"גם אם נסראללה יציג זאת אחרת, ההסכם עם לבנון חשוב לישראל", אומרת ל'דבר' אורנה מזרחי, לשעבר סגנית ראש המטה לביטחון לאומי. "זה הסכם שמביא שינוי יסודי ביחסים עם לבנון, מיחסים של מלחמה ליחסים של הידברות עקיפה".
מזרחי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) המתמחה בחקר לבנון, מסבירה ש"ההסכם משרת את האינטרסים של ישראל מבחינה אסטרטגית, ביטחונית וכלכלית. בעצם שני הצדדים יוצאים מורווחים מההסכם הזה".
ההסכם שיאושר היום (רביעי) בממשלה ויונח על שולחן הכנסת כולל הסכמה דה-פקטו על קו הגבול הימי בין המדינות. הסכמה זו, שהושגה בתיווך ארה"ב, תאפשר הסדרה של שאיבת גז מחצבים מאסדת כריש בצד הישראלי, וממאגר נוסף שיהיה בצד הלבנוני, ויהיה מאגר הגז הראשון שברשות לבנון.
מה ישראל מפסידה מההסכם?
"בראייה אסטרטגית רחוקת טווח, הדבר החשוב ביותר שוויתרנו עליו זה סממנים של נורמליזציה. אין בהסכם הגדרה של קו גבול מוסכם, וכל הסמנטיקה היא כזו שתאפשר לחיזבאללה להמשיך ולקרוא ללבנונים להילחם בישראל על עיצוב הגבולות. הרי הגבול היבשתי בין ישראל ללבנון איננו מוסכם, אז בוודאי שלא ניתן לקבוע ככה גבול ימי. סוכם שמקבלים את המצב דה-פקטו, את המקום בו ישראל נגמרת בשטח ולבנון מתחילה, למרות המחלוקת שלא נפתרה דה-יורה.
"לכן, ההסכם הזה לא מקבע את הגבולות, אלא רק מסדיר אותם לעת עתה בשביל הצרכים של שאיבת הגז. זו פשרה שישראל הייתה נכונה לה, בשביל ההישג המדיני החשוב שהוא מביא: התקדמות מדינית אמתית מול שכנה שרואה בנו אויב".
על מה עוד התפשרנו?
"מבחינת ישראל, יש פה ויתור מסוים על מרחב במים הטריטוריאליים והכלכליים שטענו שהוא שלנו. ישראל טענה בעבר שהגבול צריך לעבור מצפון למה שהוסכם, אבל צריך לזכור שזו היתה דרישה ישראלית, ולא משהו בינלאומי מוסכם. ויתרנו על חלק מהים שאין בו כלום, אין לו משמעות, ומלכתחילה הוא היה שלנו רק מבחינתנו".
אז למה חיזבאללה מציג את ההסכם כהישג אדיר ללבנון והפסד לישראל?
"נסראללה מציג כל התנגשות עם ישראל כניצחון גדול להתנגדות. זו הסמנטיקה שלו, והוא דבק בה ללא כל קשר למתרחש. מה אתה מצפה? שנסראללה יגיד שההסכם הזה מצוין לישראל? אסור לנו שהדברים האלה יסיטו אותנו מהעניין המרכזי, של החשיבות בחתימת ההסכם".
חיזבאללה היה מעורב בהשגת ההסכם?
"חיזבאללה שותף למהלך הזה. אמנם רק מאחורי הקלעים, אבל שותף".
אז בעצם חתמנו על הסכם עם חיזבאללה?
"לבנון איננה מדינת חיזבאללה. גם אם חיזבאללה דומיננטית בלבנון, אין לראות בה חזות הכל. אני חושבת שההסכם הזה משקף הבנה של חיזבאללה שהוא לא יוכל להשיג הכול בכוח. שלפעמים הוא צריך להתיישר עם הצרכים הלבנוניים".
ההסכם הזה משרת את חיזבאללה?
"לא ממש. חיזבאללה תמיד הוביל קו שלבנון צריכה לפנות מזרחה, ולבסס את הכלכלה על קשרים עם עיראק, סוריה, איראן, רוסיה וסין, ולא עם המערב. ההסכם הזה מייצר מצב חדש שמביא את לבנון להגדיל את התלות שלה במערב. האמריקאים הם שלחצו, חברה צרפתית היא שהולכת להפיק את הגז, זה בדיוק מי שנסראללה לא היה רוצה להכניס לשותפות, אבל לא הייתה לו ברירה. לבנון שרויה במשבר כלכלי מתמשך, ומי שאולי יחלץ אותה עכשיו זה דווקא המערב. זה מנוגד לחלוטין לחזון של נסראללה".
האיומים של נסראללה השפיעו על נוסח ההסכם?
"אני חושבת שהאיומים שלו השפיעו במידה מועטה ממה שנוטים ליחס להם. מה שאפשר את ההסכם זה שינוי במדיניות של לבנון, שראינו כבר ביוני. הם הבינו שישראל תפיק גז בכריש, ואין להם דרך לעצור זאת, ואם הם ימשיכו להתברבר אז חלון ההזדמנויות שלהם ייסגר. הם קראו למתווך הוכשטיין, וביקשו ממנו לקדם את הנושא. נסראללה התחיל עם האיומים שלו, ושלח ארבעה כטב"מים בלתי חמושים כדי ליצור הרתעה, אבל זה השפיע רק מעט. ישראל נחושה להפיק גז בכריש, ונסראללה לא יכול לעצור אותה.
לכן, האיומים היו חלק מהמארג שבו הושג ההסכם, אבל השינוי העיקרי שבזכותו הושג ההסכם התרחש בתוך המערכת הלבנונית. הם הבינו שההסכם הזה הוא הזדמנות נדירה עבורם".
מה היה קורה אילולא ההסכם?
"המתיחות הביטחונית הייתה מתגברת. לבנון הייתה נשארת בתקיעות שהיא מצויה בה כבר שנים רבות, ולא היה נוצר המצב החדש שמאפשר אולי להתקדם".
ההסכם הזה הוא תחילת תהליך שלום?
"זה לא הזמן להכרזות גדולות. הכל תלוי ביחסי הכוחות הפנימיים בתוך לבנון, ובהתפתחויות אזוריות. ההסכם מייצר מציאות חדשה שלא ניתן יהיה להתכחש לה. הוא מעיד על כך שניתן להשיג דברים דרך הדיפלומטיה, ולא דרך מלחמה. יש בלבנון גורמים משמעותיים שמבינים את זה, והם אלה שדחפו להסכם. ישראל צריכה להסתכל על הגורמים האלה, ולראות איך מפתחים איתם קשרים. זה תלוי כמובן בסוגיות האחרות הנוגעות למצב הפנימי בלבנון, ובהתפתחויות בזירה האזורית. יש פה התחלה של משהו, שצריך לראות איך הוא יתפתח".
