בכנס שערך היום (ראשון) איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, אמרה יו"ר האיגוד, ענבל חרמוני, ״מי שמנהל את כל משרדי הממשלה בישראל זה משרד האוצר, והדבר הזה לא יכול להימשך".

לדבריה תפיסת העולם של אנשי האוצר היא תפיסה שבאף מדינה מערבית כבר לא קיימת, "ההסתכלות היא על שורת האקסל המידית בלבד, ללא כל חשיבה ארוכת טווח, ולכן השירות הציבורי בישראל מורעב ומפורק. אנשי האוצר, צעירים בני 30, עסוקים בלחבל בתכניות שאנשי מקצוע ומומחים בתחומם בנו במשך שנים".

הדברים נאמרו בכנס 'התשובה החברתית' שערך הארגון בשיתוף קרן ברל כצנלסון, בבית ההסתדרות בתל אביב. לדברי חרמוני, בעשרות השנים האחרונות, נהוגה בישראל מדיניות כלכלית של צמצום ההוצאה הציבורית והפרטה נרחבת של שירותי הרווחה, החינוך, הבריאות, התחבורה והשיכון לידיים פרטיות או חברות למטרות רווח שנסחרות בבורסה.

לדבריה יש להמשיך ולעסוק בצמצום הפערים החברתיים והכלכליים, "אם לא נדאג לקדם את האוכלוסיות המודרות, ונעניק להן שירותים איכותיים ועשירים, מדינת ישראל תמשיך להיות מקוטבת ושיעור האלימות בה יגבר. אנשים יאבדו תקווה״.

בפאנל שעסק במשבר בשירותים החברתיים וחולשת משרדי הממשלה השונים מול כוחו העודף של משרד האוצר התרעמה ח"כ נעמה לזימי (העבודה) שהתערבות משרד האוצר בתפקידי זרוע העבודה מייצרת מצב בו חברי הכנסת נאבקים ליישום הסכמים שכבר נחתמו במקום לדרוש תיקונים לבעיות חברתיות עמוקות יותר הדורשות פתרון. "ברגע שזה ייפתר נוכל לעסוק בכנסת בסוגיות של ייבוש המערכות, של תקינה, במצב הכיתות והמתקנים".

ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) דרש בדיון לתקצב את שירותי הרווחה לפי הפעילויות ולפי הצרכים. "פקידי אוצר צריכים להבין שכל שקל שתשקיע היום יחסוך ארבעה שקלים בעתיד. לו פעם אחת היו מכינים תקציב רווחה לפי פעילות, לפי מה שצריך, נציל אוכלוסיות שלמות מקריסה, ונחסוך עשרות מיליוני שקלים בעתיד".

ח"כ שירלי פינטו (המחנה הממלכתי) דיברה על הפרטת מערך ההוסטלים וחוסר הפיקוח של המדינה: "מה שיש היום זו הפרטה של הזנחה. היום לאף אחד אין מושג כמה כסף הם מכניסים וכמה כסף הם מוציאים. משרד הרווחה לא בודק ולא מפקח. אני אישה ימנית, ליברלית, תומכת בשוק חופשי, אבל חייבת להיות ביקורת ופיקוח״.

חברת הכנסת מיכל רוזין (מרצ) הגיבה לדבריה של ח"כ פינטו: "ההפרטה והייבוש של השירות הציבורי היא הרעה החולה של המערכת. יש 80 מיליארד שקלים עודף בקופה הציבורית  והגיע הזמן לעשות בהם שימוש נכון". עוד הצביעה רוזין על הקשר שבין האלימות הקשה כלפי עובדות סוציאליים והדגישה את הקשר בינה לבין העומסים הכבדים במקצוע. "העומסים הללו לא ייעלמו ללא החזרת היוקרה למקצועות הצווארון הוורוד, ללא הגדלת ההוצאה הציבורית: יותר כסף לרווחה, בריאות וחינוך".

ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) דיברה על החולשה הפולטית של הקבוצות המוחלשות, "קשה לייצר שינוי פוליטי. המדיניות הניאו ליברלית הדורסנית בישראל, מדיניות ההפרטה, פוגעת בכל השירותים לציבור. ממשלת השינוי פספסה את ההזדמנות לכונן שינויים דרמטיים בתחום.  חייבים להכניס את היד לכיס, להגדיל את הגירעון ולהשקיע בשירותים החברתיים. הגיע הזמן לבטל את שיטת המצ׳ינג שפוגעת באוכלוסיות החלשות ביותר”.

ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) דיברה על מעמד העובדים הסוציאליים: "הם החיילים בשוחות, ואני רואה את התסכול הכבד שלהם ושל מקבלי השירות. צריך יותר תקציבים, יותר תקנים, כדי שאפשר יהיה לתת שירות טוב יותר. כשאתה כל היום צריך להתעסק בטופסולוגיה ובירוקרטיה, היכולת שלך לתת שירות נפגעת. המערכת צריכה לראות יותר את האדם״.

ח"כ מירב בן אר (יש עתיד) הטילה את האחריות למצב על חברי הכנסת: ״נכון, יש עבודה מאסיבית של אגף תקציבים שתופסים מקום של חברי כנסת, בעיקר של חברי כנסת צעירים, אבל לניסיון יש מקום. חברי כנסת מנוסים וחזקים יודעים איך לעבוד נכון מול משרד האוצר ולשנות מדיניות״.