"עובדי הבריאות נשחקו עד לקצה גבול היכולת שלהם", אומרת ל'דבר' מרבי יוקינן, יו"ר פורום איגודי הסיעוד והמיילדות הלאומיים של מדינות אירופה, ויו"ר לשעבר של איגוד המיילדות הבינלאומי. "אולי ההבדל הוא איפה יש כוח לארגוני העובדים. כשאין להם כוח, לעובדים אין הרבה אופציות חוץ מלעזוב את העבודה. במדינות שבהן לארגוני העובדים יש מקום סביב שולחנות קבלת ההחלטות, הם מרגישים שגם אם התנאים קשים, יש להם אפשרות להשפיע על תנאי העבודה ולקדם פתרונות".

יוקינן בשיח מתמשך עם האיגודים של עובדי הבריאות במדינות האיחוד האירופי ועם הממשלות באיחוד. בראיון משותף עם רזבן גאי, סגן נשיא פדרציית האיגודים של עובדי הבריאות ברומניה (SANITAS) וחבר ועד איגוד עובדי השירות הציבורי באירופה (EPSU), הם מתארים את העומס והקשיים שעובדי הבריאות מתמודדים איתם בעולם שאחרי הקורונה, ואת הניסיונות למצוא להם פתרונות. הם מדגישים את החשיבות של איגודי עובדים חזקים בתחום הבריאות, לא רק בהגנה על זכויות העובדים, אלא גם כגורם שיכול לדחוף לשיפור מערכות הבריאות לטובת כלל האזרחים.

"השחיקה של עובדי הבריאות חוצה תפקידים ומדינות", אומרת יוקינן, "העבודה יותר מלחיצה, יש יותר מה לעשות, צריך להתאקלם למצב החדש. בכירורגיה, בגינקולוגיה, בגסטרואנטרולוגיה, צריך מיטות נפרדות לאנשים עם קורונה וזה יוצר עומס על הצוותים. בחורף זו ממש בעיה. קושי נוסף הוא שלא מכירים בלונג קוביד, ובעומס שהוא יוצר על המערכת. ברומניה, פולין, בולגריה ומדינות חבל הבלקן אין מספיק כוח אדם, כי השכר נמוך מדי. אין איזון חיים-עבודה. התשלום לא הולם את עומס העבודה".

יוקינן מדגישה שהמשבר הנוכחי לא דילג על מדינות עם מערכת בריאות חזקה. "אנחנו רגילים לחשוב שבצפון אירופה יש כללים מפותחים של בטיחות בעבודה. אבל אחיות שובתות עכשיו גם שם, לא רק על שכר, גם על תנאי עבודה.

"בפינלנד הממשלה לא מאשרת לאחיות לשבות, שזה חריג מאוד ומדאיג. זה מראה כמה שוק העבודה מעורער כרגע. הבעיה קשורה גם למשבר הכלכלי. כל אירופה נמצאת במיתון כלכלי עכשיו ועובדי הבריאות הם חלק גדול מהמשק. בצרפת האחיות יצאו לרחוב, וגם בהולנד ובאנגליה האחיות שוקלות לשבות".

אתם רואים נטישה של עובדי בריאות במדינות חלשות למדינות חזקות?
גאי: "בהחלט. ברומניה אנחנו מתמודדים עם מחסור ברופאים, אחים ומיילדות. ב-2009 המדינה החליטה הוריד את שכר עובדי הציבור ב-25%. יותר מ-35 אלף אחים ואחיות היגרו מרומניה לאנגליה, אירלנד, גרמניה, אוסטריה, ספרד ואיטליה. ב-2018 שכר הרופאים עלה, אבל לא שכר האחיות. שכרם של רופאים, שהרוויחו 1,500 אירו ב-2017, הוכפל, ובינתיים שכר האחים והאחיות עלה מ-600 ל-800 אירו. עוזרי הרפואה לא קיבלו כלום.

"הממשלה הבטיחה שיעלו לנו את השכר בארבעה שלבים, אבל אז הוחלפה הממשלה ב-2021, והממשלה החדשה ביטלה את העלאת השכר. רק אחרי שהפעלנו לחץ, קיבלנו את מלוא העלאת השכר. אין מספיק כוח אדם בכל מערכת הבריאות, אבל הממשלה רואה רק את הרופאים. במיוחד במגפה, האחים, האחיות ועוזרי רפואה הם אלה שרואים את המטופל ונמצאים יחד איתו במה שעובר עליו".

יוקינן: "יש הרבה הגירה כלכלית, אבל זאת לא הסיבה היחידה שעובדי בריאות עוזבים. אני חושבת שחשוב שאחים ואחיות יהיו משכילים. יש מדינות שבהן האחיות נמצאות ממש תחת פיקוד הרופאים ולא יכולות לתת טיפול ללא השגחת רופא. למיילדות יש קצת יותר אוטונומיה. הרבה פעמים אחיות צריכות לעבור מדינה כדי לעשות תואר שני או לקבל הכשרה מתקדמת, וגם אם נקווה שרובן יחזרו למדינות המוצא שלהן, זה לא בטוח קורה, וכשיחזרו, לא תמיד מכירים בהשכלה הגבוהה שלהן ונותנים להן ללמד באוניברסיטה".

מה ההבדלים בין מדינות עם איגודים מקצועיים חזקים של עובדי הבריאות, לבין מדינות שבהן הם חלשים יותר?
יוקינן: "באנגליה ובאירלנד לאיגודים שלנו יש מקום סביב השולחן. בישראל הסתדרות האחיות ממש מובילה את מערכת הבריאות. הם גם משתתפים בפורומים בינלאומיים. אבל ברומניה ובבולגריה, לארגונים מאוד קשה להשיג תשומת לב של פוליטיקאים. בגיאורגיה, פקיסטן ואוזבקיסטן יש לאחות הראשית תפקיד, אבל לא בטוח שלאיגודים יש תפקיד, וזה חשוב בעיני – לא רק מיקום האחות הראשית, אלא שלאיגוד שמייצג את המוני העובדים יש קול".

גאי: "ברומניה אומרים על כל הצעה של האיגוד לשיפור העבודה או המערכת שהיא לא בסדר העדיפויות ולא מחייבת בחוק. אפילו כשיש דברים שמחייבים בחוק, כמו כלל שנועד לשמור על עובדים מהדבקה ממחטים, רק מתרגמים מאנגלית לרומנית ולא לוקחים על זה אחריות. לפי החוק, אמור לקום צוות שנפגש ובוחן למה צוותים רפואיים נדקרים ממחטים.

"אם הוועדה הזאת הייתה קמה, היא הייתה מגלה שתאונות הדקירות ממחטים התגברו כי יש יותר לחץ למהר, בגלל שעומס העבודה גדל פי שלושה. יש גם הרבה ביורוקרטיה. ברומניה שום דבר לא דיגיטלי. הרופא ממלא טופס, והאח ממלא טופס נוסף. יש במערכת הבריאות תפקיד שנקרא עוזר רפואי שאמור להקל בעומסים, אבל השכר הזעום של התפקיד מייצר מחסור".

"לכל מדינה יש את התנאים והבעיות הייחודיים שלה. צריך לפענח מהי הבעיה היסודית"

לדברי גאי, יש גם הבדלים משמעותיים בשיעורי ההתאגדות וחוקי התאגדות. "במזרח אירופה שיעורי ההתאגדות נמוכים יותר, וזה מחליש את כוח המיקוח של העובדים. ברומניה אסור לחתום על הסכמי שכר ענפיים. כל איגוד קטן מחויב לנהל בעצמו משא ומתן, וזה בלתי אפשרי. הממשלות רוצות להמשיך להחליש את האיגודים כמה שיותר. ברומניה גם אסור לנו כאיגוד ארצי לנהל משא ומתן על שכר. בגלל המלחמה באוקראינה, פליטים מגיעים לרומניה, הממשלה אומרת שהייתה רוצה לעזור אבל אין להם כסף, וזה לוחץ עלינו עוד יותר".

הפעילות שלכם כראשי פדרציות של איגודים, יכולה לסייע למדינות שבהן האיגוד חלש?
יוקינן: "שירתי 26 שנה בבריטניה, וכעבור זמן את קולטת שהבעיות שאת שומעת עליהן חוזרות על עצמן. למשל איך מתאימים את סטנדרטי הטיפול לצורכיהן של נשים? גם לידות בית ומרכזי לידה – אני כבר 20 שנה מתעסקת בעניינים האלה. ברגע שיש ניסיון ויש פרספקטיבה, זיהיתי שהסוגיות שאיתן אני מתמודדת משותפות לעוד הרבה מדינות אחרות. אבל מערכות הבריאות שונות, אז צריך להעביר את המסר הזה.

"אנחנו מבקרים במדינות ופותחים דלתות. הייתי ברומניה וראיתי שאין תארים שלישיים לאחיות בכלל, וצריכים להיות. דיברתי עם השר. גם לגבי הוראות האיחוד דיברתי עם השרים. זה לא ישתנה תוך שנה-שנתיים. ארגון הבריאות העולמי יזם שיחות בינינו לבין השרים בזום בזמן הקורונה. אנחנו לא ארגון הבריאות העולמי, אבל אנחנו עובדים איתם. חשוב לנו שהשרים יבינו למה יש בעיית כוח אדם, כי רק ככה הם יובילו מדיניות שתשפר את המצב. אנחנו מייצגים גם את ארגוני העובדים אבל גם את האיגודים המקצועיים. זה חשוב כי בחלק מהמדינות אין ארגון מתפקד".

גאי: "איגוד עובדי השירות הציבורי באירופה (EPSU) מייצג רק את האיגודים. זה אתגר למצוא פתרונות לכל המדינות, גם אלה שלא חברות באיחוד האירופי, ולא מחויבות להנחיות שלו. לכל מדינה יש את התנאים והבעיות הייחודיים שלה. צריך לפענח מהי הבעיה היסודית שמשותפת לכל המדינות, ולנסח הצעות לפתרונות שיהיו רלוונטיים למעסיקים.

"למשל, עבדנו עם המעסיקים על בעיות אורתופדיות, שכל עובדי הבריאות בכל המדינות סובלים מהן. כאבי גב וכאלה. מהמטפלים הסיעודיים ועד רופאים מנתחים, כולנו עומדים בתנוחות מאתגרות כל היום. אז צריך ללמוד את הבעיה בכל המדינות, לאתר את הבעיה המרכזית, להציע פתרון ואז להביא אותו לאיחוד האירופי לאישור ולפעול לאישור ההצעה. זה חשוב מאוד למדינות מזרח אירופה. בצפון אירופה יש חוקי בטיחות בעבודה טובים ואיחודים חזקים".

הקורונה העמיסה גם על הבריאות הנפשית של הצוותים הרפואיים. איך אתם כאיגוד מתמודדים עם זה?
יוקינן: "באוניברסיטאות אנחנו שומעים שגם המרצים לסיעוד וגם הסטודנטים לסיעוד נשחקים ושוקלים לעזוב את המקצוע. זאת בעיה גדולה. בלי חינוך אין עתיד למקצוע הסיעוד. זה מדאיג מאוד. אנחנו מנסים לעזור למלמדי הסיעוד ללמד בזום, ותומכים בסטודנטים עם הקמת רשת סטודנטים לסיעוד שישתפו בחוויות שלהם.

"לפני הקורונה הסטאז' בסיעוד היה בעיקר חוויה לימודית. כיום מצופה מסטודנטים לסיעוד בסטאז' לטפל לבד במטופלים, גם אם עדיין אין להם מספיק ניסיון וביטחון, כי מערכת הבריאות בלחץ. אנחנו מוודאים שהרגולטור שומר על הסטודנטים ומונע מהמעסיקים להעמיס עליהם עבודות של אח מקצועי".

"הממשלות רוצות להעצים את הרפואה בקהילה. צריך תמיכה באחים ובאחיות למימוש היעד הזה"

יוקינן רואה באחים ובאחיות גורם מרכזי בהתפתחות העתידית של מערכת הבריאות. אבל כדי שזה יקרה, היא קוראת לממשלות להיות מחויבות להעצמת מקצוע הסיעוד והעובדים בו. "לממשלות יש אינטרס להפחית את השימוש בבתי החולים ולהעצים את הרפואה בקהילה. הן חייבות להבין שצריך תמיכה נכונה באחים ובאחיות למימוש היעד הזה. עם תהיה תמיכה כזו, אחים ואחיות בקהילה יוכלו ממש לנהל את המרפאות. זה בסדר שרוב האחים והאחיות יישארו בתפקידי סיוע, אבל צריך שיהיה גם מקום לאחים ולאחיות להנהיג. אין גרוע יותר מלא לתת לך חופש לבצע את התפקיד שלך ואופק להתפתחות מקצועית.

"במדינות המערביות יש יותר אחיות ביחס למספר הרופאים, ובמזרח אירופה מספרי הרופאים גבוהים יותר ביחס למספר האחיות, עד יחס 1:1 בין רופאים לאחיות. אחד האתגרים בדרך לשם הוא שרופאים תמיד ירוויחו יותר מאחיות. קשה להיכנס למשא ומתן כדי לדחוף את המערכת להעצמת האחיות בלי שהרופאים יחוו את זה כמחטף נגדם. אבל לשם הרפואה צריכה ללכת: האחיות אחראיות על המרפאות ועל הטיפול בחולים, רופאים רק לייעוץ מקצועי. זה מה שקורה במערב אירופה".