מאות צועדים ייצאו היום (ראשון) מקריית שמונה ומבאר שבע אל הכנסת תחת הכותרת "צעדת השוויון – אם הכנסת לא באה לפריפריה, הפריפריה באה לכנסת". הצעדה היא פרי שיתוף פעולה של עשרות ארגונים אזרחיים מימין ומשמאל שמציגים דרישות קונקרטיות לשילוב הפריפריות במצעי המפלגות בבחירות הקרובות.

הצעדה צפויה להיפתח במקביל בקריית שמונה, כפר גלעדי ובאר שבע; מחר תתקיים במקביל בעראבה וברהט; בשלישי בטבריה; ברביעי בבית שמש; ותסתיים ביום חמישי בירושלים מול הכנסת. שעות הצעידה כל יום יהיו 18:00-16:00.

"ב-2016 קמה תנועת הפריפריות ויצאנו לצעדת השוויון הקודמת", מספר ל'דבר' צביקה מזרחי מטבריה, פעיל חברתי ומיוזמי הצעדה. "כבר אז, הייתה זו התחברות לא מובנת מאליה של אנשים שונים ומגוונים מבאר שבע, טבריה, רהט, קריית שמונה, ירוחם, מצפה רמון, כרמיאל, שדרות ועוד". לדבריו, לאחר הצעדה רבים מהפעילים ניסו להשפיע ולהשתלב בשדה המפלגתי – אבל שנתיים של משבר פוליטי וחילופי ממשלות הבהירו לפעילים שהשינוי לא צפוי להגיע משם, אלא מגיבוש תנועה אזרחית רחבה שפועלת מבחוץ על כלל המפלגות.

צביקה מזרחי. "המאבק שלנו הוא לא עד הבחירות, נדרוש להשפיע גם על ההסכמים הקואליציוניים, נפעל גם בכנסת הבאה" (צילום: אלבום פרטי)

מזרחי מדגיש שבישראל 2022 הסיכוי של ילד מהפריפריות לשפר את מצבו הכלכלי עד סוף חייו הוא הנמוך במערב. הפערים בציוני הבגרות מול המרכז אדירים, תושבי הפריפריות חיים בממוצע כ-4 שנים פחות מאשר במרכז, והשכר הוא כחצי מהשכר במרכז הגיאוגרפי והכלכלי.

"לצערי, כל המפלגות כיום מתעלמות מהפערים בין פריפריה למרכז. צריך להרים את הנושא הזה לסדר היום ולדרוש מהן להטמיע את המחויבות לצמצום הפערים במצעים – ובעיקר במעשה. אנחנו הולכים כאן על מהלך ארוך טווח. המאבק שלנו הוא לא עד הבחירות. נדרוש להשפיע גם על ההסכמים הקואליציוניים. נבצע עבודת לובינג לטובת הפריפריה וצמצום פערים גם בכנסת הבאה, בכל הרכב שלא יהיה לה. אנחנו בונים כאן כוח אזרחי משמעותי, שאמור להשפיע על כל הקשת הפוליטית בישראל. נעקוב אחר עבודת הפרלמנטרים ונדרוש מהם לעמוד בהתחייבויות האלה".

לצד תנועת הפריפריות, שותפות לצעדה תנועות הנוער הצופים, בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים, וכן שורה של ארגונים נוספים, בהם התנועה הקיבוצית, התאחדות הסטודנטים הארצית, החלוץ – המדרשה באורנים, מרכזים לצדק חברתי, צעד קדימה, עמותת קשת (קהילה, תרבות, סביבה), תנועת דרור ישראל, קול רבני לזכויות אדם, עמותת תיקון, עמותת הנני, אג’יק – מכון הנגב, תנועת עומדים ביחד, תנועת תרבות, איגוד העובדים הסוציאלים, ארץעיר – קהילות יוזמות שינוי, מרכז מעשה, רשת הרבנות הישראלית, השחר החדש – מרכז בדואי יהודי בנגב, מועצת הנגב, רופאים לזכויות אדם, מכינת גליל עליון, נאמני תורה ועבודה ובמעגלי צדק.

"באנו לאסוף את העם"

"התפצלנו לוועדות תוכן וישבנו יום-יום בזום ללמוד את הנתונים והפערים בשיתוף מומחים בתחומים השונים", מספרת יפה טבג'ה מאשקלון. "הפעם רצינו לא רק להציף את הבעיות, אלא גם להביא את הפתרונות, משום שחשבנו שהאנשים שחיים בפריפריה הם האנשים שמבינים את הצרכים הכי נכון".

יפה טבג'ה. "יש הסכמה בין מצביעי שמאל, מרכז וימין יש הסכמה על הדרישה לחוק חינוך חינם מגיל 0. אין סיבה שזה לא יקרה כבר" (צילום: עופר לוי)

בניגוד להפגנות, לדבריה, בצעדה יש מסר מאחד ומקרב. "באנו לאסוף את העם. תמיד יש ציניקנים שיחפשו להגיד שזה משמאל או מימין. אבל המסר שלנו הוא מחבק, ובעיקר קורא לא לשתוק ולא להיות אדישים. ראינו למשל, שבין מצביעי שמאל, מרכז וימין יש הסכמה על הדרישה לחוק חינוך חינם מגיל 0. גם בעבודה וגם בליכוד יודעים להסכים על זה – אין סיבה שזה לא יקרה כבר".

כאשקלונים, טבג'ה ראתה את חברי הכנסת שמגיעים לעיר רק בתקופת בחירות. "זה נחמד לבוא לפריפריה ללקט קולות", היא אומרת, "אבל להשקיע בה אחר כך הם שוכחים. הצעדה שלנו היא לא ימין ולא שמאל – אבל היא בהחלט פוליטית. אנחנו מבקשים לשנות מדיניות. הממשלה החדשה שתיבחר תעמוד על הנושא הזה למבחן".

מנגנוני המאצ'ינג פוגעים ברשויות החלשות

"הנגב והפריפריה בכלל סובלים מאי-שוויון חמור בכל הנוגע לתקצוב החינוך, הבריאות, התעסוקה והדיור", אומר מאג'ד אלכמלאת, סגן ראש עיריית רהט. "אחד הדברים שמחוללים את אי-השוויון הזה הוא התקצוב באמצעות מנגנוני מאצ'ינג, שדורשים מהרשויות לשים כסף מתקציבן כתנאי לתקצוב ממשלתי נוסף. לרוב היישובים בפריפריה אין מקורות הכנסה כדי לעשות מאצ'ינג – וכך רשויות חזקות עם אזורי תעשייה והיי-טק מקבלות יותר, והפריפריה מוזנחת".

מאג'ד אלכמלאת. "הפערים רק הולכים וגדלים" (צילום: איוב אבו מדיעם)

ברהט, לדבריו, אחוז הגבייה של ארנונה עומד על 87%. עם זאת, מרבית האזרחים באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, והסכומים שנגבים לא מספיקים לתפעול השוטף של הרשות. "הסכום מספיק בקושי לפינוי האשפה ברשות, ואנחנו מתקשים להשקיע כראוי ברווחה ובחינוך. אנחנו עובדים כיום לדוגמה על פרויקט השמה לנשים אקדמאיות מהחברה הבדואית, אבל אין לי מאיפה לגייס לטובת העניין 400 אלף שקלים".

אלכמלאת מספר על מצבה העגום של האוכלוסייה הבדואית בנגב. "בנגב חיים קרוב ל-600 אלף בדואים, כשני שלישים מהם ביישובים לא מוכרים, וגם ביישובים המוכרים לצערי חסרות תשתיות בסיסיות. ברבים מהם תמצא רק כביש אחד ובית ספר אחד, לא מעבר. בתקופת הקורונה והלמידה מרחוק הרגשנו את זה ביתר שאת – אין אצלנו תשתיות אינטרנט. בעיר כמו רהט אתה מקסימום יכול להגיע ל-30 מגה. הפערים רק הולכים וגדלים".

"נותנים לנו לריב בינינו על פירורים, ולמדינה זה נוח"

פרשת האסי הסעירה בשנים האחרונות את מערכת היחסים העדינה בין הקיבוצים לעיירות הפיתוח, אבל סביב המחאה הנוכחית ניתן לראות שילוב ידיים של בני קיבוצים, ערים פריפריאליות וכפרים ערביים, דרוזיים ובדואיים.

"אנחנו רואים בערי המחוז בפריפריה את העוגן שלה", אומרת הדס דניאלי ילין, המשנה ליו"ר התנועה הקיבוצית, שהצטרפה לארגון הצעדה. דניאלי ילין מזכירה ש-75% מהקיבוצים ממוקמים בפריפריה הגיאוגרפית, וחלקם ממש על הגבולות – בערבה הדרומית, ברמת הגולן ובעוטף עזה. "מבחינתנו, החיבור של התנועה הקיבוצית לצעדה הזו הוא טבעי לחלוטין, כי כשקריית שמונה סובלת מהזנחה כי אין תקציבים, או כשאין חדר מיון קדמי, או תחבורה ציבורית הולמת – גם הקיבוצים והיישובים הדרוזיים שמסביבה סובלים.

הדס דניאלי ילין. "זו הזדמנות עבורנו לשים את המחלוקות בצד ולדרוש ביחד מדיניות שמקדמת שוויון" (צילום: דנה בר און)

"הבעיות שלנו בפריפריה הן משותפות, ולכן טבעי מאוד עבורנו להתחבר ולחפש ביחד פתרונות. זו הזדמנות עבורנו לשים את המחלוקות בצד ולהפנות את האש ביחד למקומות שאליהם היא צריכה להיות מכוונת – דרישה משותפת למדיניות מקדמת שוויון".

דניאלי ילין מספרת על הסכמות שהושגו בין המועצה האזורית רמת נגב למצפה רמון, שבמסגרתן מועברים כ-2 מיליון שקלים מהמועצה לרשות. "משרד הפנים פשוט הפחית להם את הסכום הזה מתקציבי האיזון. כלומר נותנים לנו לריב בינינו על פירורים, ולמדינה זה נוח. לכן הצעקה שלנו משותפת – מה שנדרש הוא עוד השקעה בפריפריה".

דניאלי ילין נולדה בערד, וכיום מתגוררת ביגור. "ערד הייתה עיר בפריחה גדולה מאוד כשגדלתי בה כילדה, וב-30 השנים האחרונות מצבה התדרדר כתוצאה מהירידה בהשקעה הממשלתית בה".

שדרות, לעומתה, היא דוגמה לעיר פריפריאלית שפורחת כתוצאה מהתקציבים שמוזרמים עליה על רקע העימות הביטחוני. "זה מוכיח שאפשר אחרת, אם יחליטו להזרים תקציבים לפריפריה לא רק כשיורים עלינו טילים. אני חושבת שהשותפות בין כל הארגונים הללו שחברו יחד היא המפתח להצלחה, ואני מאוד מברכת עליה ושמחה להיות חלק ממנה. כך זה צריך להיראות, כי כולנו יחד באותה הסירה".