האירופאים הפסיקו לעשות כביסה – כך כתבה מריה זכרובה, דוברת משרד החוץ הרוסי, ביום שישי באינסטגרם. "באירופה לא מתקלחים יותר ולא מכבסים יותר, והם יכולים להודות בעיקר למנהיגים שלהם, שממשיכים להיות בובות למען האינטרסים של ארצות הברית".

היא זכתה לאלפי לייקים צוחקים. זכרובה, אושייה פוליטית-תרבותית, שלחה את מאות אלפי עוקביה לצפות בכתבת חדשות בערוץ הראשון על הפגנות ענק אנטי-ממשלתיות שנערכו בגרמניה, צרפת ואיטליה בשבוע שעבר סביב משבר האנרגיה והאינפלציה ביבשת. "ללא ספק", כתבה זכרובה, "האירועים נמצאים על סף נקודת הרתיחה".

"צחקתי כשחבר אמר שזה רק יחמיר, אבל הוא צדק"

"אני חושב שעד לפני חודש, אייטם כזה היה שיחת היום במשרד. גם אם השיחה הייתה צינית, כי מעטים מסביבי תומכים במלחמה. אבל עכשיו מדברים רק על דבר אחד – הגיוס", אומר דימה (שם בדוי), מתכנת בחברה קטנה בעיר ניז'ניי נובגורוד, שמונה 1.3 מיליון תושבים ונמצאת 4 שעות נסיעה מזרחית למוסקבה. לדימה יש מזל גדול. החברה שלו, בה כ-300 עובדים, נמצאת בבעלות רוסית, והיא מספקת שירותי תמיכה לחברות ממשלתיות.

"רוב חבריי שעובדים בתאגידים הגדולים מצאו את עצמם ללא עבודה", הוא מספר. "בן דוד וחבר עברו לגרמניה והולנד ביחד עם החברות שלהם במרץ. חשבתי לעזוב אז, אבל יש לי אימא חולה מאוד ואני לא יכול להשאיר אותה. גם עכשיו עם הגיוס אני מתלבט מה לעשות. מצד אחד, לא יכולים לגייס אותי בגלל מצבי הרפואי ומשום שאני מוגדר 'חיוני'. מצד שני, יש בחור אחד במשרד שלנו, לא מתכנת, שקיבל זימון ללשכה. במזל הוא הספיק לברוח לפינלנד כמה ימים לפני".

"מצד אחד, לא יכולים לגייס אותי בגלל מצבי הרפואי ומשום שאני מוגדר 'חיוני'. מצד שני, יש בחור אחד במשרד שלנו, לא מתכנת, שקיבל זימון ללשכה. במזל הוא הספיק לברוח לפינלנד כמה ימים לפני"

בביקוריו התכופים בבתי החולים שבהם מטופלת אימו הוא שם לב לתופעה מטרידה – מחסור גובר ברופאים. "כל הרופאים הבכירים עוזבים", הוא אומר. לדבריו, מספר הרופאים הבכירים שעזבו את המדינה בבתי החולים בערים הגדולות חצתה את גבול ה-10,000, בין היתר משום שאנשי כוח רפואי נמצאים בראש סדר העדיפויות של גל הגיוסים. "מדובר באוכלוסייה משכילה ומוכשרת, ואנשים לא לוקחים סיכון", הוא מסביר. "אחרי הטיפול של אימא שלי עקבו שני רופאים ממוסקבה, אחד מהם באופן פרטי שהגיע במיוחד. במאי הוא התקשר אלי וסיפר שהוא עוזב לישראל. הוא אמר: 'אני חושב שמכאן זה רק יחמיר'. אני זוכר שזה הצחיק אותי אז, אבל הוא צדק".

חיילים רוסים. "עכשיו מדברים רק על דבר אחד – הגיוס" (צילום: Russia Ministry of Defense via EYEPRESS)

דימה רווק. "אני מודה לאל על זה, זה מקל עליי לקבל החלטות מהיום למחר", הוא אומר בצחוק, אבל יום-יום הוא משמש דוד פעיל לבן אחותו, שגר יחד איתו בבניין, וכך הוא מצליח לעקוב אחרי השינוי במערכת החינוך. "מתחילת השנה, בתחילת כל יום התלמידים עוברים שיעור בשם 'דיבור על מה שחשוב', שבו המורים נדרשים להאדיר את המשטר הרוסי ולהשניא על התלמידים את אוקראינה, אירופה וארצות הברית שתומכות בלהט"ב.

"ממה ששמעתי, רוב המורים די אפאתיים לזה, בלי קשר למה שהם חושבים על המלחמה. לפעמים מקרינים איזה סרטון שהפיק משרד החינוך, ובעיקר מנסים להתעלם מזה, אף שקרוב שלי בפטרבורג סיפר איך מנהל בית הספר כינס את כל התיכון של הבן שלו ואמר לבני הנוער שעתיד החופשות בחו"ל, האייפונים והמותגים שהם לובשים תלוי במלחמה הזו".

"אני לא תומך במלחמה והיא לא מעניינת אותי"

סרגיי (שם בדוי) גר בעיר קטנה בחבל עבר הבייקל במזרח הרחוק שגובל עם מונגוליה, 7 שעות טיסה ממוסקבה. הוא חזר לאחרונה מחופשה בחבל אבחזיה, ישות מדינית עצמאית שהתנתקה מגיאורגיה במלחמה ב-2008, שרוסיה רואה בה ישות עצמאית. "המקום מלא ברוסים מכל המדינה שהגיעו לנפוש באזור", הוא מספר. "עדיין חם ונעים שם". הוא לא כשיר לגיוס, אבל כשהגיעה ההודעה על הגיוס, התלבט אם להישאר בנופש, מכיוון שאבחזיה נמצאת מחוץ לגבולותיה הרשמיים של רוסיה. בסוף החליט לחזור. יש לו עסק לתפעל.

"המצב הכלכלי אצלנו בדיוק כפי שהיה ערב המלחמה", מספר סרגיי. "היה יקר יותר באביב, כשהדולר נסק, אבל היום השער שלו נמוך ממה שהיה בפברואר, והמחירים התאזנו". סרגיי מחזיק עסק ניקיון כביסה בבעלותו. בחודשים הראשונים, החומרים הכימיים שבהם הוא משתמש התייקרו, והוא קנה כמויות גדולות מהם מחשש שהמחירים יעלו עוד יותר. לאחרונה המחירים ירדו. "לא העליתי מחירים וספגתי הרבה. אם בעבר הייתי משלם כ-20% מההכנסות על משכורת, כיום זה יותר סביב ה-40%".

"האנשים שבורחים יודעים שיגייסו אותם, ויש להם הכי הרבה להפסיד. בעיקר עצמאים. הם חוצים את הגבול וממשיכים לנהל את העסק שלהם מרחוק, משלמים משכורות ומנהלים דרך מנהלים חליפיים"

מבחינת סל המוצרים שלו, הוא לא מרגיש שמשהו השתנה משמעותית, פרט לשמות המותגים שהוחלפו, כמו מקדונלד'ס וקולה. "עכשיו זה חברות רוסיות עם אותם העובדים ואותו טעם", הוא אומר. "רק המחיר קצת יותר גבוה".

מותגי הטכנולוגיה הפופולריים דווקא התייקרו. סרגיי מנסה להשיג אייפון 14, שהמחיר שלו בשוק הרוסי עומד על 8,500 שקלים – כ-3,000 שקלים יותר מאשר בישראל, וכפול מהשכר החציוני באזור.

מעבר הגבול עם מונגוליה עדיין פתוח, ואנשים עוברים דרכו במטרה לברוח מרוסיה. הרבה מהם בני המיעוט הבוראטי שחי באזור, שרבים מהם משרתים בצבא, נלחמים במלחמה וגם נהרגים בה. "האנשים שבורחים יודעים שיגייסו אותם, ויש להם הכי הרבה להפסיד. בעיקר עצמאים. הם חוצים את הגבול וממשיכים לנהל את העסק שלהם מרחוק, משלמים משכורות ומנהלים דרך מנהלים חליפיים. הם עצמם חיים מהכסף שעובר לחשבון בנק, ומשם אפשר להעביר דרך שירותי העברות הכספים שעדיין פועלים. המקום שאני גר בו קטן, אין פה עסקים שמרוויחים מיליונים, כך שבגדול אפשר להסתדר".

צבא רוסיה בחצי האי קרים. "בטלוויזיה מראים את הטילים המערביים שנמצאים עכשיו באוקראינה, וזה מחדיר באנשים רוח פטריוטית והם רוצים לצאת להילחם" (צילום: EYEPRESS via Reuters Connect)

מאז הגיוס אין הפגנות בעיר בכלל, אפילו לא יחידים שיצאו למחאה. "בימים הראשונים", מספר סרגיי, "מקהלה יצאה החוצה ללוות מגויסים חדשים ללשכות הגיוס, והרבה אנשים הלכו ברצון. הם יודעים שיש מלחמה והם לא רוצים לברוח. אני לא תומך במלחמה והיא לא מעניינת אותי, אבל מסביבי יש לא מעט בחורים צעירים שאומרים שצריך לצאת למלחמה כדי להגן על המשפחה, שהאויב יכול לפגוע בנו בכל רגע. בטלוויזיה מראים את הטילים המערביים שנמצאים עכשיו באוקראינה. זה מחדיר באנשים רוח פטריוטית והם רוצים לצאת להילחם".

אנה (שם בדוי), אשתו של סרגיי, מספרת שבשבועות האחרונים קמה סביבה תרבות שלמה של נשים ואימהות שיוצאות וקונות לגברים שלהם ציוד צבאי. "הן מוצאות בחנויות או בשוק השחור בגדים חמים, נעליים חמות ונוחות, תיקים ואם יש אז קסדות ואפודים. הציוד הזה חסר ורוצים להכין את החיילים כמה שיותר טוב", היא מספרת. "אנשים מבינים ומקבלים את זה שהגיוס הוא רחב ומהיר והצבא לא יכול לספק הכול. זו תרבות מובנת ברוסיה – כל אחד עבור עצמו".

הרוסים לא יודעים מתי המלחמה תסתיים. "השלטון קודם כל עושה, ואחר כך אומר מה הוא עושה", אומרת אנה. "אי אפשר להבין את התוכניות מהתקשורת. אי אפשר לנסות לחשב מה יקרה. אנשים מבינים שזה יכול להימשך עוד הרבה זמן, אבל מקווים שלפחות החלק של הלחימה האינטנסיבית יסתיים במהרה. בכל מקרה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד, כי בדיוק הסירו את ההגבלות על טיסה לשם, ויש מפה טיסות ישירות".

"המחשבה שבכלל צריך להתנגד לגיוס לא קיימת"

אחרי האייטם על ההפגנות באירופה, שודר בחדשות אייטם על החיי היום-יום במחנות ההכנה הצבאיים למגויסים החדשים. הכותרת נשאה בשורה מבטיחה: מגויסים חדשים – טכנולוגיות חדשניות. טילים, טנקים, ומחשבים שמפעילים כטב"מים מרחוק. בין רגע המצלמה עוברת מצילומי טנקים לטורים של כיסאות באוהלי ענק, שעליהם יושבים בליל של צעירים בני 20 עם מבוגרים שמזמן חצו את ה-50, ומאזינים בקשב רב לקצינים בכירים, עטורי מדליות, שמספרים להם על התנאים בשטח. התמונה הזו עומדת בניגוד מוחלט לעדויות הרבות על מגויסים שנשלחו לחזית ללא הכנה צבאית כלל וללא ציוד מתאים. לפי דוברות משרד הביטחון, יותר מ-16 אלף מגויסים חדשים כבר נלחמים בחזית.

"ברשתות החברתיות יש חלוקה מעמדית ביחס למצב הזה", מספרת לנה (שם בדוי), תושבת מוסקבה. "אנשים שמגיעים משכבות חלשות יותר כותבים שצריך עכשיו להתחיל לרכוש ציוד מתאים לילדים שלהם למקרה שייקחו אותם לחזית. המחשבה על זה שבכלל צריך להתנגד לגיוס לא קיימת".

בחודש האחרון היא עוקבת אחר נשים שהיא מכירה ברשת החברתית הרוסית Vkontakte, האחרונה שמורשה לפעול באופן חוקי ברוסיה. "גם במוסקבה הרבה אנשים אומרים: להתגייס זו החובה שלנו,  ואנחנו יוצאים בגאווה ללשכת הגיוס", אומרת לנה. "הם כמובן יכעסו על כל העולם שהכול מאורגן גרוע, שהצבא לא בסדר, שהמדינה לא בסדר – אבל ישלחו את הילדים שלהם בגאווה".

ברשת היא מספרת איך היא מציידת את הבן שלה מא' ועד ת', מכפפות טרמיות עד מזון יבש וערכות עזרה ראשונה. אמא אחרת מספרת שהיא מארגנת נקודת איסוף שכונתית שאליה אפשר להביא ציוד שיילקח עם הבנים לחזית. פתאום אימא אחרת מספרת שבנה קיבל זימון ויצא למחרת ללשכה. "טוב שנתנו לכם עוד זמן להתארגן", מגיבה לה אמא אחרת. "עכשיו אתם תצטרכו להיות חזקות ולהתפלל, הכול יהיה בסדר", כותבת אימא נוספת. "הבן שלנו נשלח בפברואר וחזר באוגוסט, כבר הספקנו לחתן אותו מאז. הכול יהיה טוב", מגיבה להן עוד אימא.

אימא אחרת מספרת שבנה הגיע ללשכת הגיוס, אבל לא הייתה בה מדפסת כדי להדפיס מסמכים נדרשים, ולכן היא מציעה לעשות מגבית לרכישה של מדפסת. אימא אחרת מראה ציורים ומכתבים שהבת שלה שלחה לחיילים בחזית עם חבילות, וממליצה לאימהות אחרות לשלוח ציוד רפואי. "יצא לי לקרוא פוסט של אבא שאיבד את בנו וכעס על כך שהבן שלו נפל בקרב, אבל הוא לא מפנה אצבע מאשימה למדינה", אומרת לנה, "להפך, הוא מכריז שעכשיו הבן שלו גיבור. זה חלק גדול מאוד מרוסיה. זו אני שחיה בבועה".

אביטל, צעירה שגרה בישראל, קיבלה צו גיוס ברוסיה, כי שמה דומה ל'ויטלי'. "זה מראה עד כמה המערכת אבסורדית", אומרת לנה. "עוברים על שמות על פי שנות לידה ושולחים זימונים באקראי". בנה של לנה ברח מהמדינה עוד בתחילת המלחמה. "אנשים אמידים יותר מנסים לעשות הכול כדי לברוח או למלט את הילדים שלהם מחוץ למדינה בכל דרך אפשרית", היא אומר, "ואנשים נמלטים בהמוניהם לטורקיה, לאירופה. מי שיכול כמובן. הכול במטרה להחזיר את הנוחות לחייהם".

לטענתה, אנשים לא מתים מרעב במוסקבה, אבל המעמד הבינוני שהתרגל לאיקאה, H&M וכו' נאלץ להיפרד מהם, כי המבחר בחנויות בעיר מצטמצם. זה כולל גם יוגורטים, גבינות ותחליפי חלב. "אנשים מרגיעים את עצמם ואומרים: זה לא להרבה זמן, המותגים יחזרו לפה בקרוב. זו מעין תרופת הרגעה".

עבודתה של לנה לא נפגעה, וגם לא האימונים במכון כושר, שמאפיינים את בני המעמדות הגבוהים בעיר. "הדיבור היומיומי בין אנשים במכון נסוב סביב חופשות ומותגי מכוניות. גם בזמן המלחמה אנשים דיברו על אותם הדברים כל הזמן: איפה אפשר לקנות מכונות כביסה חדשות או דברים שהפסיקו לייבא. 'ניסע לפינלנד ונקנה שם' הפך למשפט היום, אבל הכול השתנה לחלוטין עם הגיוס".

טוויטר ברוסיה, שאסור רשמית לשימוש, מנוטר באופן חלקי מאוד, לפחות ביחס ל-Vkontakte, שנמצאת במעקב צמוד בקנה מידה עצום. עד כה נרשמו מאות תיעודים של משתמשים שנעצרו בגין פרסום "אנטי-רוסי" ברשת – לפעמים גם נערים וילדים ממש, כמו שקרה בתחילת החודש לתלמידת כיתה ה' ממוסקבה שנלקחה למעצר ישר מכיתתה, לאחר שהוסיפה דגל אוקראינה לשם המשתמש שלה.

"יש לי שכן שמפרסם כל הזמן סרטונים פטריוטיים שמהללים תקיפות בערים אוקראיניות. הוא תומך מאוד בסרגיי סורובוקין, הגנרל החדש שמונה לפקד על החזית האוקראינית", אומרת לנה. "הוא ידוע בקרבתו האישית לפוטין ובגישה צבאית נצית שלא בוחלת במהלכים אכזריים, שאותם ניסה בתור מפקד בכיר במלחמה בסוריה. המינוי שלו זכה לתגובות שמחה בקרב הפטריוטים שלנו".

"חצי מהפרשנים אומרים שזה יסתיים ונותנים תאריכים: נובי גוד, אביב, קיץ. פרשנים אחרים אומרים שזה לא יסתיים בקרוב, וצריך להתרגל. אנחנו פשוט מחכים לסופו של המשטר ולמותו של פוטין – ממש כך. כשהוא יילך, הכול ישתנה"

מהצד השני נשמעים גם קולות שאומרים שצריך ללכת לכיוון של פשרות. ברויטרס פורסם מכתב שהודלף ונגנז, שקרא למשא ומתן מול המערב. מכיוון שהצבא הרוסי לא נוחל ניצחונות בזירה הצבאית כבר יותר משלושה חודשים, הסיפור שמדווח בערוצים הממלכתיים הוא שהצבא מתכנס למקומות "ששוחררו" כדי להתחזק ולהתמקד – ולכן הגיוס הרחב נדרש במלוא עוצמתו.

"אני אומרת לעצמי כל הזמן שזה יסתיים בקרוב", צוחקת לנה. "חצי מהפרשנים אומרים שזה יסתיים ונותנים תאריכים: נובי גוד, אביב, קיץ. פרשנים אחרים אומרים שזה לא יסתיים בקרוב, וצריך להתרגל. אנחנו פשוט מחכים לסופו של המשטר ולמותו של פוטין – ממש כך. כשהוא יילך, הכול ישתנה".

לנה מספרת שחברה טובה שלה שעובדת בארגון יהודי גדול מפחדת מתגובה אנטישמית פנימית במדינה אם המצב יחמיר, כפי שקרה פעמים רבות בהיסטוריה הרוסית. "היהודים שוב יהפכו לשעיר לעזאזל", היא אומרת. "היום המצב רגיל, ותמיד אומרים שפוטין לא אנטישמי וכו'. אבל מי מבטיח שזה לא ישתנה? שלא יבואו ויסגרו אותך? התמונה בראש שלי, וגם בקרב ראשי הקהילות והארגונים היהודיים, אומרת בבירור שהמצב יכול להחריף".