פרופ' יולי תמיר התבוננה מהצד במשא ומתן על הסכם השכר החדש של המורים, עשור לאחר שכשרת החינוך הובילה את הסכם השכר הקודם, אופק חדש. היום, כנשיאת המכללה האקדמית בית ברל שמכשירה אלפי מורים חדשים מדי שנה, היא מדגישה שהעלאת שכר המורים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשינויים שנדרשים במערכת החינוך. בראש ובראשונה היא רוצה מערכת שמאפשרת מגוון רחב ככל האפשר של תכנים, ואופני למידה, ושחרור מכבלי האמונה שיש 'משהו' אחד שכל התלמידים צריכים, בין אם זה בגרות או יכולת לעבוד בהייטק.

איך את רואה את ההבנות בין הסתדרות המורים למשרדי האוצר והחינוך?
"ברור שההסכם, כשייחתם, הוא התחלה של דרך. אגב, בניגוד לאופק חדש שהיה גם הסכם עם היבטים פדגוגיים, ההסכם הזה הוא פשוט הסכם שכר. אין בו שינוי באופן ההוראה, אין שעות פרטניות, אין שינוי בכמה שעות המורים נמצאים בבית הספר. זה הסכם שכר בלבד, שזה בסדר גמור כי צריך לעשות הסכם שכר. אבל בגלל הבהילות והמהירות שעשו את ההסכם, לא חשבו ויצרו מערכת של חשיבה אחרת על איך צריכה להיראות עבודת המורה."

לאילו סוגיות לא התייחסו?
"אם היו מקדישים לזה יותר זמן, אפשר היה לחשוב על דברים בעלי ערך. למשל, האם מתגמלים מורים על עבודה דיגיטלית, על עבודה מרחוק, על שעות זום, על הכנת שיעורים. הסכם מספק היה נותן תמונה הרבה יותר רחבה ממה שההסכם הנוכחי מספק לנו, בהנחה שהוא ייחתם. וברור שזה רק הקצה של הקצה של הבעיה."

מה הבעיה?
"הבעיה היא של אופן ההוראה, ושל התכנים שמערכת החינוך מעבירה. נדרשת עוד עבודה רבה כדי להתחיל ולחשוב על איך תיראה מערכת החינוך העתידית של מדינת ישראל, אם אנחנו רוצים שהיא תהיה מערכת חינוך איכותית."

"מערכת החינוך הנוכחית דורשת מכולם אותו דבר, וזה עוול"

מה מבחינתך מגדיר מערכת חינוך איכותית?
"מערכת החינוך הנוכחית דורשת מכולם אותו דבר, בגרות עיונית, וזה עוול. המטרה של מערכת החינוך היא מימוש היכולות של היחיד. זה יכול להיות גם לרקוד או לשיר. כשהייתי נשיאת מכללת שנקר, ראיתי את כל התלמידים שלא הצליחו במערכת שדורשת מהם דבר אחד שהם לא יכולים לעמוד בו, וכשהם מגיעים לשנקר הם פורחים, כי הם עיצבו את השמלה המושלמת וכולם מריעים להם."

התומכים בשיטה הנוכחית טוענים שהיא מאפשרת לכל אחד הזדמנות להגיע לאקדמיה, ולא מסלילה חלק מהילדים לחינוך מקצועי.
"התוצאה היא שמערכת החינוך הישראלית מסלילה לכיוון אחד והוא האקדמיה, לעומת מדינות אחרות, כמו בצפון אירופה, שבהן יש שתי חלופות- עיוני ומקצועי. אגב, בהינתן וזו ההסללה, מערכת החינוך מצליחה לא רע.

אבל חלק מהתלמידים לא זכאים לבגרות.
"מצחיק אותי שמסתכלים על 70% מהתלמידים שזכאים לבגרות כמספר נמוך. הרי לא לכולם מתאים לגשת לתעודת בגרות, ולפעמים יש נסיבות של החיים. לפני כמה זמן ראיתי בטלוויזיה תיכון שעמד על 98% תלמידים שניגשו לבחינת הבגרות, והיו שני תלמידים שלא ניגשו, ובית הספר עשה הכול בשביל שיגשו כדי להגיע ל-100%. אני תוהה, למה לא לעזוב במנוחה את התלמידים האלו? הרי ידוע כבר שתעודת בגרות ותואר אקדמי הם לא הדרך היחידה להצליח בחיים. למעשה, הדחיפה האדירה לעבר התארים האקדמאיים מוזילה את המשמעות של התארים עצמם."

"יש צורך באנשי הייטק, אבל אני רוצה לשמור מגוון של אפשרויות לכולם"

ראש הממשלה יאיר לפיד הציג חזון של 'מיליון ישראלים בהייטק', ומבחינתו, המטרה של מערכת החינוך היא להקנות כישורים לעבודה בהייטק. איך זה פוגש את החזון שלך?
"אנחנו צריכים שיהיה לנו מגוון מספיק גדול של דרכים שילדים יכולים להתבטא בהן. יש צורך באנשי הייטק, זה בסדר, אבל אני רוצה לשמור את המגוון של האפשרויות לכולם. הייתי רוצה לראות מגוון מספיק גדול של דברים שקורים במערכת החינוך, שהם מעניינים ומתאימים לכולם."

אז לא צריך לכוון את כל התלמידים להייטק?
"יש הבדל בין לאפשר לכל מי שרוצה ומתאים לו להיכנס למקצועות הטכנולוגיים, בין משיקולים כלכליים או שזה מעניין אותו, לבין להגיד שזה האפיק היחיד. יש ילדים שרוצים ויכולים להצליח במגוון דרכים, ואין טעם ואין צורך לאלץ אותם או לתת להם תחושה שהם פחות טובים."

דרושים: אנשים שיש להם חלום שהם מוכנים להסתכן עבורו

איך מתקדמים למערכת חינוך כזו?
"אחת הסוגיות הקשות היא הכשרת מורים. איך אנחנו באמת נותנים להם כלים לתפקד בעולם שמאוד השתנה, ודורש דברים אחרים מבעבר. איך אנחנו בונים מחדש את תפקיד המורה? כי בסך הכול זה תפקיד שבנוי באופן שלא ממש קורץ לאנשים צעירים, יזמיים, חדשניים, כאלה שהייתי רוצה שיהיו מורים. באופן פרדוקסלי, מבנה התפקיד כיום מביא אלינו הרבה אנשים שורצים סדר, משמעת, ואנחנו דווקא רוצים להזמין וליצור מרחב של חדשנות, של התנסות, של יצירתיות. מרחב של אנשים שיש להם חלום שהם מוכנים להסתכן עבורו.

"זו בעיה שיש לנו לאורך כל המערכת, ואנחנו שוברים את הראש איך לפתור אותה. פתחנו עכשיו בבית ברל את 'לימודי המהפכה', נראה איך הם ילכו."

מה זה לימודי המהפכה?
"זה מסלול לתואר שני, שבו באה קבוצה של אנשים שכבר עסקו במערכת החינוך, ואנחנו רוצים לראות איך יחד איתם אנחנו בונים תהליך למידה שבנוי על מה שמעניין אותם, מה שחשוב להם, הדברים שהם רוצים לשנות. אלו לימודים לאנשים שהם יזמים, שיש להם כבר תכנית לעשות משהו, שאנחנו יכולים לעזור לה ולתמוך בה. אנחנו משקיעים בזה הרבה כדי לחשוב איך אנחנו תומכים באותם אנשים, כדי להיות גם בשטח וגם באקדמיה, לשלב אותם ביחד."

"יש תפישות שונות של מה מורה צריך להיות. אין איזו אמת אחת או תפישה אחת שחייבים ללכת איתה" (צילום: כדיה לוי)

איך שהמערכת בנויה כיום, המורה צריך להיות בעל הידע מול התלמידים. למרות שזה מנוגד לרעיונות כמו עבודה משותפת, ללמידה שמתבססת על חקר.
"זה גם מנוגד לחיים. אפילו אני, שאני כאילו פרופסור ועוסקת במשך שנים בכמה תחומים, היום זה לגמרי סביר שיהיה סטודנט שאני אדע פחות ממנה או ממנו על איזה משהו שהוא למד באופן אחר, או בדרך לא קונבנציונלית, או לא בסדר הדברים הנכון.

"לכן, אני חושבת שהדבר המרכזי שאנחנו צריכים ללמד מורים זה לא להיבהל מזה שיש אנשים שיודעים, אלא דווקא לנצל את זה. אתה יכול ללמוד מהלומדים, והלומדים יכולים ללמד אחד את השני, והמורה יכול ללמוד והמורה יכול ללמד. קצת לשבש את הסדר הזה של מורה-תלמיד-כיתה, זה לא פשוט."

לשבור את הרוטינה של תלמיד, כיתה, שעה, מסגרת

מה צריך לשנות באופן שבו בתי הספר פועלים כדי ללכת בדרך הזו?
"הכול שלוב אחד בשני. בבית ספר צריך לשבור את הרוטינה של תלמיד, כיתה, שעה, מסגרת. בסך הכול אני חושבת שילדים לומדים בדרכים שונות, ויש להם הרבה אפשרויות ללמוד. ככל שהיינו משחררים לרגע את המבנים הנוקשים של מערכת החינוך, אני חושבת שהיינו מגלים שאנחנו מטפלים ביותר ילדים, ונותנים להם יותר הזדמנויות. הם היו לומדים דברים שיותר מעניינים אותם. המערכת הייתה הרבה יותר גמישה ומעניינת."

זה נשמע כמו אג'נדה של בית ספר ייחודי או דמוקרטי. את חושבת שזה אפשרי בכלל בתי הספר?
"כן, לגמרי. יש הרבה בתי ספר ציבוריים שכבר פועלים ככה, וככל שאנחנו נתקדם ותהיינה יותר ויותר התנסויות כאלה, זה יעוגן כסוג של למידה חשובה ונכונה לכולם. כמובן שזה לאט לאט, זה לא תהליך שיקרה בבת אחת. ככל שזו תהיה הדרך שבה אנשים רוצים ללמוד, זו תהיה הדרך שבה ילמדו."

"המכללות להכשרת מורים צריכות חופש פעולה"

מה צריך להשתנות במסלול ההכשרת המורים?
"כיום יש מתווה אחד להכשרת מורים שכל המכללות להוראה צריכות לעבוד לפיו, וזה הורג את היצירתיות של המכללות. אנחנו, כל ראשי המכללות, רוצים יותר חופש פעולה, לעבוד בצורה יותר אוטונומית. כל אחד יציע את מה שהוא חושב שטוב, והורים יבחרו מה מעניין אותם, או איך מעניין אותם ללמוד. צריך לתת לנו את היכולת לנהל מערכות שונות של הכשרת מורים, וכל אחד יבוא למערכת שמתאימה לו."

אבל יכול להיות שצריך איזשהו סטנדרט, שמשרד החינוך יגדיר דברים מסוימים מסוימים שכל מורה צריך ללמוד?
"לא."

בכלל לא?
"אני חושבת שיש תפישות שונות של מה מורה צריך להיות. אין איזו אמת אחת או תפישה אחת שחייבים ללכת איתה. צריך לתת לתפישות השונות לעבוד ולהתחרות אחת בשנייה, ונראה מה אנשים חושבים שמורה צריך להיות. יש מי שחושבים שמורה צריך לדעת את החומר, יש מי שחושבים שמורה צריך לדעת ללמוד, או לפרוץ גבולות. כל אחד צריך להציג איזה מודל, ובמודל הזה גם איך הוא מלמד, ואז האנשים יוכלו לבחור. וגם מנהל בית הספר יוכל לבחור בוגרים של איזו מכללה הוא מעדיף, את הבוגרים של בית ברל כי הם יותר כאלה, או של מכללה אחרת כי הם אחרת".

"בתחומים שבהם יש אפס מורים, צריך חוזים אישיים"

חלק מההסכמות בין הסתדרות המורים לאוצר מהקיץ כוללות אפשרות למנהלים לתת גמולי תפקיד למורים לפי בחירתם. מה דעתך על כך?
"אני חושבת שזה בסדר גמור שמנהלים יוכלו לייצר תפקידים חדשים בבית הספר, ולנתב חלק מהמשאבים שלהם כדי להפעיל מורים ולעשות פעילויות תוך בית ספריות, במקום שכל הכסף ייצא לאאוטסורסינג החוצה."

מה עמדתך על העסקת מורים בחוזים אישיים?
"אין ספק שיש חשיבות רבה לזה שיהיה אפשר להעסיק מורים בחוזים אישיים. למשל, אנחנו צריכים מדריכה פדגוגית לתחומי מידע ונתונים, אבל אף אחד לא מוכן לעבוד בסכומים שמערכת החינוך מציעה. אם אם אתה מומחה למידע ונתונים, כנראה שתעבוד בשוק העסקי ולא במערכת החינוך. ואז אי אפשר ללמד את התחום הזה. יש תחומים שבהם יש אפס מורים, כי הבוגרים הולכים ישר לשוק.

"אז נכון שמצד אחד אתה רוצה להגיד שפילוסוף שווה בדיוק כמו מורה לתנ"ך, ושניהם שווים בדיוק כמו מורה למידע ונתונים, אבל מה לעשות, לא נשיג. אז גם פה נכנסת גם מידה של היגיון שיהיו חוזים אישיים. החיים הם כאלה שאם אני לא מצליחה למצוא סטודנט אחד למחשבים אצלנו שמוכן ללמד מחשבים כי ברגע שהוא למד מחשבים הוא הולך לעולם העסקי אז זה לא יהיה. יש אידאולוגיה ויש חיים."

"האוצר לא צריך להתערב בהסכמים עם המורים מעבר לאלמנט השכר"

כמי שהיתה שותפה להסכם השכר הקודם, מה דעתך על השאיפה של אנשי משרד האוצר להכניס רפורמות שונות להסכמי השכר עם המורים?
"זה בסדר שהאוצר הוא חלק מהתהליך, כי לכל שינוי בשכר יש גם השפעה משקית, אבל זה לא בסדר שהאוצר, לפעמים בשחצנות, מנסה לקבוע יותר מאלמנט השכר בלבד. תמיד יש איזה מאבק כזה, הם רוצים תפישה יותר חופשית של יכולת לשכור את מי שרוצים, זה האני מאמין שלהם, ומנגד משרד החינוך רוצה יותר שאלות פדגוגיות. בסוף האיזון בין השניים הוא נכון. אני חושבת שהשפה של האוצר היא מאוד יהירה, וכל פעם היא מקוממת, אבל בסוף כל אחד משחק את המשחק שלו ונוצר איזשהו איזון."

שר האוצר הכריז שהוא רוצה לשנות את המשקל של הוותק במבנה השכר של המורים, כי כביכול זה מוביל לבינוניות ולא מעודד הצטיינות. מה דעתך?
"באוצר מאוד לא דייקו בעניין הזה, כי הוותק נותן לשכר המורים בין אחוז לשני אחוז בשנה. כל שאר העלייה בשכר מאז אופק חדש היא תוצאה של השתלמויות והכשרות".

בתי הספר הייחודיים: שאלה של איזון

לפני שבע שנים הוציאה תמיר לאור את הספר 'מי מפחד משוויון', שבו טענה בין היתר שיש לחזק את מערכת החינוך הציבורית, מול מגמה של בתי ספר ייחודיים שנפתחו על ידי קבוצות הורים, בדרך כלל ממעמדות כלכליים מבוססים. עם זאת, היא מדגישה שהיא לא מתנגדת לבתי ספר ייחודיים או לעקרון של בחירת הורים את המוסד בו ילמדו ילדיהם, אך רואה בו עקרון שצריך לבוא לצד עקרונות אחרים, כמו קידום שוויון.

"צריך להיות תמהיל בין בחירת ההורים לבין צמצום הפערים בחברה. ברמת העיקרון, על מנת למנוע מצב בו בית ספר אחד הוא בעל המשאבים והעשירים מגיעים אליו, ובית הספר השני הוא דל אמצעים והעניים מגיעים אליו בלית ברירה, יש להימנע מבחירת הורים. אבל המציאות מורכבת יותר מזה, ויש ילדים שצריכים מסגרות אחרות ממה שיש להם קרוב לבית. לכן נדרש התמהיל הזה."

נוצרה מעין פשרה שבתי הספר האלה נכנסו לתוך מערכת החינוך, במעמד של מוכר שאינו רשמי, עם אפשרות לגבות תשלומים גבוהים יותר. האם זה הפתרון הרצוי?
"אני חושבת שהמעבר של בתי ספר למערכת החינוך הציבורית הפכה אותם לפחות מעמדיים. לא לגמרי, אבל פחות. יש להורים זכות לרצות שילדיהם יישלחו לבית ספר דמוקרטי למשל. הגבול עובר בשאלת ההתמיינות אליו. ברגע שהורה צריך לשלם עשרים אלף שקל לבית ספר, זה ברור מי יכול ללמוד בבית ספר שכזה, וזה נהפך למעמדי, כמו בחינוך הממלכתי דתי."

לדבריה, האיזון בין בחירת ההורים לעקרונות אחרים נכון גם ביחס לרפורמה בחינוך המיוחד, שמאפשרת להורים לילדים עם קשיים לבחור באיזה מוסד ילמדו ילדיהם. "הבחירה של הורים בחינוך המיוחד היא דוגמא ליישום שגוי של בחירה של הורים. הבעייה היא שההורים לרוב מקלים בקשיים של ילדיהם. הם אומרים 'הילד שלי בסדר, הוא רק צריך עזרה קטנה', וזה גורם לכך שהילדים מפספסים את מה שהם צריכים."

"החינוך לגיל לידה עד שלוש צריך להינתן במימון ציבורי"

מה דעתך על העברת מעונות היום לגיל הרך למשרד החינוך?
"אני מעריכה את המהלך של השרה הנוכחית להעברת הגיל הרך למשרד החינוך. אצלנו בבית ברל יש 300 גננות, סייעות ומדריכות שעוברות הכשרה על הגיל הרך, ואני רואה בזה מעשה מבורך וחשוב מאוד, כי גננת ומטפלת בגיל הרך זה מקצוע, ויותר מכך, מקצוע חשוב. אדם מתפתח טוב יותר כשהוא פוגש דמות חינוכית המיטיבה עמו בשנים האלו, והפוך אם הדמות הזו חס וחלילה מתעללת בו. אמא שלי הייתה גננת ואני תמיד אומרת שכל מה שלמדתי בחיים זה ממנה."

מה הצעדים הבאים?
"מתוך הבנת החשיבות של חינוך בגילי לידה עד שלוש צריכים להינתן בבחירה במימון ציבורי. כי ככל שאנחנו מעניקים חינוך לילדים מגיל מוקדם יותר, כך הם יכולים להצליח. יחד עם זאת אני לא חושבת שהוא צריך להיות חובה, כי זה עוד גיל שהמשפחות יכולות להחליט אם הן מעוניינות בחינוך ביתי."

"צריך לטפח את הכשרת המורים החדשים והקיימים"

מה הדברים החשובים ביותר שצריכים להיות על השולחן של שר או שרת החינוך הבא/ה?
"הייתי מציבה שלושה דברים מרכזיים. האחד, יש לטפח את הכשרת המורים. אומנם המכללות שלנו עברו להיות תחת ות"ת, אבל הסגל שלנו לא מקבל את התנאים שנובעים מכך, והוא מקופח באפשרויות להתקדם ולהתפתח.

"שנית, יש להרחיב את ההכשרה של המורים הקיימים, ולהטמיע אותה במערכת. לתת למורים זמן ללמוד, לבנות תוכניות, להדריך אחרים. מורים רוצים להתפתח, להראות את הייחודיות שלהם ולקבל תגמול ראוי. אולי אם נשקיע בכך את הזמן, זה יפחית את מיקור החוץ שפושה במערכת החינוך.

שלישית, צריך גם לשפר את תנאי העבודה של המורים, כמו פינות עבודה נוחות גישה למשאבים.

"ודבר אחרון, בניגוד למשרד האוצר, אני חושבת שיש לצמצם את שעות ההוראה, ואם לא לצמצם את שעות ההוראה עצמן, לצמצם את ההוראה הפרונטלית ולהמיר את חלקה ללמידה עצמאית של התלמידים."

מה דעתך על מערכת גפ"ן שיזמה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, ומאפשרת למנהל בית הספר ניהול של תקציב להעשרה והשתלמויות?
"שימוש נבון בגפ"ן יהיה אם הכספים יועברו לתגמול מורים בעבור הכשרתם. לדוגמה, אני מתגמלת אותך השנה על למידה שאתה מבצע על נושא מסוים בשביל ללמד אותו בשנה הבאה."

"אומרים שמורות לא רוצות להשתנות. בקורונה הן התגייסו ללמד אחרת"

תמיר רואה במגפת הקורונה מראה לבעיות קשות שמערכת החינוך מתמודדת איתן כיום, אבל גם צד אופטימי: המחשה ליכולת שלה ושל אנשי החינוך ליצור תהליכי שינוי מעוררי השראה. "הקורונה לא המציאה משהו חדש, היא הציפה בעיות שהיו בשטח החינוכי כבר הרבה מאוד שנים, ועכשיו פתאום כולן הצטברו ביחד", היא אומרת, "למשל, מגוון מאוד רחב של בעיות הסתגלות והתמודדות עם מצוקות חברתיות, של חרדות, של חוסר תפקוד חברתי אצל ילדים, התחדדו בעקבות הקורונה."

"מצד שני, היא הציפה את כל הנושא שאפשר ללמד דיגיטלית, ואפשר ללמד מרחוק. לפעמים זה מוצלח יותר, לפעמים פחות, אבל עולם חדש של אפשרויות נפתח בפני מערכת החינוך. הקורונה הציפה את היכולת של המורות באופן מאוד מרשים בעיניי להתגייס למשימת ההוראה, ולעשות משהו שהן לא עשו אף פעם. בעצם לקחו מורות שאף פעם לא עשו שום דבר טכני או טכנולוגי, ואמרו להן יאללה, תלמדו בזום, והן קמו לבוקר חדש עם מציאות חדשה. הן נאלצו לעשות עבודה, ועשו אותה בסך הכול לגמרי לא רע. אני מאוד התפעלתי מהמורות האלה. הן למדו לבד, הן הבינו לבד מה צריך לעשות, הן בנו תכנית חליפית, המערכת עבדה מאוד מהר.

"זה לא היה תהליך מושלם, אבל זה היה תהליך שבו הרבה מאוד מורות התגייסו ללמד בצורה אחרת. הן למדו לבד, הן התאימו לזה את הלימודים שלהן, את עצמן, את המשפחה שלהן, כי הילדים שלהן היו בבית. הן עשו המון תהליכי שינוי. זה מאוד מרשים, כי בדרך כלל אומרים שמורים לא יכולים או לא יודעים להשתנות. אז אני חושבת שבתהליך של הקורונה למדנו פה משהו על היכולות הטובות של המורות."