יצחק צבי היה רק נער בן 15 כשאנשי הקהילה היהודית בפינלנד ביקשו את עזרתו במשימה מיוחדת: להכין את לוח השנה העברי של שנת תש"ד המתקרבת. בנקודת הזמן ההיא, בספטמבר 1943, הוא היה האדם היחיד בכל פינלנד שידע כיצד לעשות זאת.

צבי, כיום בן 94, נולד וגדל בעיר טורקו שבפינלנד. את העקרונות והחוקים עליהם נבנה לוח השנה העברי למד מאביו, ישראל חיים, שהיה רב הקהילה, ונפטר בפתאומיות שנה וחצי קודם לכן. עד שנת 1941 לא היה צורך בהכנת לוח: הקהילה היהודית הייתה רוכשת לוחות שנה שהוכנו בארץ ישראל ונשלחו לפינלנד בדואר, ובעזרתם ציינו אנשיה את החגים והמועדים היהודיים.

אבל אז פרצה המלחמה, שבה מאות יהודים מפינלנד לחמו נגד כוחות ברית המועצות, כשלצדם נלחמים חיילים מצבא גרמניה הנאצית.

מלחמת החורף (1939-1940): חיילים במגלשי סקי מול הצבא האדום

כדי להבין את שורשיה של המלחמה שמכונה בפינלנד 'מלחמת ההמשך', צריך לחזור מעט אחורה, לתחילת המאורעות של מלחמת העולם השנייה.

בסוף נובמבר 1939, שלושה חודשים בלבד אחרי הפלישה הנאצית לפולין, החלה 'מלחמת החורף' בין ברית המועצות לפינלנד. הצבא האדום פלש למזרח פינלנד במטרה לתפוס חלקים משטחה, כדי לשפר את ההגנה על ברית המועצות מפלישה נאצית אפשרית. סטאלין וקציניו ציפו למלחמה קצרה שתסתיים בכניעה מהירה, אבל נתקלו בהתנגדות קשה.

למרות הנחיתות המספרית, חיילי הצבא הפיני הפתיעו את 24 החטיבות הסובייטיות בלחימה עיקשת על מגלשי סקי בהרים המושלגים, הסבו להם אבדות רבות וגררו אותם לשבועות ארוכים של קרבות. מאחורי הנחישות הפינית עמד חשש מהשתלטות סובייטית על הרפובליקה הדמוקרטית הצעירה, שקיבלה עצמאות רק ב-1917, והפיכתה לגרורה של ברית המועצות.

לוחם פיני במלחמת החורף, יורה ברובה שנשען על מגלשי הסקי שלו, 1940 (צילום: ארכיון WSOY / ויקימדיה קומונס)

כעבור 105 ימי לחימה, בהם נהרגו כ-126 אלף חיילים ואזרחים סובייטים וכ-26 אלף חיילים ואזרחים פינים, הסכימה פינלנד להצעה סובייטית לחתום על הסכם שלום. היא נאלצה לוותר על מחוז קרליה, שהיווה עשירית משטחה וביתם של 12% מאוכלוסיית המדינה, וכן קטעי שטח נוספים ומספר איים. כל 400 אלף התושבים של מחוז קרליה איבדו את בתיהם ועברו לערים אחרות בפינלנד.

הוויתורים הנרחבים שנאלצה פינלנד לבצע לאחר הלחימה הקשה נתפסו כהשפלה, והובילו אותה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית נגד ברית המועצות, במטרה להשיב אליה את השטחים האבודים.

מלחמת ההמשך (1941-1944): פינלנד בברית צבאית עם גרמניה הנאצית

'מלחמת ההמשך' פרצה ביוני 1941. במקביל לתחילת מבצע ברברוסה, בו פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות, פלש הצבא הפיני לשטחי מחוז קרליה, במתקפה שתואמה עם הוורמאכט הגרמני. הפינים נבלמו אחרי עשרות קילומטרים, והצדדים נכנסו למלחמת חפירות שארכה שנתיים רצופות ללא הישג משמעותי לאף אחד מהצדדים. במקביל התקדמו חיילי הוורמאכט לתוך שטח ברית המועצות.

שיתוף הפעולה של פינלנד עם היטלר היה צבאי בלבד, ומנהיגיה סירבו לדרישות הנאציות לפגיעה ביהודים או במיעוטים אחרים במדינה. מפקד הצבא, מרשל גוסטב מנרהיים, אמר להיטלר בפגישתם ש"אצלנו אין בעיית יהודים".

גם יהודי פינלנד נלחמו להגנת המולדת, לצד הוורמאכט

כך ניצבו יהודי פינלנד במצב ייחודי, שאין לו אח ורע במלחמת העולם השנייה: יחד עם כלל האזרחים, הם התגייסו להילחם בשורות הצבא הפיני, נגד בעלות הברית ולצד כוחות הנאצים. בחזית המושלגת הוקם אוהל תפילה מיוחד לחיילים היהודיים הפינים, בו הם התפללו יחד וחגגו את החגים.

אבנר צבי (עומד, במרכז) עם קבוצת חיילים יהודים בצבא הפיני במלחמת ההמשך, על רקע אוהל התפילה שהוקם עבורם, סמוך לנהר הסביר שבמחוז לנינגרד (צילום: ויקימדיה)

בין מאות היהודים שהתגייסו היו גם שלושת אחיו הבוגרים של יצחק צבי. "שניים מהם היו ממש בחזית", הוא מספר, "משה, האח הבכור שהיה רופא, ואבנר, שגם נשלח לחזית, אני לא יודע באיזה תפקיד בדיוק. שניהם היו תחת הפגזות והפצצות. האח השלישי, דוד, היה גם מגויס, והוצב ביחידה עורפית".

החיילים היהודים התגייסו להגנת העצמאות של פינלנד, למרות שהיו מודעים היטב לאנטישמיות הנאצית. כך למשל, הנאצים הציעו לשלושה חיילים יהודים את עיטור צלב הברזל, אך הם סירבו לקבל אותו. אחד מהם, הרופא ליאו סקורניק, ארגן פינוי מוצלח של מאות פצועים גרמנים מבית חולים שדה תחת הפגזה ארטילרית של ברית המועצות, ובכך הציל את חייהם. השניים הנוספים הם הקצין סלומון קלאס והאחות דינה פוליאקוף-שטילר.

שמונה חיילים יהודים בצבא פינלנד נהרגו במלחמת ההמשך, לצד 15 חיילים שנהרגו במלחמת החורף. בבית הכנסת בטורקו מונצחים שמותיהם של בני הקהילה שנפלו, תחת הכיתוב 'נפלו בעד המולדת'.

"מתפללים לקץ הסבל ולזמנים טובים לעם ישראל"

המצב המורכב אליו נקלעו היהודים בפינלנד משתקף בנאום לחיילים היהודים שנשא אבנר, אחיו של יצחק, בראש השנה תש"ג (ספטמבר 1942). "היום, כשאנו מציינים את ראש השנה באוהל, רחוק מבתינו, אנו מקווים לשנה חדשה ולזמנים טובים יותר לעמנו ולכל האנושות כולה", אמר לחיילים שהתאספו באוהל התפילה הצבאי, "כיהודים וכבני אדם גאים אנו עומדים היום לפני האל ומתפללים לקץ הסבל ולזמנים טובים לעם ישראל. אנו מייחלים שתפילתנו הצנועה באוזני האל תזכה למענה, סבלנו די. כבר אלפיים שנים אנו נודדים בעולם בלי בית ומולדת. יהא זה רצון האל ששנות גלותנו יסתיימו ועמנו ייגאל".

והמפתח לגאולה, לפי דבריו של החייל היהודי בערבות השלג ובעיצומה של מלחמת העולם, הוא הציונות. "אנו משוכנעים שמדינה יהודית תביא שלום נצחי… כי שלום צריך להרגיש, ומי יכול לחוש את השלום יותר מעמנו, שנתן לאנושות את הנביאים. כעת מתחוללת מלחמה בין כל האומות. מדינה יהודית, שייסד עם אשר מקפל בתוכו את כל התרבויות בעולם, תוכל להיות חולייה מקשרת בין כל האומות. אנו נלמד לגויים ולעמים את היופי שבכל תרבות מארצנו הקדושה, ונייסד רעות בין העמים ושלום נצחי יתגשם".

יצחק צבי (למעלה מימין), עם אחיו: אבנר (למעלה משמאל), משה (למטה, מימין), שרה ודוד, 1946 (צילום: אלבום פרטי)

יצחק, שהיה בן 13, המשיך את לימודיו בבית הספר. "בבית נשארנו אני, אבא שלי, הרב ישראל חיים, אמא שרה, ששם החיבה שלה היה סוניה, ואחותי שרה, שהיתה אז בת 30. היא עבדה בחנות של יהודי, שגם עמד בראש הקהילה היהודית".

כמו ערים נוספות בפינלנד, טורקו הופצצה על ידי כוחות ברית המועצות במהלך שתי המלחמות. "גרנו בבית פינתי, במפגש רחובות, וממול באלכסון היה הבית של הסתדרות העובדים הפינית", הוא מספר, "שם, במרתף, היה מקלט, ובכל הפצצה היינו צריכים לרוץ ולחצות את הצומת כדי ללכת אליו. והעיר הופצצה די הרבה".

"ביום הראשון של מלחמת החורף הרוסים הפציצו מיד את הלסינקי הבירה, ואת ויפורי, בירת מחוז קרליה, ובית הכנסת שם נהרס. המזל שלנו היה שטורקו היתה רחוקה מהגבול, אז בהתחלה הם לא התעניינו בנו ולא הפציצו אותנו".

הוא זוכר עד היום את הפעם הראשונה שבה נשמעה אזעקה. "הייתי בבית הספר, והמורים לא ידעו מה לעשות, אז אמרו לתלמידים ללכת הביתה. כך יצא שבזמן אזעקה הילדים היו ברחובות, אבל למזלנו לא נחתו פצצות על העיר. אחר כך הלימודים המשיכו, ונדמה לי שהיה מקלט בבית הספר".

חיילים יהודים שהשתתפו במלחמת החורף בחופשה בראש השנה, בחזית בית הכנסת בטורקו, פינלנד, 1943 (צילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו – מוזיאון העם היהודי, באדיבות יעקב סילה – הקהילה היהודית בטורקו)

ההתנהלות היתה שגרתית. "החיים נמשכו כרגיל, למרות שפה ושם היו הפצצות. אולי לא כל השנים, אבל החיים נמשכו. באחת ההפצצות הבניין של החנות שאחותי עבדה בו נפגע, אבל הם יצאו בשלום".

אין דואר מארץ ישראל, צריך להכין לוח שנה

הברית בין פינלנד לגרמניה הנאצית הובילה את בריטניה להכריז מלחמה על פינלנד. בין המדינות לא היתה לחימה, אך אחת ההשלכות היתה שקשרי הדואר עם ארץ ישראל, שהיתה תחת שלטון בריטי, נותקו. כתוצאה מכך לא היה ניתן לשלוח משם את לוחות השנה, ואביו של יצחק, הרב ישראל חיים צבי, נקרא למשימה.

"גילו שהוא היחידי בפינלנד שיודע איך להכין את לוח השנה", מספר יצחק, "הוא נולד וגדל בעיר ז'טל ברוסיה, שהייתה בה קהילה יהודית עם בתי מדרש, והגיע לפינלנד כדי להיות רב הקהילה. בפינלנד לא היו תלמידי חכמים עם ידע רב ביהדות. ראשוני היהודים בה היו חיילים בצבא הצאר הרוסי ששירתו בשטחה, וקיבלו אישור מיוחד להתיישב בה".

הרב ישראל חיים צבי ואשתו שרה, הוריו של יצחק צבי (צילום: אלבום פרטי)

הרב ישראל חיים הכין את לוח השנה של שנת תש"ב, שהתחילה בספטמבר 1941. בנו יצחק, שכבר עבר את גיל בר המצווה, ישב לידו ולמד את העקרונות: כמה ימים בכל חודש (נתון שמשתנה משנה לשנה), באילו שנים מוסיפים חודש נוסף (אדר א'), ומתי מצוין כל חג. דפי הטיוטה בכתב ידו של אביו נשמרו על ידו עד היום: טבלאות מסודרות במחברת, שמתאימות בין התאריך הלועזי לתאריך העברי, ומציינות את פרשת השבוע והמועדים השונים.

כל דף בלוח נכתב פעמיים, בעברית וביידיש, כי מעט מאוד יהודים בקהילה ידעו אז עברית. הרישומים נשלחו להלסינקי, שם היה בית דפוס יהודי שבו הדפיסו את לוחות השנה עבור שתי הקהילות בפינלנד, טורקו והלסינקי.

דף טיוטה שהכין הרב ישראל חיים צבי ללוח השנה של חודש תשרי תש"ב, בעברית (צילום: יצחק צבי)

דף טיוטה שהכין הרב ישראל חיים צבי ללוח השנה של חודש תשרי תש"ב, ביידיש (צילום: יצחק צבי)

חצי שנה לאחר מכן נפטר הרב ישראל חיים, בגיל 60. "אבא שלי היה אדם בריא כל חייו, והתפרצה אצלו דלקת אקוטית בכליות", מספר יצחק, "הוא אושפז בבית החולים המחוזי בטורקו, אבל היו שם מעט רופאים, כי רובם היו בחזית או בבתי חולים צבאיים. לכן ככל הנראה הוא לא קיבל טיפול מיטבי, מצבו הידרדר, והוא נפטר".

"פתחתי את הטיוטות שאבא שלי הכין בשנים קודמות, ולפי זה עבדתי"

את לוח השנה של שנת תש"ג (שהחלה בספטמבר 1942), שנה מעוברת עם 13 חודשים, הרב ישראל חיים עוד הספיק להכין מבעוד מועד. אבל המלחמה נמשכה, וכששנת תש"ד התקרבה, שוב נותרה הקהילה הפינית ללא לוח שנה, וללא הרב שידע איך להכין אותו. בקהילה בהלסינקי שמעו שבנו של הרב למד ממנו את המלאכה, ופנו אל יצחק.

"הבינו שאני היחיד בפינלנד שיודע איך להכין את הלוח, וביקשו ממני", הוא מספר, "הקהילה בהלסינקי, שבה היו מדפיסים את הלוחות, פנו לקהילה בעיר שלנו, ואז אנשים מהקהילה פנו אלי. אני פתחתי את הטיוטות שאבא שלי הכין בשנים קודמות, ולפי זה עבדתי".

המלחמה נמשכה שנה נוספת. בתחילת יוני 1944 החלו הסובייטים במתקפה על הכוחות הפינים. בסיוע גרמני הצליחה פינלנד לבלום את המתקפה, אך נסיגת כוחות גרמניה מאסטוניה הסמוכה הובילו את פינלנד לחתור להסכם שביתת נשק, אחרי שנהרגו 58 אלף חיילים ואזרחים פינים. גם בברית המועצות ראו את כוחות בעלות הברית פולשות לאירופה דרך חופי נורמנדי שבצרפת, והעדיפו להתרכז בכיבוש מדינות במרכז ובמזרח אירופה.

בדיוק בראש השנה של תש"ה, ה-19 בספטמבר 1944, נחתם הסכם שביתת הנשק בין פינלנד לברית המועצות. מחוז קרליה לא חזר לפינלנד, אך מלחמת החורף הסתיימה. הפעם, יהודי פינלנד לא היו צריכים להכין לוח שנה בעצמם.

חיים לצד הלוח העברי

עם סיום לימודיו עלה יצחק צבי לישראל, למד הנדסה כימית ועבד ברפא"ל. האהבה והחיבור ללוח העברי מלווים אותו לאורך חייו, מאז המלחמה ההיא ועד היום. הוא חקר את התפתחות לוח השנה, פרסם מאמרים, וגם לימד את ילדיו ונכדיו (ואני ביניהם) את העקרונות של קביעת את השנה העברית, כדי שיהיה מי שינצור את הידע לשנים שיבואו.

רק כמבוגר למד צבי כיצד לפענח את 'לוח גינצבורג', מדריך לחישוב שנות הלוח העברי מ-1740 עד 2240, שהיה תלוי על קיר בית הכנסת בטורקו. הלוח, שיצא לאור ב-1887 על ידי החוקר היהודי יוסף גינצבורג, שחי ברוסיה. "כשהכנתי את הלוחות לקהילה לא הכרתי אותו בכלל. באוניברסיטה העברית בירושלים מצאתי ספרון הוראות שמסביר כיצד להשתמש בו". כיום, העתק של אותו הלוח תלוי גם בקיר ביתו שבחיפה.

"חכמינו החליטו שלוח העברי חייב לשלב שנת ירח עם שנת שמש. לא כולם הסכימו לזה"

"השנה העברית התחילה כשנה ירחית, שבה החודשים נקבעים לפי סיבוב הירח מסביב לכדור הארץ, בדומה לשנה המוסלמית", מסביר צבי, "בשנה כזו יש בקירוב 354 ימים. אבל עם השנים נוצרה בעיה, מכיוון שעונות השנה נקבעות לפי שנת השמש, שאורכת 365 ימים. הפער בין שנת השמש לשנת הירח הרחיק את החגים, שמציינים עונות ופעולות חקלאיות, מהמועד שבו הם אמורים לחול".

לוח גינצבורג בבית הכנסת בטורקו, פינלנד (צילום: אילן צבי)

הבעיה הזו הטרידה את החכמים והמנהיגים היהודיים. "כדי להתגבר על בעיית ההתאמה לעונות השנה, התקבלה החלטה חשובה", אומר צבי, "הלוח העברי חייב לשלב שנת ירח עם שנת שמש. לא כל הזרמים ביהדות קיבלו את הלוח הירחי-שמשי, ובתקופת הבית השני היה מאבק בין מצדדי לוח שמשי למצדדי לוח ירחי. במשך השנים קבוצות שונות, כמו כת מדבר יהודה, השומרונים והקראים, פרשו מן הכלל בין היתר בגלל חילוקי דעות מסוג זה".

הפתרון נמצא בגילוי של האסטרונום היווני מטון, שחי כמאה שנה אחרי גלות בבל. "הוא מצא שאם בכל תקופה של 19 שנים מוסיפים עוד 7 חודשים, מגיעים להתאמה טובה בין הלוח העברי לבין עונות השנה. לכן חכמינו חילקו את הלוח לתקופות של 19 שנים, שכל תקופה כזאת נקראת  "מחזור קטן". בתוך כל מחזור קטן נבחרו 7 שנים, שלהם הוסיפו עוד חודש אחד – אדר א'. שבע השנים האלה, מתוך 19 השנים, הן השנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19".

סכנה: פסח מתקרב לקיץ

הפתרון הזה יעיל, אבל צבי מדגיש שהבעיה לא הסתיימה לגמרי, מכיוון שבלוח הנוכחי השנה קצת ארוכה מדי. "במצב הנוכחי מצטברת שגיאה של יום אחד שלם כל 216 שנים. כלומר, כל 216 שנים חג הפסח מתקרב ביום אחד לקיץ. מאז קביעת הלוח העברי, הפסח נדד כבר כ-8 ימים לעבר הקיץ. אבל לפי התורה, את פסח חובה לחגוג באביב. כלומר, במועד כלשהו יהיה צורך בשינוי חד-פעמי כדי שהפסח יישאר חג האביב, ויידרש גם תיקון לשנים הבאות כדי למנוע שגיאות בעתיד".

יצחק צבי, על רקע העתק של 'לוח גינצבורג' לחישוב שנים עבריות שתלוי בביתו בחיפה. "הבינו שאני היחיד שיודע איך להכין את הלוח, וביקשו ממני. פתחתי את הטיוטות שאבא שלי הכין בשנים קודמות, ולפי זה עבדתי" (צילום: אילן צבי)

צבי מציין שאסטרונומים ישראלים הציעו אפשרויות שונות לתיקון הלוח. "לרוע המזל, אין לנו סמכות דתית שתוכל לבצע את השינוי הנדרש, לכן צפויים קשיים במימוש הרפורמה הנחוצה. אצל הנוצרים היה זה אפיפיור שהורה לתקן את הלוח האזרחי. חבל שאין לנו אפיפיור משלנו".

"מדאיג אותי שלדורות הבאים יהיה מושג קלוש על הלוח העברי"

בינתיים, הוא היה רוצה שהיהודים בישראל יכירו יותר את לוח השנה הייחודי שלהם. "רבים בישראל מכירים מעט מאד את הלוח העברי", הוא אומר, "זה צפוי, כי רוב האירועים בחיים שלנו מתרחשים לפי הלוח האזרחי. רוב האנשים לא יודעים באיזו שנה עברית אנחנו נמצאים עכשיו ובאיזה חודש, מהם תאריכי החגים, מתי לערוך לבן טקס בר מצווה, ולהבדיל, מתי לערוך אזכרה לבן משפחה שנפטר. מתברר שאפילו שומרי מצוות רבים, שצפוי שהלוח יהיה מוכר להם יותר, לא מתמצאים מספיק בנושא. מדאיג אותי שלדורות הבאים יהיה מושג קלוש בלבד על הנכס הלאומי הזה".