מוטב מאוחר מאשר לעולם לא: השימוש במונח "מפגר" ביחס לבני אדם נחשב כבר מזמן לפוגעני ומעליב, אבל רק לאחרונה החלה הכנסת במהלך להוצאתו מספר החוקים הרשמי של מדינת ישראל ולשימוש במונח ניטרלי יותר. חברי הכנסת מירב בן ארי (כולנו) ואיציק שמולי (המחנה הציוני) יזמו מהלך לשינוי המונח בחוק ל"אדם עם מוגבלות שכלית והתפתחותית". הבוקר (ראשון) אישרה ועדת העבודה והרווחה פה אחד את הצעת החוק של השניים לדיון בקריאה ראשונה, וככל הנראה היא תעבור סופית במהלך מושב החורף. יצוין כי במשרד הרווחה אימצו את הביטוי החדש כבר לפני מספר שנים.

ח"כ בן ארי אמרה בעקבות הדיון כי "לא יכול להיות שמילה אשר משמשת כמילה פוגענית תגדיר אוכלוסיה שלמה. מדובר באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית וכך עלינו להתייחס אליהם. בעיניי זה לא שינוי סמנטי, אלא שינוי אמיתי בתפיסה שלנו כחברה. כמו כן עלינו להפסיק להשתמש בכלל במילה מפגר בכל שיח שקיים היום. אני מברכת את חברי הועדה, שהבינו את הרגישות ואישרו את השינוי המתבקש". ח"כ שמולי הוסיף כי: "אנחנו כל הזמן צריכים להזכיר לעצמנו שאנשים עם מוגבלות הם קודם כל אנשים ורק אחר כך בעלי מוגבלות, אנשים עם כישורים, יכולות ושאיפות. זוהי לא סמנטיקה – בתור מי שהיה שם כמורה לחינוך מיוחד לכיתות ב' וג', ראיתי לנגד עיני כיצד מילים יכולות לגרום לילד לאבד את הביטחון העצמי, תחושת השייכות והרצון לאתגר את המציאות שלהם שקשה ממילא."

החוק שבו מופיע המונח "מפגר" ואותו מבקשים הח"כים לתקן הוא חוק הסעד (טיפול במפגרים), העוסק בהסדרת אחריות המדינה והרשויות השונות לטיפול בבעלי מוגבלות שכלית. המילה "מפגר" מופיעה בחוק זה בהטיות שונות 85 פעמים. על החוק חתומים נשיא המדינה בעת החקיקה זלמן שז"ר, שר הסעד דאז יוסף בורג וסגן ראש הממשלה יגאל אלון. בשנת 2009 קמה ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס סביונה רוט-לוי לבחינת מינוח חלופי, אך המלצתה לשנות את המונח ל"אדם עם פיגור שכלי" נדחתה. במרץ 2016 כתב שופט בית משפט השלום בתל אביב עודד מאור בפסק דין כי "ההגדרה 'מפגר' לתיאור אדם שתפקודו והתנהגותו מוגבלת וזאת בשל התפתחותו החסרה או הלקויה, שיכול והייתה מתאימה לעת חקיקת החוק בשנת 1969, צריכה אף היא לצעוד ולהתקדם לעבר ימינו".

במשרד הרווחה, האחראי בפועל על הנושא, המונח "מפגר" הוחלף כבר בשנת 2012 במונח "מוגבלות שכלית התפתחותית", ובקיצור – מש"ה. האחראי לשינוי הוא לא אחר מאשר שר האוצר הנוכחי ושר הרווחה לשעבר – משה כחלון. העיתונאית טל שניידר הביאה מדבריו של כחלון בהרצאה שקיים בשנת 2013: "הגעתי לסיור כשר רווחה במוסד לפיגור בצפון הארץ וילדה באה אלי ואמרה, למה קוראים לי מפגרת? אני לא מפגרת. זה צבט בלב ואני אמרתי השם הזה ישתנה. לא יהיה. חזרתי למשרד. ריכזתי את הצוות. מסתבר ש 6 שנים יושבת תכנית לשינוי השם של המפגר. ואני צריך להגיע לצפון כדי לשמוע. והכל היה מוכן. לשנות את זה בכל מקום בספר החוקים". ואכן, בפרסומי משרד הרווחה מופיע המונח מש"ה או 'אנשים עם מש"ה'. גם שמו של 'האגף לטיפול באדם המפגר' במשרד הרווחה שונה ל'אגף מוגבלות שכלית התפתחותית'.

"זו מילה שיוצרת היררכיה מוחלטת בין בני אדם"

"המילה 'מפגר' נתפסת אצלנו כפוגענית מכל הבחינות", אמר ל"דבר ראשון" הלשונאי והעיתונאי רוביק רוזנטל, "יש לה אפקט פסיכולוגי עלינו כדוברי עברית, מאחר שהיא יוצרת היררכיה מוחלטת בין בני אדם – יש אדם שנמצא מקדימה, ואדם שהוא מאחור. זה מעורר סטיגמה שלילית. מדובר בתרגום מאנגלית של המילה retarted, 'מי שנמצא מאחור', שהודבקה לאנשים עם קושי שכלי, וגם באנגלית החליפו אותה."

מתי "מפגר" הפך למילת גנאי?
"בילדות שלי זה נחשב ממש קללה, וזה היה מזמן (רוזנטל הוא בן 71 – א.צ.). אני אומר את זה די בביטחון כי בסלנג של ילדים נטו לקחת מונחים מתחום הפסיכולוגיה ולהפוך אותם לכינויי גנאי – למשל דביל, אינבציל, מפגר וכד'. בשנים האחרונות כשרוצים לצחוק על מישהו ולהגיד שהוא אידיוט משתמשים גם ב'אוטיסט' וגם ב'דיסלקט'. אלו ביטויים שהחברה מתייחסת אליהם כניטרליים, אבל עבור הילדים הם לא ניטרליים בכלל. זה לא אומר שיוציאו את המילה אוטיסט מהלקסיקון, אבל 'מפגר' היה לאורך הרבה שנים כינוי גנאי. לאחרונה הוא גם הפך לכינוי שבח, כי לעברית יש נטייה לקחת מילות גנאי ולהשתמש בהן כתיאור של משהו חיובי באופן קיצוני, כמו למשל "היה בן זונה" או "היה מפגר".

אז מה דעתך על החלפת הביטוי ל"אדם עם מוגבלות שכלית והתפתחותית"?
"אני מרוצה מכך שהוציאו לחלוטין את השורש פג"ר, שמבטל את היחס ההיררכי. גם הביטוי "אדם עם מוגבלות" הוא עדיף בעיניי על 'בעל מוגבלות' כי להגיד 'בעל' יוצר מעין קשר סימביוטי בין הפיגור לבין האדם. 'עם' יוצר הפרדה שהיא יותר מכבדת – זה כמו שלאדם יש גיבנת. קודם כל הוא אדם, אחרי זה יש לו גיבנת. יחד עם זאת עלולות להיות עם זה גם בעיות – האחת היא שזה מושג ארוך, כי בעברית אנחנו אוהבים מילה אחת ולא צירוף של כמה מילים. השנייה היא שלהגיד על מישהו שהוא מוגבל, זה גם נשמע שלילי וסטיגמטי."

עד כמה לדעתך שינוי המילה הוא משמעותי?
"השינוי הזה לעולם לא יעבוד בפני עצמו. אם אתה לא משנה עמדות, השינוי של השפה לא ממש מועיל – נשארים עם הסטיגמה ורק מחליפים את השם. אפשר לראות את התחום האתני בארה"ב כדוגמה מוצלחת לשילוב בין שינוי סמנטי וחברתי. אמנם אנשים שאוחזים בעמדות גזעניות לא שינו את יחסם לשחורים בגלל האיסור להשתמש במושג "ניגר" והחלפתו ב"אפרו-אמריקני", אבל האווירה החברתית סביב הקבוצה האתנית הזו השתנתה."