבדואים בשוק העבודה.
קבוצת מיעוט חלשה ומסורתית: אתגר מורכב נובע מהיותה של החברה הערבית-בדואית קבוצת מיעוט חלשה ומסורתית אשר חווה תהליכי שינוי. בחברה הבדואית קיימות נורמות תרבותיות ומשפחתיות המקשות על התשתלבות בשוק העבודה המודרני, כמו הצורך של הנשים לעבוד בקרבת הבית. קושי נוסף הוא האלימות והפשיעה שיוצרים סביבה עוינת לעסקים חדשים, וכן כי תהליכי השינוי האיטיים אינם תואמים את קצב הפעולה של שוק עבודה משוכלל.
קושי באמון וביחסים עם החברה היהודית: השתלבות איכותית בשוק העבודה מחייבת מפגש עם קבוצת הרוב. מפגש זה מלווה בחשדנות וחוסר אמון משני הצדדים ומצריך התגברות של פערי שפה ותרבות.
"חסם תרבותי הוא כיסוי לקושי אובייקטיבי"
"השיחה על חסם תרבותי משמעה הרמת ידיים" אומרת ד"ר ע'אליה אבו כף ראש תחום פיתוח כלכלי חברתי עמותת ינאביע. "עד מתי נדבר על חסמים תרבותיים ולא על בעיות התעסוקה האמיתיות. חסם תרבותי הוא כיסוי לקושי אובייקטיבי".
כותבי המחקר ממליצים כי מיזם עידוד העסקת הבדואים ישלב את האוכלוסיה הבדואית לא רק בביצוע אלא גם בתכנון ובניהול המיזם. עוד מציעים החוקרים כי יש להשקיע את המשאבים באופן ממוקד בתכניות בעלות סיכויי הצלחה גבוהים על מנת ליצור אמון בקרב המשתתפים בפרויקט ובקרב האוכלוסיה הסובבת.
"מיזם קו אימפקט פועל כ-6 שנים לקידום החברה הערבית במגזר העסקי" אומרת ל'דבר' נוא ג’השאן בטשון, מנכ”לית קו אימפקט. "זיהינו שאזור הדרום אינו שותף להצלחה, ועל כן בחרנו להתמקד בשיפור מצב התעסוקה של החברה הערבית בדרום ולקדם מהלכים אסטרטגיים שיאפשרו לחברה הערבית-בדואית בדרום להשתלב בחברות העסקיות ולהיות שותפים לשוק העבודה בדרום".
"תוצרי המחקר מסמנים את דחיפות ההתערבות הגבוהה שנדרשת מצד גורמים שונים לרבות משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, המגזר העסקי וארגוני החברה האזרחית, שמטרתם לתמוך בקידום מגמת שינוי רחבת היקף בכל הקשור לתעסוקת החברה הערבית הבדואית בדרום" אומרת ד“ר נסרין חדאד חאג‘ יחיא מחברת נאס. "החברה הערבית-בדואית בנגב היא נכס ולא נטל כפי שרבים מתייחסים אליה. האוכלוסייה הערבית בנגב חיה בתנאים של מדינת עולם שלישי, הגיע הזמן שפלח זה יקבל את המענים המתאימים כדי שיוכל להתקיים בתנאים ראויים".
