שתי מדינות ברזיל שונות מאוד יכולות להתפתח לאחר שהמצביעים הברזילאים ילכו לקלפיות לבחור נשיא היום (ראשון).
בתסריט אחד, ז'איר בולסונרו, הנשיא הנוכחי של ברזיל, יצליח להישאר בתפקיד, על ידי ניצחון בבחירות או התעלמות בלתי חוקית מתוצאותיהן – וימשיך לדרדר את המדינה לנתיב אוטוריטרי.
החלופה לכך היא שהמדינה תתחיל תהליך בנייה מחדש של מוסדותיה הדמוקרטיים, שהתערערו תחת ארבע שנות שלטונו של בולסונרו. הפרויקט הזה יהיה המשימה של קואליציית מרכז-שמאל רחבה שתובל על ידי הנשיא לשעבר, לואיז אינסיו (לולה) דה סילבה ממפלגת העובדים.
כמומחים לפוליטיקה של ברזיל ולהיסטוריה מודרנית של אמריקה הלטינית, חקרנו את ברזיל מאז היווסדה. כפי שנראה למרחוק, התנודות בבחירות בברזיל הן דוגמה בהירה למשבר רחב יותר בדמוקרטיה הליברלית, עם עלייה גלובלית של ימין אוטוריטרי. אבל הסיכון הגבוה בבחירות שמעמתות כעת את הברזילאים נוצר על ידי אירועים חברתיים ופוליטיים ייחודיים לברזיל.
מה קרה ל'גל הוורוד'?
בעשור הראשון של המאה ה-21, ברזיל הובילה תהליך אזורי של 'גל ורוד', שבו מדינות אמריקה הלטינית, שנשלטו על ידי נשיאים מהשמאל, חוו שיעורים חסרי תקדים של צמיחה מכלילה (צמיחה כלכלית שמיטיבה עם כלל שכבות הציבור, ולא עם העשירים בלבד), לצד מדיניות דמוקרטית. מדיניות הכלכלה והרווחה של לולה, לדוגמה, הוציאה 30 מיליון בני אדם מעוני, וסיפקה לבעלי ההכנסות הנמוכות בברזיל, רובם לא-לבנים, הזדמנויות חדשות לניידות חברתית כלפי מעלה.
לעומת זאת, לאחר 2012, כשכלכלת ברזיל האטה, האליטות המסורתיות התגייסו כדי להתנגד לדרך הפרוגרסיבית הזו. המאמץ שלהם התקדם עם התפוצצות שערוריית שחיתות, שנקראה "לאבה ג'אטו", או "שטיפת מכוניות". למרות שפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית היו מעורבים בה, החקירה התמקדה במיוחד במפלגת העובדים, ועוררה כעס רחב כלפיה.
כתוצאה מכך התפתח רגש אנטי-שמאלני, שהובל על ידי קבוצות פריבילגיות ונוהל במיומנות בקמפיינים של מדיה חברתית, וגדל עד כדי כך שכלל גם מצביעים מכלל הקשת הפוליטית והחברתית. הוא סיפק נקודת פתיחה מושלמת לבולסונרו, קצין צבא לשעבר וחבר קונגרס אלמוני, ללכוד את התנופה של הימין. בולסונרו מיתג את עצמו כאאוטסיידר שמוכן להשתלט על המערכת הפוליטית המושחתת, כשהוא נבנה על קיטוב הולך ומעמיק, שלווה בהדחה לא לגיטימית מחליפתו של לולה, דילמה רוסוף.
בולסונרו, בדומה לדונלאד טראמפ בארה"ב שנתיים קודם לכן, ניצח את בחירות 2018 על ידי שילוב של הופעה מיומנת עם שפה משפילה. הרטוריקה של הקמפיין שלו היתה סקסיסטית, אנטי-שחורים ואנטי-להט"ב באופן מפורש. הנצחון שלו נגרם מכך שלולה, המועמד המוביל אז וגם עכשיו, נעצר ונמנע מלהתמודד.
לולה מתמקם מחדש
ביטול הרשעתו של לולה ב-2021 הציב אותו מחדש כמועמד האופוזיציה בעל הסיכויים הטובים ביותר לנשיאות, ובאופן קבוע הוא הוביל על בולסונרו בסקרים.
ובזמן שלולה רץ כמועמד השמאל, הוא אולי נראה כהזדמנות הטובה ביותר של הבחירות האלה להחזיר את המדינה בחזרה לנורמות דמוקרטיות.
כנשיא, בולסונרו התגאה בגישתו הסמכותנית. הוא הילל את הדיקטטורה של 1964-1985 בברזיל, פיתח נוסטלגיה לשלטון הצבאי כשמילא את ממשלתו בגנרלים לשעבר או בשירות פעיל, וזלזל בזכויות האדם, במיוחד של המיעוטים. בזמן כהונתו כנשיא, בולסונרו קידם באופן פעיל את הרס יער האמזונס, וצייר את קבוצות הילידים ופעילי איכות הסביבה כפועלים נגד האינטרס הלאומי.
הוא גם תקף באופן קבוע את המוסדות הדמוקרטיים במדינה, במיוחד את בית המשפט העליון.
באותו הזמן, בולסונרו נקט צעדי מדיניות מוטעים שהקטינו את הפופולריות שלו, כמו שערוריית הניהול הגרוע והמביש של משבר הקורונה, וביטול צעדים כלכליים וחברתיים פופולריים ששיפרו את חייהם של הברזילאים הפשוטים.
כשליש מהברזילאים ממשיכים לתמוך במאמץ של בולסונרו להיבחר מחדש. אבל הצניחה בתוצאותיו בסקרים פתחה את הנתיב לחלק מהשמרנים המתונים לשלב ידיים עם לולה, ולנסות למנוע את בחירתו של בולסונרו לכהונה שנייה.
נוסטלגיה לדיקטטורה, וערכים מסורתיים
למרות המאבק המפלגתי, הבחירות האלה מורכבות יותר ממה שהן עלולות להיראות בעדשת שמאל-ימין.
שני הצדדים של המפה הפוליטית מוטמעים עמוק בחברה הברזילאית בחתכים שונים שכוללים דת, גזע, מגדר, מיניות ומעמד.
לדוגמה, מצביעים בעלי הכנסות נמוכות שנהנו ממדיניותו של לולה תומכים היום בבולסונרו, לעיתים קרובות עקב זעם על שערוריות השחיתות וחוסר היציבות הכלכלית הנוכחי איתו הם מתמודדים כרגע. במקביל, נוסטלגיה לדיקטטורה הצבאית שרוב האזרחים מעולם לא חוו משפיעה על חלק מהמצביעים, במיוחד השמרנים שבהם.
הברזילאים חווים גם תקופה של שינוי חברתי שמתבטא בהרחבת זכויות להט"ב וזכויות נשים. בזמן שאלו נתמכות על ידי רבים, חלק מהברזיאלים מרגישים אי נוחות עם התפקידים החדשים של נשים והזהויות הלהט"ביות, שנעשות נפוצות יותר ויותר בקרב הדור הצעיר. כשהם מדורבנים על ידי תנועות נוצריות אוונגליסטיות וכריזמטיות, המצוקה הזו מציתה ערגה לערכים "מסורתיים" במשפחה ובחיי הקהילה, ואף הביאה חלק מהברזילאים לקרוא לחזרתה של הדיקטטורה, כשהם מכריזים שהחיים אז היו מסודרים יותר ואלימים פחות.
לולה מוביל, חשש מהפיכה
אז איך כל זה משפיע על הבחירות שייערכו היום?
עד כה, לולה מוביל בפער גדול בסקרים. האסטרטגיה שלו כמועמד מרכז ונשיא לשעבר כמו המתחרה שלו, היא שילוב של מחויבויות פרוגרסיביות, עם הבטחות להוביל צמיחה כלכלית שתיטיב עם כלל האוכלוסיה. בקצרה, הוא פונה גם לשמאל וגם למרכז.
מהצד השני, בולסונרו למד והתחמש בשיטות של טראמפ, ואמר שיקבל תבוסה בבחירות רק אם הוא עצמו יקבע שהן נוהלו בצורה הוגנת. ברזילאים רבים דואגים שעל ידי תקיפת התוצאות לפני יום הבחירות, בולסונרו סולל את הדרך לנסות להישאר בשלטון באופן בלתי חוקי. לכך מצטרפת דאגה סביב השאלה איך הצבא הברזילאי יגיב אם בולסונרו יסרב לקבל את תוצאות הבחירות.
התוצאות לא ישפיעו רק על ברזיל
לא רק עתידה של ברזיל עומד למבחן בבחירות האלה. גם החזרה של השמאל ברחבי אמריקה הלטינית השיבה תקוות שהמהלכים לצמצום העוני יתחדשו. מתחילת השנה הנוכחית עד כה, מועמדי השמאל גבריאל בוריק וגוסטבו פטרו ניצחו את הבחירות בצ'ילה ובקולומביה, בהתאמה. ברזיל נראית כרגע כמי שעומדת להצטרף לקבוצה הזו, דוחפת את המטוטלת האידאולוגית של האזור שמאלה במה שנראה כמו חזרת "הגל הוורוד".
אבל לנצחון של לולה תהיה השפעה נוספת מלבד שינוי האיזון שמאל-ימין באמריקה הלטינית. מה שמחבר את לולה, בוריק ופטרו הוא המחויבות שלהם לסדר יום פרוגרסיבי, והכוונות שלהם לפעול בסביבה דמוקרטית. אם לולה ינצח ויחזור לתפקיד הנשיא, המדיניות של המנהיגים האלה יכולה להשלים את זו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, במאמץ חוצה יבשות לחיזוק הדמוקרטיה.
האלטרנטיבה – ניצחון של בולסונרו, או גרוע מכך, הפיכה, תרסק את התקוות הללו.
***
ג'פרי וו. רובין הוא פרופסור חבר להיסטוריה באוניברסיטת בוסטון, ארה"ב.
רפאל ר. איוריס הוא פרופסור להיסטוריה של אמריקה הלטינית המודרנית באוניברסיטת דנבר, ארה"ב.
מאמר זה פורסם באתר Theconversation.com, ומתפרסם ב'דבר' בכפוף לרשיון Creative Commons. לקריאת המאמר המקורי (באנגלית) הקישו כאן.
