לפעמים נעים לקבל תזכורת, שספורט הוא בסוף בידור. כצופה ניטרלי, שצפה באליפות אירופה בכדורסל ולא היה מעורב ריגשית, ישבתי על הספה בבית מול הטלוויזיה, ופשוט נהניתי. בדיוק כמו בהופעה, הצגה או סרט טוב. נהניתי מרמת ביצוע, ממתח ודרמה, מסיפורים אישיים, מעלילה מפתיעה ומיריבויות מיתולוגיות. האליפות, שהסתיימה אתמול (ראשון), סיפקה את כל החבילה.
מכוכבים, שמתרסקים ועד גיבורים, כמעט אלמוניים, שנוצצים. כל יומיים הפייבוריטית לזכייה השתנתה: בתחילת האליפות זאת הייתה סרביה. ואז סלובניה. ואז גרמניה. ובסוף זכינו לעוד עימות היסטורי בין שתי מעצמות ספורט מהגדולות בעולם: ספרד נגד צרפת. כדי ליהנות מהדרמה צריך להכיר את הדמויות והעלילה ואז הספורט הוא הראליטי הטוב ביותר שיש. אליפות אירופה 2022, סיפקה בידור בשידור חי, כמו שרק ספורט יכול לספק.
***
לפני שאליפות אירופה 2022 יצאה לדרך, תשומת הלב הופנתה, באופן טבעי, לשלושת הכוכבים: ניקולה יוקיץ' (סרביה), יאניס אנטטוקומפו (יון) ולוקה דונציץ' (סלובניה). שלושת האירופאים הללו נבחרו השנה בפעם השנייה ברציפות לחמישיית העונה ב-NBA: הראשון – סיים את העונה האחרונה כשחקן המצטיין של ה-NBA בפעם השנייה ברציפות. השני – זכה בתואר הזה פעמיים ברציפות לפניו. והשלישי הוביל את קבוצתו עד גמר המערב בעונה האחרונה.
באופן די ברור, השלישיה הזאת הייתה גם מאוד דומיננטית באליפות הנוכחית. יאניס סיים כקלע המצטיין של האליפות עם 29.3 נקודות למשחק. דונציץ' סיים רביעי בטבלת הקלעים עם 26.0 נקודות למשחק ויוקיץ' סיים חמישי, אחרי שקלע 21.7 נק' וגם הוסיף 10 ריב' למשחק.
אבל, אף אחד מהשלישייה הזאת לא הגיע לחצי הגמר. סרביה הודחה בשמינית הגמר ויוון וסלובניה הודחו ברבע הגמר. אם נסתכל ברשימת 20 הקלעים המובילים של האליפות נמצא שם רק שני שחקנים ששיחקו אמש בגמר: שניהם מספרד ואפילו לא שחקן אחד מנבחרת צרפת.
זה לא ניסיון לטעון שהכדורסל השתנה, כי הוא לא השתנה. ממייקל ג'ורדן ועד לברון ג'יימס כוכבים זכו ויזכו באליפויות. אבל האליפות הזאת הוכיחה, שאפשר לשחק כדורסל אחרת. כדורסל שיבליט את היתרונות של הקבוצה ולא יתבסס על היכולת האישית של הכוכב של הקבוצה. האליפות הזאת הייתה תזכורת נוספת, שכדורסל הוא משחק קבוצתי. ולא הייתה באליפות הזאת נבחרת יותר קבוצתית מאשר ספרד.
***
באליפות אירופה בכדורסל עד גיל 16, שהתקיימה הקיץ, נבחרת ספרד זכתה במדליית הכסף. באליפות העולם בכדורסל עד גיל 17, שגם היא נערכה הקיץ, ספרד זכתה גם כן בכסף. בנוסף, באליפות אירופה עד גיל 18, זכו הספרדים במדליית הזהב. ולקינוח, באליפות אירופה עד גיל 20, זכו הספרדים, שוב, במדליית הזהב (ישראל, אגב, הגיעה למקום הרביעי). כלומר, מתוך ארבעה טורנירים בינלאומיים של כדורסל, שנערכו הקיץ, "לה רוחה" סיימה פעמיים במקום השני ופעמיים במקום הראשון. זה לא מקרי.
כבר שנים שספרד היא אימפריה ספורטיבית. כמעט אין ענף ספורט שבו היא לא דומיננטית. לא בספורט קבוצתי ולא בספורט אישי. זה לא מקרי, שלמרות, שלא נתנו לנבחרת הבוגרת בכדורסל הרבה סיכוי, למרות שאין לה שום "כוכב" בהרכב, היא הצליחה שוב לזכות בזהב ועשתה זאת בפעם הרביעית בהיסטוריה. מסורת זה לא דבר מקרי.
***
עבר כבר מספיק זמן מאז הדחתה של נבחרת ישראל מאליפות אירופה כדי לכתוב את הקלישאה המתבקשת, שאנחנו לא מספיק טובים בכדורסל (כרגע). אחרי ההדחה היו ביקורות על המאמן, השחקנים, האיגוד וחדרי ההלבשה. אבל אחרי רמת הכדורסל שהייתה בשמינית הגמר ורבע הגמר, אני חושב, שאפשר לכתוב בכנות: אנחנו לא מספיק טובים (כרגע) ולא היינו ראויים להגיע לשמינית הגמר (כרגע). יתכן שעם קצת "מלחמה" ועוד קצת "מזל" ועוד קצת "מוטיבציה" היינו יכולים לעבור שלב, אבל זה היה מקרי ומערפל את האמת: כרגע, אנחנו לא מספיק טובים.
אגב, הישראלים שעשו עבודה טובה באליפות הזאת היו צוות ההפקה הטלוויזיוני שכיסה את האירוע (גילוי נאות: חלק מהם חברים שלי). החל משלב שמינית הגמר ועד הגמר כל צילום, הילוך חוזר, תגובה של מאמן ונתון סטטיסטי, שעלה על המסך, תופעל על ידי ישראלי. שידורי הכדורסל הבינלאומיים היו מקצועיים, אלגנטיים וברמה גבוהה והם היו חלק מההצלחה של ההצגה הגדולה.
