"המדיניות שלנו היא שתוספת השכר לעובדים עם השכר הנמוך תמיד גדולה מהתוספת הממוצעת. אם זה פועל חמש או עשר שנים לא עשיתם כלום. אבל כשזה עובד 60 שנה ברצף, זה עושה נפלאות", כך אמר השבוע נשיא ה-LO, קונפדרציית האיגודים המקצועיים של שוודיה , קרל פטר תורוואלדסון, במסגרת סמינר אותו יזמו שגרירות שוודיה בישראל, מכון מאקרו לכלכלה מדינית והמחלקה לקשרים בינלאומיים בהסתדרות. מדבריהם של נציגי שוק העבודה השוודי בסמינר ניתן, אולי, להפיק לקחים גם לשוק העבודה הישראלי.

הנושא המרכזי בו עסק הסמינר, שנערך בביתו של שגריר שוודיה בישראל, היה המושג "דיאלוג חברתי", כלומר היכולת של הממשלה, האיגודים המקצועיים והמעסיקים לקדם את שוק העבודה על בסיס של הסכמים ועקרונות סולידריים. מלבד הנציגים השוודים השתתפו בו גם ד"ר רובי נתנזון ראש מכון מאקרו, נציגים ממשרד העבודה והרווחה, אגף הכלכלה בהסתדרות ועורכי דין המתמחים בדיני עבודה.

סמינר על מערכת יחסי העבודה בשוודיה (צילום: דבר ראשון)

סמינר על מערכת יחסי העבודה בשוודיה (צילום: דבר ראשון)

הסכם קודם לחוק

הנקודה המרכזית אותה הציג תורוואלדסון בדבריו היא שבמערכת יחסי העבודה בשוודיה, הסכם קיבוצי זוכה למעמד חזק יותר מזה של חוק. כך, לדוגמה, יכולים עובדים ומעסיקים להסכים במהלך משא ומתן לגמישות בשעות העבודה מעבר לכתוב בחוק בתמורה להטבות אחרות.

תורוואלדסון  הוסיף כי היכולת של איגוד מקצועי לתמוך בגמישות תעסוקתית שבה קל להעסיק וקל לפטר עובדים, קשורה לא מעט לשיטה הסוציאל-דמוקרטית הנהוגה בשוודיה בה מערכת רווחה נדיבה מאוד, המאפשרת לכל עובד תשלומי דמי אבטלה לתקופות ארוכות ואפשרות ללמוד מקצוע חדש.

לטענתו, מערכת הרווחה ושיטת ההסכמים הקיבוציים הופכות את שוודיה לאחת המדינות התחרותיות ביותר בעולם. "אנחנו לא מפחדים ממכונות חדשות, אלא דווקא ממכונות ישנות" אמר, "אין לנו בעיה עם סגירה של חברות ומפעלים כי ביחד עם המעסיקים אנחנו מנהלים בעצמנו מערכות להכשרה מקצועית".

פר דולקנט, עורך דין שוודי שמשרדו מייצג מעסיקים במשאים ומתנים עם ארגוני העובדים, חיזק דברים אלו בדבר חשיבות ההסכמים הקיבוציים להנתהלות שוק העבודה במדינה. "המעסיקים מיוצגים בהסכמים קיבוציים עוד יותר מהעובדים, ש-75% מהם מאוגדים ו-91% מהם נהנים מהסכמים קיבוציים" סיפר דולקנט, "וזה עדיף לנו, כי אם הדברים יהיו תלויים בבתי המשפט או בממשלה, הכל יקרה לאט יותר".

מגמה מתונה

מזכיר השר השוודי לעניינים אירופאים, אוסקר סטנסטורם, התייחס לדוח "עניים והוריהם" של חברת הייעוץ האסטרטגי מקינזי, מהם עולה כי בעוד לפני 20 שנה חוו רק 2% מהאוכלוסייה במערב אירופה וארה"ב קיפאון בשכר או ירידה, בין השנים 2005 ו-2014 עלה חלקם של אלו ששכרם קפא או ירד ל- 70%-65%.

סטנסטורם העיד כי גם בשוודיה גדלו הפערים, אך בשיעור נמוך הרבה יותר משאר מדינות המערב, כאשר 20% חווים קיפאון או ירידה בשכר. לדעתו, מגמה עולמית זו היא אחת הסיבות לכך שמיליוני אמריקנים הצביעו לדונלד טראמפ. "אלו מיליוני אנשים שאיבדו את עבודתם בגלל הסכמי הסחר החופשי", הסביר וטען שבניגוד להצהרות, הסכמי הסחר לא גרמו לתוספת משרות כוללת ופגעו באופן ברור בציבור העובדים הפחות משכילים במערב.

תורוואלדסון הוסיף כי העלאות השכר שניתנו בשוודיה בתחילת שנת 2009 היו הראשונות באירופה מתחילת המשבר העולמי. לטענתו, צעד זה תרם להיחלצות הכלכלה המקומית מבעיות של חוב ושחיקת שכר שממשיכות, עדיין, להעיב על כלכלות רבות באירופה.

 האם זה יכול להימשך בעתיד ?

בתשובה לשאלת אחד המשתתפים הישראלים על היכולת של השיטה השוודית להמשיך גם בעתיד, השיב תורוואלדסון כי "הכלכלה השוודית היא מוצלחת. הצמיחה השנתית היא 4%, האבטלה בירידה ושיעור התעסוקה בעלייה. אני טוען שהסופר-כלכלה הזו יכולה להיות פורייה גם בעתיד".

על פי הנתונים שהציג עולה כי מאז שנות התשעים, נוהגים איגודי העובדים בשוודיה להעלות דרישות שכר מרוסנות, לעתים אף נמוכות מאלו שניתן היה להשיג, כדי לא לחרוג מקצב הצמיחה במדינה, ובייחוד מאלו של תעשיות מייצאות. עם זאת, הוא לא רואה בכך פגיעה בעובדים. "השכר אצלנו עלה ב-60% במשך פחות מ-20 שנה. השיטה הזו עובדת", סיכם.