התיקו בין הגושים הפוליטיים עלול לחזור על עצמו גם במערכת הבחירות הנוכחית, אבל על פי הסקרים והמגמות כבר ניתן לומר כמעט בביטחון: הימין הכלכלי מתרסק ולא יהיה בכנסת הבאה.

שתי המפלגות שנולדו מרסיסי מפלגת ימינה המפורקת – "הרוח הציונית – הבית היהודי" של איילת שקד ו"חופש כלכלי" של אביר קארה – לא מצליחות לעבור את אחוז החסימה, ותוכנית סינגפור להפרטה ליברטריאנית שהובלו על ידי בנט ופייגלין נכנסו עמוק למגירה. את מקומן ממלאת אג'נדה ימנית שמרנית בנושא מערכת המשפט. אותה אדרת בשינוי גברת.

אז איך קורה שהימין הכלכלי לא נהנה מאותה המגמה שהימין הנצי-מדיני זוכה לה כבר שני עשורים בישראל? כי הישראלים בבסיסם בעד רגישות חברתית, תומכים בזכויות ובהתאגדויות העובדים, מתנגדים להפרטה דורסנית ומאמינים בסולידריות. חלקים נרחבים מאוגדים במקומות עבודה, ולא שותפים לתפיסת עולם רפובליקנית שנראית להם מנותקת ורחוקה. קמפיין הפרוגרסיביות שמקודם על ידי מכוני המחקר הימנים לא חודר אל החברה הישראלית. הניסיונות של אביר קארה, נפתלי בנט ואיילת שקד להוביל סדר יום כלכלי הובילו לסופו של הימין הכלכלי במשחק הפוליטי.

***

האג'נדה הימנית-כלכלית מתה, ולאורך השנים פחות מצביעי ימין מזדהים כ"קפיטליסטים", ולא בכדי. מצביעי הימין סובלים מפערי השכר ויוקר המחיה המאמיר. 26% מהם מרוויחים מעל הממוצע, לעומת 38% במרכז ו-33% בשמאל.

אף שהנושא הכלכלי כמעט לא נכלל בסדר היום הפוליטי במערכות הבחירות האחרונות, הסוגיות הכלכליות שעל הפרק עדיין חיות ונוגעות בכל בית בישראל. במציאות של עליות מחירים דרמטיות ואינפלציה גואה, המשתנה הזה משחק תפקיד משמעותי.

***

המשבר הכלכלי הגדול הקודם, שהביא למחאה החברתית ב-2011, הוביל לגל התאגדויות ענק במשק הישראלי, בין היתר בענפי הפיננסים, הביטוח והסלולר, כי הציבור בישראל מאמין בסולידריות חברתית ובהגנה על עובדים. המשבר שעומד בפתח עשוי להביא לגל התאגדויות נוסף. זו לא רק תופעה ישראלית, בכל העולם יש כיום יותר שיח כלכלי-שמאלני רציני, שמאתגר את האקסיומות של הניאו-ליברליזם וצובר כוח ואהדה בקרב ציבורים רחבים.

אין ספק שהאג'נדה הכלכלית הזאת יכולה להיות שובר שוויון גם במשחק הפוליטי, כי הציבור מתחיל להרגיש בארנק ובחשבון הבנק את הצורך בהגנה על המשאבים הכי יקרים לו: פרנסה ותנאי עבודה הוגנים.

***

הכותבת היא יו"ר ועד עובדי פרטנר