11.5% מתושבי הרשות הפלסטינית מתפרנסים מחקלאות, ומאלכ אבו אלפאילאת, חבר בצוות החשיבה "תַחַלוּף", העוסק בחיבור בין חקלאות לבין שמירת הסביבה, הגיע למכון הערבה לחקר הסביבה בקיבוץ קטורה, בחיפוש אחר פתרונות טכנולוגיים לבעיות החקלאות בגדה המערבית.

כ-20% משטחי הרשות, שהם כ-1.2 מיליון דונם, מעובדים לחקלאות. מרבית השטח המעובד מחולק לחלקות משפחתיות, וגודל ממוצע של חלקה מעובדת עומד על 18.6 דונם. "באזור חברון החלקות הן קטנות. חלק ניכר מהחקלאות היא לא מתקדמת" מספר אבו אלפאילאת. "ישנן טכנולוגיות מגוונות להתמודד עם זה, כמו החקלאות האנכית, המאפשרת יותר תוצר על פחות אדמה".

החקלאות היא ממד עתיק-יומין בחיים בארץ, והפלסטינים רואים צורך ממשי, כלכלי, מסורתי ואסטרטגי בשימורה. לדברי אבו אלפאילאת גיל העוסקים בחקלאות עולה, ולשם כך הוא פונה לתכניות המנסות לעודד צעירים לעבוד בחקלאות. "ישנן הרבה תכניות המכוונות לפתוח דלת לצעירים לחקלאות. זו אסטרטגיה ממשלתית".

השילוב בין טכנולוגיות מתקדמות לחקלאים המקומיים עשוי להעלות בעיות רבות. אך לדברי אבו אלפאילאת "המשק פתוח לטכנולוגיות. אנו מחפשים טכנולוגיה גבוהה שנוכל להשתמש בה. החקלאי המסורתי לא ישתמש בטכנולוגיה מבוססת מחשב, אבל הוא כן ישתמש בטכנולוגיה שאפשרת לו לנצל את המים באופן מיטבי. צריך ללמד אותם. צריך להתאים את הטכנולוגיה לאנשים".

"החקלאי לא יודע כימיה, אבל ישנם ארגונים שמתמחים בהנגשת הידע והתפעול, אלה ארגונים לא ממשלתיים, אך גם ממשלת הרשות מעורבת", אומר אבו אלפאילאת. "הטכנולוגיות מגיעות מישראל ומארצות הברית, וכל טכנולוגיה צריכה אישור של משרד החקלאות. הארגונים מתאימים אותה לחקלאים ולשטח, זה עניין טכני".

ב-2014 ענפי החקלאות היוו כ-5.5% מהתוצר המקומי הגולמי של הרשות הפלסטינית. "אין תחרות בין עזה לגדה" אומר אבו אלפאילאת. "אמנם התות מעזה, לדוגמא, זול יותר, אבל יש דרישה גבוהה ביחס לכמות שמגדלים. המחיר בכל מקרה גבוה, אבל החקלאי לא מרוויח הרבה. יש פער של 150% בין המחיר של החקלאי למחיר לצרכן. גורמים בשרשרת ההפצה גובים את מירב הרווחים. אנחנו צריכים גישה ישירה של החקלאי לשוק ולצרכן ולא דרך מתווכים".

אך הבעיה העיקרית לדעת אבו אלפאילאת היא הגישה למשאבים. "יש אדמה אבל היא לא נגישה. מרבית האדמה החקלאית נמצאת בשטחי C. אנו מפחדים שמערכות השקיה וטכנולוגיות חדשות יוחרמו. עם כל ההגבלות שיש לא נצליח למצוא פתרון בר קיימא. החקלאים יודעים ורוצים להכניס טכנולוגיות חדשות אבל לא יכולים".

מרבית החקלאות בשטחי הגדה היא חקלאות בעל (97% מהמטעים) ואילו ברצועת עזה מרבית החקלאות היא חקלאות שלחין (90% מהמטעים). "יש קושי בגישה למקורות המים. אם אין מתח פוליטי וביטחוני יש שליטה ישראלית על המשאבים", אומר אבו אלפאילאת.

הטכנולוגיה עשויה להקל על בעיות החקלאות הפלסטינית, לדברי אבו אלפאילאת, "הטכנולוגיה קיימת. מה שצריך זה תכנון טוב ואווירה מאפשרת".