הוויכוח על האינפלציה בארצות הברית מתחמם שוב לקראת החלטת הפדרל ריזרב על העלאת שיעור הריבית, שצפויה להתפרסם ביום רביעי ב-21:00 שעון ישראל. מתחת להחלטה הנקודתית על הריבית, מסתתרת השאלה מה המחיר שצריך לשלם כדי לבלום את אינפלציה, ומי צריך לשלם אותו. התשובות לשאלות אלה נעות בין המשך מדיניות היד הקשה באמצעות עוד העלאות ריבית, לבין מדיניות מתונה שמבקשת למנוע את המיתון והנזק הקשה לעובדים ולעסקים קטנים.
בשני צדי המתרס ניצבים כלכלנים בעלי שם עולמי. עמדת הכלכלנים הניציים אומרת שצריך לשלם מחיר כבד עכשיו כדי לא לשלם מחיר גבוה יותר אחר כך. לדידם, בלימה מהירה של האינפלציה היא מטרה עליונה שדוחה חששות מפני אבטלה ומיתון כלכלי. אם לא נעלה את הריבית עכשיו, הם טוענים, האינפלציה תמשיך לשבש את המערכת הכלכלית ותאלץ עליות ריבית חדות יותר שיביאו למיתון עמוק.
מיתון כתרופה לאינפלציה
המטרה של העלאת הריבית היא הורדת הביקושים בכלכלה על ידי השתת עלויות הלוואה גבוהות יותר על משקי בית ועסקים. כשהריביות עולות, משקי בית ייאלצו לשלם חלק גדול יותר מהכנסתם לתשלומי החזרה של משכנתאות והלוואות אחרות, מה שיביא לירידה בצריכה. עסקים יורידו את ההשקעות שתלויות בהלוואות נוספות, מאחר שאלו כרוכות בתשלומי ריבית גבוהים יותר. לפי התיאוריה, הירידה בביקושים תביא לירידה במחירים, כלומר לבלימת האינפלציה.
פרד מישקין, לשעבר חבר במועצת המנהלים של הפדרל ריזרב, הוא אולי הדובר הנחרץ ביותר של עמדה זו. דוברים אחרים שמצדדים בהעלאת ריבית חדה, כמו לארי סאמרס, שכיהן כשר האוצר בממשלת קלינטון, מדברים על הליכה על חבל דק בין מיתון מצד אחד לאינפלציה מצד שני. לעומתם, מישקין טוען בריש גלי שמיתון הכרחי לבלימת האינפלציה. הוא קרא לג'רום פאוול, נגיד הפרדל ריזרב, "לא למצמץ" אל מול המיתון המתהווה ולהמשיך בהעלאות הריבית, כדי למנוע מיתון עמוק יותר לאחר מכן.
את הרקע לנחרצות הזו סיפקו נתוני האינפלציה של אוגוסט שפורסמו לאחרונה. הנתונים הצביעו על ירידה חודשית באינפלציה, שנייה ברציפות, כתוצאה מהמשך הירידה במחירי האנרגיה. אולם הירידה הייתה קטנה מהצפוי, מה שהביא לחשש בקרב הכלכלנים האלה, ואף הוביל לנפילות שערים בשווקי המניות בארצות הברית.
פול קרוגמן, כלכלן זוכה פרס נובל, דווקא פירש את הנתונים האלו בחיוב. עם זאת, הוא שיבח את המדיניות האגרסיבית של הפדרל ריזרב, וטען שעלייה באבטלה הכרחית לבלימת האינפלציה. הבשורה הטובה היא שהעלייה הזו תהיה פחות גרועה ממה שכלכלנים פסימיסטים צופים, כלומר גם קרוגמן מצדד בגישת הכוונון העדין שבין מיתון לאינפלציה.
צמיחה במקום מיתון
הבעיה היא שלא בטוח שכוונון כזה אפשרי. הכלכלן הקנדי דיוויד מקדונלד חקר את ההיסטוריה של לחימה באינפלציה באמצעות העלאות ריבית, ומצא שהכוונון העדין מעולם לא הצליח במשימתו. רק לאחר תקופות ממושכות של העלאות ריבית רצופות שגרמו לאבטלה גבוהה וקיפאון כלכלי, עליות המחירים נבלמו.
בעקבות החשש מהנזק העצום שהעלאות הריבית עלולות ליצור, נשיא הבנק העולמי, דיוויד מלפס, מציג גישה חלופית ללחימה באינפלציה. במקום להוריד את הביקוש וליצור מיתון, יש להרחיב את הייצור ובכך לפתור את בעיות האספקה שהן מקור האינפלציה הנוכחית: "כדאי להשיג שיעורי אינפלציה נמוכים יותר, יציבות וצמיחה. קובעי מדיניות צריכים להעביר את המיקוד שלהם מהורדת צריכה להאצת ייצור. צעדי מדיניות צריכים לכוון להגדיל השקעות, לשפר פריון ולבצע חלוקת משאבים פרודוקטיבית". דבריו נאמרו בעקבות מחקר חדש שפורסם על ידי הבנק העולמי ומצא שהצמיחה העולמית נמצאת בהאטה דרמטית ושהעלאות הריבית הנדרשות לבלימת האינפלציה יביאו להאטה נוספת ולמיתון עולמי שיגרור מיליונים לאבטלה ועוני.
מאמרם של גוז'ף שטיגליץ, כלכלן זוכה פרס הנובל, ודין בייקר, שהתפרסם כאחד מהכלכלנים היחידים שחזו את המשבר הפיננסי ב-2008, מצטרף לעמדה זו. הם מצביעים על כך שהאינפלציה בתהליך בלימה, ושהיא נובעת מבעיות אספקה ולא מעודף ביקוש. גם הירידה שכבר מתרחשת היא לא תוצאה של העלאות הריבית, אלא של גדילה באספקת האנרגיה בארצות הברית. לכן העלאות ריבית שיביאו לנזקים כלכליים אדירים, הן מהלך פזיז שיש להימנע ממנו עד שהתמונה תתבהר.
ככלל, שטיגליץ מבקר את הגישה הסטנדרטית שלפיה יש להילחם באינפלציה רק באמצעות ויסות שיעור הריבית. רק מדיניות פיסקלית, מדיניות המיסוי וההוצאה של הממשלה, יכולה לפתור את בעיות האספקה הממוקדות שבשורש המחירים המאמירים. הריבית היא צעד שפועל ללא הבחנה על הכלכלה בכללותה.
אם האינפלציה נובעת ממחסור במוליכים למחצה או במוצרי מזון, יש לעודד השקעות נוספות בתעשיות אלו כדי להרחיב את הייצור. העלאת ריבית תהפוך את ההשקעות האלה ליקרות יותר, ולכן דווקא תעכב את הפתרון. לעומת זאת, מדיניות פיסקלית יכולה לעודד השקעות כאלו באמצעות סובסידיות, השקעות ממשלתיות ישירות, הבטחת ביקוש (הממשלה מבטיחה רכישה של כמות קבועה מראש בהסכם כדי להפוך השקעות גדולות ומסוכנות לכדאיות) או הקלות מס ממוקדות.
