חצר הכניסה לבית משפחת בנימיני, בישוב בית אריה בדרום מערב השומרון, די מבולגנת. מגוון אדיר של צמחים מעטרים את הגינה ופולשים לתוך הבית, מטפסים עליו, ממלאים כל מרחב: חלקם שתולים באדמה, אחרים בעציצים או במכלים ממוחזרים. הצמחים נבחרו בקפידה – אלו פונדקאים וצמחי צוף של למעלה מ-40 מיני פרפרים הפוקדים את הגינה של משפחת בנימיני. פסלונים וקישוטי פרפרים מעידים על ה'סטייה' של בני הבית: פרפרים.

בחצר, בין כל אלה, גם כלובי רשת עשויים בד, מזכירים סלי כביסה שבמקום בגדים הכניסו אליהם ענפים ופרחים יבשים. בכלובים מגדל בנימיני מאות פרפרים, שאותם הוא חוקר. 

פרפריום (אקווריום לפרפרים) בחצר ביתו של דובי בנימיני (צילום: אוריאל לוי)

הקומה הראשונה של הבית מעוטרת בציורים רבים של אשתו, לאה בנימיני, אמנית ומעצבת גרפית במקצועה. גם המרפסת בקומה הזו מלאה בעציצים, פסלים, עבודות אמנות וכלובים. והמכנה המשותף של כל אלה, כמובן: פרפרים. 

דובי ולאה בנימיני בביתם מוקפים בציוריה של לאה (צילום: אוריאל לוי)

שיאן של גילוי מיני פרפרים

בקומה השלישית, בסטודיו של הזוג בנימיני, נחשף עומק השריטה. על המדפים מונחים  מיקרוסקופ, משקפת מיוחדת ומספר רב של מצלמות ועדשות – המשמשות לצפייה בפרפרים. סביב שולחן העבודה מונחות בצפיפות רבה ערמות של ספרים שעל כריכותיהם תצלומי פרפרים. את הספרים, בשפות ומהדורות שונות, כתבו והוציאו לאור בני הזוג. 

דובי בנימיני בחדר המחקר בקומה השלישית בבית. כאן הוא חוקר זחלי פרפרים שונים (צילום: אוריאל לוי)

הספרייה הצמודה לקיר לא תבייש מחלקה זואולוגית באוניברסיטה גדולה, אך גולת הכותרת של הבנימינים היא אוסף הפרפרים המדעי של דובי בנימיני (81), אוסף פרפרי הלבנט העשיר ביותר בעולם, שנתרם זה מכבר למוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב. 

בחדר כלובי בד נוספים שבתוכם צמחים ופרחים, ביצים קטנטנות, זחלים שכבר בקעו, גלמים ופרפרים. בנימיני פותח בהתלהבות רבה את אחד הכלובים ומצביע על זחלים קטנטנים שמצטופפים באחת הפינות: "תראה את אלה", הוא אומר, "הם הלכו לישון. אעיר אותם רק במרץ. תראה את הקורים שהם טוו סביבם, ובוא תראה, בכלוב הרשת הזה אני מגדל מין אחר מאוד דומה, אבל אתה רואה שפה אין קורים?" 

כיתמית קליל, מין חדש שזוהה על ידי בנימיני באחרונה, ונקרא על שם מפעל קליל בגליל (צילום: אילן גרין סוויסה)

בנימיני נחוש להוכיח בלהט הבדלים בין שני מינים של כיתמיות (סוג במשפחת הנימפיות), שכן רק לאחרונה הוא גילה שאלה שני מינים שונים, ואחד מהם לא היה מוכר למדע. כך חי לו בינינו מין של פרפר מבלי ששום חוקר הבחין בו, עד שבנימיני גילה ותיאר אותו לראשונה השנה, וכעת הוא חש שמוטלת עליו חובת ההוכחה שזהו מין נפרד – כיתמית קליל. 

זה אינו המין הראשון שבנימיני מגלה. למעשה הוא חוקר הטבע הישראלי שגילה למדע הכי הרבה מינים: קרוב ל-30 פרפרים תוארו על ידו, מה שהופך אותו לאחד מחוקרי הפרפרים הנודעים בעולם.

בין פרפרים למטוסי קרב

כבר בגיל 9 החל בנימיני לאסוף פרפרים: "הייתי מתרוצץ עם הרשת, תופס פרפרים, מכניס לנייר פרגמנט ורושם את שם הפרפר, התאריך והמקום".

באותם ימים לא היו מקורות מידע נגישים כמו האינטרנט וגם לא מגדירי פרפרים בעברית. בנימיני הילד נהג להזמין ספרים מאנגליה, ולקרוא בהם תיאורים ארוכים של פרפרים ואורחות חייהם. "גם תמונות בקושי היו", הוא משחזר, "מזל שההורים שלי עשו מעל ומעבר כדי להשיג לי ספרים".

הוא גדל בחיפה של ימי תש"ח, למד בבית הספר הריאלי, ובסוף שנות ה-50 התגייס לחיל האוויר. לאחר שחרורו למד בטכניון הנדסת מכונות ואווירונאוטיקה, ועבד בתעשייה האווירית כמהנדס בכיר. ב-1978 זכה בפרס לביטחון ישראל על יישום שפיתח למטוס הקרב הישראלי כפיר.

מטוס הלביא. בנימיני היה למנהל הייצור שלו (צילום: ויקיפדיה)

הפטנטים שלו הפכו אותו לשם דבר בתעשייה האווירית, והוא מונה למנהל הייצור של מטוס הקרב לביא – פרויקט יומרני שנגדע באיבו, לא לפני שבנימיני וכמה מעמיתיו יצרו יש מאין דגם של מטוס קרב חד מנועי מתקדם, ושלושה אבי-טיפוס שלו טסו בשמי הארץ והיו לגאווה ישראלית. 

התגנבות מוטסת ללבנון ופציעה

בין המצאה להמצאה, מצא בנימיני זמן לרדוף אחר פרפרים. הוא נסע ברחבי הארץ עם רשת ולהט של חוקר משוגע: "הייתי מגיע אחריהם לכל מקום שאפשר, וגם איפה שאי אפשר. פעם אחת רדפתי אחרי פרפרים בחרמון וחיילי צה"ל ירו עלי".

בנימיני אסף, ליקט, רכש ספרים על פרפרים מכל העולם, חקר, שלח מכתבים ופרסם מאמרים. הוא לא חשב שיום אחד, דווקא התחביב של הפרפרים, ולא ההמצאות הרבות שפיתח בתעשייה האווירית, הם שיהפכו אותו לנודע בעולם.

בראשית שנות השמונים הכיר את לאה, אז חיילת בשירות קבע, שהפכה לאישה של חייו. לאה (65) לא נרתעה מהשיגעון שלו: "קיבלתי אותו כמו שהוא. ידעתי שזה יהיה כרוך בוויתורים מצדי, אבל אמרתי לעצמי שאני לא אשנה אותו, זה לא תפקידי, אני צריכה מצד אחד להכיל את שיגעונותיו ומצד שני  גם לשים גבולות ולשמור על העצמאות שלי. הרגע שבו הבנתי עד כמה זה קיצוני ועובר כל גבול היה אחרי גיחה שערך ללבנון בימי מבצע שלום הגליל".

בנימיני מצלם דנאית דוריפוס ליד בריכות הדגים של מעין צבי (צילום: ירון משען)

במהלך המלחמה בדרום לבנון, ביולי 1982, כחודש לאחר שנכבש הר ברוך (ג'בל בארוכ), בשעה שבביירות נערכו קרבות, בנימיני לא התאפק ושכנע חבר ילדות, טייס מסוקים, לעזור לו להסתנן להר, שהוא אחד ההרים הגבוהים בלבנון וידוע ביערות הארזים שלו. 

"לבשתי את מדי המילואים שלי, עם דרגות הקצין", הוא מספר, "נכנסתי לבסיס ועליתי למסוק. כשעברנו סמוך להר ברוך הטייס אמר שיש לו תקלה וביקש אישור לנחות על ההר כדי לתקן אותה. הוא הוריד אותי שם לבדי, והמשיך הלאה לביירות. תכננתי לתפוס את הפרפרים ולחזור הביתה בטרמפים". 

לא סתם פרפרים הוא תכנן לתפוס שם, אלא את הסטירית הסורית, פרפר שלמדע היה ידוע עליו מעט מאוד לפני כן. הוא תפס כמה פריטים, ובאחד הניסיונות להניף את הרשת על פרפר תזזיתי, מעד במדרון ההר ונפצע. "קיבלתי מכה חזקה בגב והרגשתי שאני לא יכול להזיז את הרגליים. כל פלג הגוף התחתון שלי השתתק. זחלתי על הארץ במשך שעות עד שהגעתי לאיזה כביש, וניסיתי להזעיק עזרה".

בסופו של דבר התאג"ד פינה אותו, והוא עלה למסוק של אלוף פיקוד הצפון אז, אמיר דרורי, שלקח אותו לבית חולים זיו בצפת. בהתחלה התייחסו אליו כאל פצוע מלחמה, אך מכיוון שהסתיר את הסיבה האמיתית שהביאה אותו לשם, העדיף לעזוב את בית החולים ללא טיפול, אחרי שהרופאים אמרו לו כי הנכות שהוא חש היא רק זמנית. "לקח כמה חודשים עד שהבראתי וחזרתי ללכת", הוא מספר כשחיוך גדול מרוח על פניו.

שיתוף הפעולה המשפחתי

בראשית שנות השמונים, לאחר נישואיו עם לאה, ייסד בנימיני עם כמה חובבי פרפרים את אגודת חובבי הפרפרים בישראל, ומאז הוא מכהן כיו"ר האגודה, שתציין בקרוב 40 שנה. לאה תמיד לצדו: "ברור שדובי יחיד במינו בהיכרות עם הפרפרים. אני נכנסתי למלא את המקומות שאינם מחקריים וקשורים יותר לרקמה החברתית של האגודה ותמיכה בפרוצדורות, דברים שהוא לא הצליח להגיע אליהם. התנדבתי לסייע לו, זה מה שהכניס אותי לעניינים".

בני הזוג בנימיני עם ספרם החדש. לאה: "נהניתי לסייע לו בכישורי העיצוב שלי היכן שנדרש" (צילום: אוריאל לוי)

את ביתם בנו בני הזוג בבית אריה, ישוב קהילתי, שהיה אז בשנותיו הראשונות. מיקומו של היישוב מעל נחל שילה מועיל לבנימיני בחקר הפרפרים המקומיים ובגידולם בגינה. מלבד הנסיעות האינסופיות ברחבי הארץ בניסיונות פיענוח של כל שלבי גלגול הפרפרים, עשה לו נוהג בתקופת האביב לרדת מדי יום מביתו לנחל שילה כדי לרשום את מיני הפרפרים שראה. 

הוא היה עסוק בפיתוח טכנולוגיות תעופה חדשות – בין היתר פיתח רחפן ריגול המתעופף כמו פרפר – ולאה עבדה כגננת בגן ילדים וכמזכירת בית אריה. "הייתה לי גם הזכות לחבר את דובי להוצאת כתר, שם יצא לאור מגדיר הפרפרים הראשון בישראל (1990)", נזכרת לאה בתחילת דרכה כמעצבת דעת קהל בתחום הפרפרים. "נהניתי לסייע לו בכישורי העיצוב שלי היכן שנדרש, ובהמשך עיצבתי את כל הספרים שהוצאנו".

תגליות בצ'ילה: "כל אחד מבני המשפחה זכה בפרפר על שמו"

ב-1992 נסעה משפחת בנימיני בשליחות התעשייה האווירית לשלוש שנים בצ'ילה, ובנימיני ניצל את השהות להרחבת האוסף שלו. כל רגע פנוי מעבודה הוקדש למסעות חקר לגילוי פרפרים נדירים – מסעות שנערכו גם על גבי סוסים, לאחר שעות ארוכות של נסיעות על כבישים משובשים באזורי ספר במערב אמריקה הדרומית. 

בנימיני במשלחת מחקר באנדים על גבול צ'ילה ארגנטינה (צילום: אלבום פרטי)

תוך שלוש שנות השליחות גילה בנימיני כ-20 מינים חדשים למדע, רובם ממשפחת הכחליליים, המצויים באזורים נידחים של הרי האנדים. "כל אחד מבני המשפחה זכה בפרפר על שמו", מספרת לאה, "בחלק מהמקרים השם המדעי של הפרפר קשור לבן המשפחה שבזכותו נתגלה הפרפר".

את הפרפר הראשון גילה בנימיני במהלך נסיעה של מאות ק"מ לצפון צ'ילה. "אחד הילדים היה חייב הפסקת פיפי", מספרת לאה, "דובי ניסה למשוך ולהגיע כבר ליעד אבל זעקתי: 'דובי, אתה עוצר עכשיו'. הוא נעצר בפינת חמד על שפת אגם. הילדים זכו להפסקת מנוחה והשתובבות סביב האגם, ובינתיים דובי תפס פרפר שהתגלה כמין חדש למדע. בהמשך האגם הזה הוכרז כשמורת טבע בגלל ייחוד הצמחייה והפרפר, שזה מקום מעופו היחידי בעולם".

עץ משפחתי של תגליות מדעיות (איור: אלבום פרטי)

שמו המדעי של הפרפר נושא את שמה של משפחת בנימיני Psedolucia Benyamini. במשך שלוש שנות שהותם בצ'ילה, זכו בני המשפחה בזה אחר זה בפרפרים על שמם. "דובי גילה פרפרים חדשים למדע דווקא במקרים לא מתוכננים", מספרת לאה, "בהפסקת אוכל אחת שעשינו באזור נידח של האנדים דובי תפס פרפר שנקרא על שמי, Madeleinea leah  וגם בנינו ערן  ואבישי זכו בפרפרים על שמם" (Heoda Erani, ו-Pseodulucia avishai).

קשרים עם חוקרי פרפרים בעולם

עם השנים פיתחו בני הזוג את יכולותיהם. לאה מקדישה את זמנה לניהול המפעל של חקר פרפרים, חינוך לשמירה עליהם ולפעילות באגודה; ודובי רכש ג'יפ שבו הוא מסתובב ברחבי המזרח התיכון ("נכנס לאוטו ופשוט נוסע עד עיראק"). 

הוא פיתח קשרים עם חוקרי פרפרים בעולם הערבי, בקפריסין ובטורקיה. ומזה כמה שנים הוא עובד על ספר מחקרי עב כרס על כל פרפרי הלבנט (Butterflies of the Levant) – ספר בן ארבע כרכים, ששניים מהם כבר ראו אור. "בספר יש, בין היתר, מידע מהמאמר שכתבתי על הפרפרים שהבאתי מלבנון בזמן המלחמה".

לכתיבת הספר שותפים רבים בארץ ובעולם – חוקרים, צלמים, מפענחי די.אן.איי ומאיירים. "תוך כדי כתיבת הספר", מספר בנימיני, "אנחנו מגלים מינים חדשים וזה רק הופך את כתיבתו למסובכת יותר". 

שיעור קצר בזיהוי פרפרים

טקסונומיה של פרפרים זה עניין קצת מסובך. יש מספר אסכולות להגדרת המינים: הראשונה והעתיקה ביותר מתייחסת למראה של הפרפר – צבעיו, דגם הכנף (צורה ועורקים) ותבנית הכתמים עליה. 

האסכולה השנייה והוותיקה, היא על פי אברי המין, בעיקר אלה של הזכר. חוקר מין הפרפרים, ד"ר ג'והן קוטסיס מיוון, הוא המומחה העולמי לסוג המסובך כיתמית (המונה יותר מעשרה מינים שונים בישראל). הוא מנתח, בוחן במיקרוסקופ ומשרטט בדייקנות את אברי המין וכך ניתן להגדיר לאיזה מין משתייך הפרפר. 

בשני העשורים האחרונים התפתחה גם הגדרה לפי פיצוח הקוד הגנטי בבדיקת די.אן.איי. אך זו לא פשוטה. האסכולה הרביעית, הפחות נפוצה, ולדעת בנימיני גם הכי פחות מדויקת, מתייחסת לממדי הפרפר.

מבחר פרפרי ישראל. לאה בנימיני: "אנחנו חיים בארץ שיש בה מגוון עצום של פרפרים, פי שלושה ממדינה ממוצעת באירופה" (צילומים: אוריאל לוי)

בנימיני עובד עם המומחים בכל שיטות החקירה האלה. את דגימות הדי.אן.איי הוא עושה עם מעבדה בספרד; את ניתוח המראה של הפרפר הוא עושה בעזרת יד ימינו, החוקר אופיר תומר, הסוקר במיקרוסקופ עשרות פריטים מכל מין, ומנהל טבלאות מסובכות בכדי להשוות בין דגמי הכנפיים שלהם; ג'והן קוטסיס משרטט עבורו דגמים ארכיטקטוניים של איברי מין של פרפרים החשודים כי הם מייצגים מינים חדשים למדע.  

בנימיני גם בקשר שוטף עם פיטר ראסל, חוקר אנגלי, חסיד שיטת המדידות ונראות הפרפר. "ובסוף אני גם מגדל את הפרפרים האלה בביתי ומסתכל בתכונות ובהתנהגות שלהם בגלגולים השונים שלהם (ביצה, זחל, גולם, פרפר)". 

הזחלים הם מרכיב נוסף שעוזר לו לדעת אם אכן זיהה מין חדש. הוא בודק למשל באיזה תנאים הם נכנסים לתרדמת ומתי מתעוררים; האם הם טווים קורים; מהן התכונות הייחודיות של הגלמים. 

פארק הפרפרים במפעל קליל בגליל

בדרך זו גילה בנימיני באחרונה זן דומה אך שונה של כיתמית ירושלים, המקימה בגליל המערבי דורות רצופים. הכיתמית שגילה היא בעלת אברי מין ודי.אן.איי שונים, ולכן תיאר אותה כמין חדש למדע. הוא קרא לה כיתמית קליל (Melitaea kill), על שם מפעל קליל בכרמיאל.

פרפר על שם מפעל תעשייתי?
"כן. צורי דבוש, בעל השליטה של חברת קליל, הוא חובב פרפרים מושבע וחבר טוב שלנו. הוא יזם במפעל את פארק אגם הפרפרים, גן אקולוגי סגור, ייחודי במינו בארץ ובעולם, שבו נשתלו מאות מיני צמחי בר מקומיים המשמשים את הפרפרים כצמחי צוף וצמחים פונדקאים. הפרפר הזה מתעופף בין היתר בפארק, ובאזור כרמיאל, ולכן נקרא על שמו".

פארק הפרפרים בחצר מפעל קליל. "צורי דבוש, בעל המפעל, הוא חובב פרפרים מושבע" (צילום: אילן גרין)

בפארק בייחודי ניתן לבקר רק בימי שלישי ובתיאום מראש. "הפארק יושב בתוך שטח המפעל, שהשקיע כספים רבים בהקמתו ותחזוקתו, והוא פועל בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך של כרמיאל כדי להגביר את המודעות של ילדי העיר לחשיבות של שימור בתי הגידול הטבעיים של הפרפרים".

מי מבקר בפארק, אספני פרפרים?
"בימינו לא אוספים יותר פרפרים, זה לא מקובל. בקרב חובבי הפרפרים חדרה ההבנה שהטבע הוא בר חלוף, ואם לא נשמור עליו לא יישאר ממנו. היום מוצאים פרפרים, מתבוננים בהם, מצלמים אותם, אפשר לתפוס לצרכי מחקר, אבל לשחרר אחר כך".

יש בישראל קהילה פעילה של חובבי פרפרים?
"בחמש השנים האחרונות יש גידול משמעותי של מספר המתנדבים לפרויקט לניטור פרפרי ישראל, הרבה בזכות הרשתות החברתיות ועליית המודעות. ישנה גם העלייה במספר צלמי הטבע שגילו את עולם הפרפרים, ועוסקים בצילום פרפרים כתחביב. זה מביא לכך שיותר עיניים תרות אחר הפרפרים, ומדי פעם נתקלים בפרפר שלא היה ידוע עד כה בישראל".

בנימיני במשלחת רשות שמורות הטבע לחיפוש כתום-כנף הדופרית, פרפר בסכנת הכחדה (צילום: אלבום פרטי)

דובי זוכה לגלות בישראל מינים חדשים?
"יש הבדל בין הגדרת מין חדש למדע, כמו כיתמית קליל, שמצטרפת לכ-25 מינים שדובי גילה באמריקה הדרומית, ובין הפרפרים שהתגלו בישראל והם חדשים לישראל, אבל אינם חדשים למדע. כך למשל שלושה מיני כחלילים שהופיעו בשנים האחרונות בישראל לראשונה. בכל אחד מהמקרים שבו יש חשד לתגלית, מיד נשלח לדובי צילום כדי לוודא שאכן מדובר במין פרפר חדש שהגיע לישראל". 

שלושת המינים שהזכירה לאה הם: כחלון הפלרגון, שניצפה לראשונה לפני כשלוש שנים בעין כרם על ידי שלם קורמן (אז בן 13), חובב טבע צעיר, חבר באגודת חובבי הפרפרים. זהו פרפר שהגיע כמין פולש עם צמחי גרניום מדרום אפריקה למערב אירופה, משם התפשט באיטיות מזרחה והגיע לישראל. שלם קורמן, המקדיש את ימיו לעולם החרקים והציפורים, גילה בארץ מין נוסף באחד מביקוריו בחרמון – כחליל המדבר הלבנוני. 

את הכחלילון האמריקני גילה בישראל יובל עברון, כשיצא לצלם פרפרים בשעת בוקר מוקדמת באזור המלונות בעין בוקק, סמוך לים המלח.

200 מסלולי ניטור פרפרים

אגודת חובבי הפרפרים יזמה תוכנית לאומית לניטור פרפרים והוציאה במשך השנים סיורים לניטור פרפרים נדירים בישראל ומעבר לה (סיני וירדן); היא נאבקה נגד פגיעה במינים נדירים עם החוק להגנת 14 מיני פרפרים בסכנת הכחדה (2009); ספירת הפרפרים הגדולה, ובמידת הצורך הפגנות ופעילות פוליטית למניעת הרס של בתי גידול ייחודיים.

בנימיני מדריך את חברי קהילת מנטרי הפרפרים המועצה האזורית גזר לפני ספירת הפרפרים הגדולה (צילום: אלבום פרטי)

תכנית הניטור הלאומית, שרק מעטים שמעו עליה, הפכה את ישראל לאחת המדינות המודעות ביותר לפרפריה. חברי האגודה רחלי שוורץ-צחור, גיא פאר ודובי בנימיני כתבו פרוטוקול מיוחד שמגדיר ניטור פרפרים במסלול קבוע. "הולכים בכל יום באותו מסלול וסופרים כמה פרפרים רואים מכל מין לפי אמות מידה מוסכמות של זמן ומרחק", מסבירה לאה. "כך ניתן לחשב את גודל האוכלוסייה מכל מין, בכל אזור ותקופה בישראל".

היוזמה הלכה והתרחבה ומונה כיום כ-200 מסלולים פעילים ברחבי המדינה, והתוכנית כולה נמצאת בניהול משותף עם החברה להגנת הטבע והמוזיאון לטבע.

בקרוב: בחירת הפרפר של ישראל

בכדי להחדיר את "תודעת הפרפרים" חזק יותר לציבור הישראלי, החליטו חברי האגודה לערוך השנה קמפיין לבחירת "הפרפר הישראלי".
"אנחנו לומדים מדוגמאות שונות של קמפיינים כאלה שנערכו בעבר", מספרת לאה. "לפני כמה שנים למשל נבחר עקרב לאומי (נבו יריחו) ואף אחד כמעט לא שמע על זה. לעומת זאת, בחירת הציפור הלאומית עוררה הד גדול וכל ישראלי יודע היום שהדוכיפת היא הציפור של ישראל". 

התהליך של בחירת המועמדים לפרפר של ישראל ארוך ומסורבל: בשלב הראשון התבקש כל אחד מחובבי הפרפרים המושבעים ביותר לבחור שישה פרפרים ראויים בעיניו. מבין כל הפרפרים הנבחרים עלו שלב 24 מינים. 

בשלב השני יצביעו חברי אגודת הפרפרים, צלמי הפרפרים והמנטרים (למעשה כל מי שחבר בקבוצות הפייסבוק של התחומים האלו), ומספר הפרפרים המועמדים יצומצם ל-12 מינים, שיוכרזו בכנס השנתי של האגודה בשבוע הבא במפעל קליל. מכאן יתחיל קמפיין הבחירות הארוך, שבו יבחר פרפר אחד מבין התריסר; ובסופו, לקראת יום העצמאות, יוכרז הפרפר של ישראל.

במדריך החדש 157 מיני פרפרים

בני הזוג בנימיני לא נחים. לאחרונה הוציאו, בהוצאה פרטית, את "המדריך החדש של פרפרי ישראל", ובו 157 מיני הפרפרים בישראל, בשמות החדשים שהעניקה להם הוועדה הזואולוגית של האקדמיה ללשון העברית. זהו מגדיר חדש משוכלל ונרחב יותר מהמדריך הראשון שהוציאו והאח הקטן והעברי של סדרת הספרים על כל פרפרי הלבנט.

המגדיר החדש מכיל כמעט 2,000 תצלומים שצילמו 78 חובבי פרפרים ישראלים, שתרמו את הצילומים לבנימיני עבור הספר. כל מין של פרפר זכה בספר לתמונות בגודל אמיתי (1:1) של שני צידי הכנף וכן של גלגולי חייו השונים (ביצה, זחל, גולם), ושל הצמח הפונדקאי עליו הוא מטיל את ביציו. לאה עיצבה 157 מפות של בהן מופיע תחום התפוצה של כל מין בארץ. המגדיר החדש מציג גם בני כלאיים שנמצאו בישראל (למשל מכלוא של זנב-סנונית נאה וזנב-סנונית מדברי, שישראל היא המקום היחיד בעולם בו ניתן לצפות בו).

פרפריום, מתקן לגידול פרפרים באקווריום סגור, במרכז פדגוגי בירושלים. המצאה של לאה בנימיני (צילום: אלבום משפחתי)

בני הזוג פרסמו גם את הספר המונומנטלי "גינת הפרפרים בישראל", מדריך המרכז עבודת מחקר יסודית על כל הצמחים הפונדקאים וכל צמחי הצוף שעשויים למשוך לגינה את פרפרי ישראל. "אנחנו חיים בארץ שיש בה מגוון עצום של פרפרים", אומרת לאה, "פי שלושה ממדינה ממוצעת באירופה. רוב הפרפרים אינם נרתעים מנוכחות אנושית וישמחו לחיות בגינות פרטיות או ציבוריות".

העבודה על המדריך לוותה במפעל חינוכי שלאה הובילה בגני ילדים ובתי ספר יסודיים, בהם נבנו עשרות גינות פרפרים ברחבי הארץ. לאה גם המציאה מתקן – פרפריום ("אני המצאתי את השם")  – המאפשר לילדים לגדל פרפרים מסוימים בתוך אקווריום סגור, ולחזות בגלגולי החיים שלהם. 

"החוויה של לחזות בפרפר, לחוש את הקצב הייחודי בו הוא מתעופף, או להתחקות אחר גלגולי חייו השונים", אומרת לאה, "זה דבר שרוב האנשים אינם חווים וזה חבל כי זה נותן לנפש המון". 

כדי לגרום לילדים להתאהב בפרפרים, לאה כתבה את ספר הילדים "פרפר במתנה", שהודפס כמה מהדורות ומלווה גננות המבקשות להכניס לגנים את ממלכת הפרפרים. 

***

הספרים של דובי ולאה בנימיני