יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון ממשיך להיחקר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על אחריותו באסון מכינת בני ציון בנחל צפית, בו נהרגו תשעה נערות ונער. השופט יובל ליבדרו למנהל מכינת בני ציון: "הייתה הודעה על שינוי המסלול ולא קראת. מה זה אומר על ההתנהלות שלך?"

כאהן מואשם במתה בקלות דעת, והדיון היום עסק במעורבותו של כאהן בהחלטה האם לטייל בנחל, מידת הכרותו בנעשה ביום באסון, ובפיקוח על הצוות בשטח.

בחקירה השנייה שלו על ידי עו"ד ציון אמיר, שמייצג את מנהל התכנית החינוכית והאחראי לטיול, אביב ברדיצ'ב. המשיך כאהן להתעקש על כך שלא ידע מה קורה עם החניכים אותם הוביל ברדי'צב בשטח, וזאת חרף הודעות בקבוצת וואטסאפ של המכינה בה שלחו המדריכים, בבוקר האסון, תמונות על כך שהם יוצאים לטיול.

שתי ההודעות שנכתבו בבוקר האסון בקבוצה בה נמצא כאהן, שלא היה בשטח ביום האסון, נשלחו על ידי ברדיצ'ב ומאמתות את העובדה שיובל ידע, או לפחות יכול היה להיות מודע, לכך שחניכי המכינה יוצאים לשטח, חרף ההזהרות הרבות על שיטפונות באזור דרום הארץ, אזהרות חזאים והעובדה שכל בתי הספר בארץ ביטלו את הטיולים באזור באותו שבוע.

"מה עוד צריך לקרות, לבוא אליך ולהקריא לך את זה?"

מאז עלה על דוכן הנחקרים לפני חודש, הצהיר כאהן שהוא מקבל אחריות על שאירע אך טען שהוטעה על ידי ברדיצ'ב ושאר המדריכים על תכניותיהם לגבי היום, וזאת לאחר שמסלול הטיול עבר מנחל צאלים, בו התכוונו לטייל במקור, לשהות בחניון עין תמר שלא רחוק מנחל צפית.

עו"ד אמיר: "אביב עדכן את הקבוצה כל הזמן בתמונות"
כאהן: "הוא לא עדכן אותי. עדכן בקבוצה. חבל שלא עדכן אישית."
אמיר: "ואתה לא בקבוצה?"
כאהן: "בקבוצה… יש הבדל בין פנייה ישירה לפנייה בקבוצה.."

כאמור, בקבוצה המדריכים עברו הודעות ותמונות במהלך כל הטיול, על פי חקירת המשטרה, בבוקר המוקדם ברדיצ'ב ומדריך נוסף שלחו הודעות בקבוצה על כך שהמדריכים מבינים שמזג האוויר באזור אינו גשמי ושהם יוצאים לטייל. על דוכן העדות כאהן טען שלא התעמק בהודעות ולא הבין שהחניכים יוצאים לטייל בנחל

השופט יובל ליברידו: "ראית את ההודעה אבל אתה לא הפנמת את התוכן?"
כאהן: "לא יודע להגיד, יודע שראיתי תמונות שלא הסתדרו לי עם מה שאני יודע. אני ידעתי שהם מסתובבים בעין תמר ממה שסיכמנו יום לפני."
ליבדרו: "מה זה אומר לגבי האחריות שלך, כמנהל מכינה, ששולח קבוצה לטיול, לא נמצא בשטח, מקבל הודעה מהשטח ולא יודע מה כתוב בה. בטח כשברקע מדובר שינוי במסלול… אתה לא יוזם שיחות, אתה מקבל הודעות ואומר שלא קראת, מה זה אומר על ההתנהלות שלך ועל האחריות שלך?"
כאהן: "זה אומר על המצב הנפשי שלי, אני לא מעורב בטיולים ברמה כזו. לא מעורב בפרטים. הייתי מעורב מסיבה אחת, חשש משיטפונות . ברגע שיום לפני האסון, אחרי הצהריים בשעה חמש מתקבלת החלטה, שאני מגבה, לעזוב את צאלים ללכת לעין תמר, אין שום אפשרות שעולה בדעתי שיוצאים לנחל. בפועל הבנתי שאין יותר טיול שמסכן. לכן בשיחה שלי בלילה ברביעי עם אביב אני רגוע."
ליבדרו: "אתה אומר, 'אני מאחר הצהריים הקודם  יודע שלא עושים טיול'. אבל אתה פתחת בבוקר הודעה שיש בה תמונה שיש טיול, מה עוד צריך לקרות, לבוא אליך ולהקריא לך את זה?
כאהן: "היה אפשר להרים אליי טלפון ולא לסמוך שאני קורא את ההודעה… זו לא דרך לפנות למדריך שלך."

עו"ד אמיר התעקש על כך שלא יכול להיות שכאהן פשוט פספס או לא הבין את תוכן ההודעה שמראה שהחניכים יוצאים לטיול.
אמיר: "אתם כל הזמן מעבירים הודעות, צילומים.. אתה מגיב. למה אתה לא מתקשר?"
כאהן: "למי להתקשר?"
אמיר: "למי שאתה רוצה, תגיד תעופו משם."
כאהן: "אביב הוא לא מדריך, אלא מנהל תכנית.. אתה עושה שינוי בטיול בנחל, זה נכון לעדכן אותי."

השופט ליברידו ניסה להבין מדוע החליט בסופו של דבר כאהן רק לשלוח הודעה לאביב במקום להתקשר ולברר מה קורה. כאהן חזר על כך שבשעתו, מכיוון שחשב שהם בחניון, ההודעה הייתה מספיקה.

כאהן: "התפקוד שלי לא היה טוב, הנחתי הנחות שהם מטיילים לפי ההוראות שלי. היום אני מבין שצריך היה להתקשר…"
ליבדרו: "האם אתה וידאת שהחניכים הולכים לצפות בשיטפון, משחקי חברה, לא משנה מה?"
כאהן: "כן, ברמת הרזולוציה כמנהל מכינה ידעתי שהם בעין תמר עושים משהו."
ליבדרו: "מה זה ה'משהו'?"
כאהן: "צפייה בשיטפונות, תצפית, כל דבר שהוא לא הליכה בנחל… אם הייתי יודע בטוח על טיול הייתי שואל שאלות."

"לנסוע בכביש זה לקחת סיכון, אז אני לוקח סיכון. זה אפילו פחות מסוכן כי נהג יכול לסטות. שיטפון זה בשליטתי המלאה"

במהלך החקירה כאהן נשאל על ידי עו"ד אמיר מדוע פשוט לא בחר לתת הוראה גורפת לא לטייל ביום כזה? בתשובה כאהן, התעקש שהטיול הוא כלי חינוכי חשוב, גם שיש בו סכנות, והוא עשה כל דבר שבאפשרותו כדי למנוע אפשרות של סיכון, למרות שהדברים אינם כתובים בפרוטוקול כתוב, כאהן ציין שהקוד במכינה הוא שאם יש סיכוי לגשם באזור אגן ניקוז של נחל, לא מטיילים, והדבר הובהר מספר פעמים לכל המדריכים, אך השופט ליברידו ביקש להבין מדוע הסכנה לשיטפון לא מקבל עדיפות גבוהה יותר משאר הסכנות.

ליבדרו: "ברור שבטיול בשטח יש סיכון. .השאלה האם אתה שם את סכנת השיטפון באותה רמה. האם הוא game changer שאם יש סכנה לשיטפון אז אני לא עושה כלום כי זו סכנה לא וודאית, יש תחזית משתנה והפגיעה יכולה לגרום לתוצאות קטלניות"
כאהן: "מטייל רגיל או בתי ספר מתייחסים לזה כך. שטפון זו סכנה שאתה צריך להימנע ואם אין לך כלים, להתרחק. אבל אם יש לך כלי מינימלי שיודע להגיד אם יהיה גשם באגן הניקוז, אז זה פשוט לא מסוכן. חייבים להבין את זה. אם אין גשם באגם ניקוז לא יהיה שיטפון"
אמיר: "אתה לקחת סיכון"
כאהן: "לא מסכים את זה. אם לנסוע בכביש זה לקחת סיכון אז אני לוקח סיכון. זה אפילו פחות מסוכן כי נהג יכול לסטות. שיטפון זה בשליטתי המלאה."

לטענת חקירת השוטרים, כאהן אכן תיקשר עם אביב בשטח, לטענתו בלי להבין שהם פונים לטייל בנחל, ואמר לו להתייעץ על הסיכוי לגשם מול צביקה דור, סגן מפקד יחידת חילוץ וערבה, שבתו, נעם דור, הייתה מדריכה בטיול ולא הועמדה לדין. מאוחר יותר ברדיצ'ב פנה מיוזמתו למספר גורמים ובהם הראל בן שחר, מנהל מרחב ערבה ברשות הטבע והגנים, ואלמוג לאופר, חזאי צבאי בוגר המכינה.

לטענת כאהן, הוא מבין שהסיבה שבגינה ברדיצ'ב החליט לרדת לנחל היא שברדיצ'ב הוטעה לחשוב על ידם שהנחל בטוח. דור, לאופר ובן שחר העידו בבית המשפט וטענו שהזהירו את המדריכים מלרדת לנחל בגלל התרעות לגשם, והדגישו על כך שאינם גורמים רשמיים מורשים להתרעות, ושכל השיחות נעשו באופן חברי. בהמשך כאהן וברדיצ'ב העידו במשטרה שבן שחר אמר לברדיצ'ב שבטוח להיכנס לנחל.

"אתה לא נמצא שם, אבל אומר לחבר'ה שאם תעשו כך וכך לא תהיה בעיה"

כאהן טען שאם היה בשטח, הוא היה מתקשר לחברת מטרו-טק לבדוק את מצב הנחל, דבר שברדיצ'ב לא עשה, והוא לא הנחה אותו לעשות. עוד אמר כאהן כי היה מקבל תשובה שיש גשם באגן הניקוז, הוא לא היה יורד לנחל "לא עושים חשבון, יש גשם, אתה לא נכנס"

יש לציין שבחוות הדעת עליה התבסס כתב האישום נגד השניים, מטאו-טק הזהירו על חשש משיטפונות באזור בימי הטיול. אמיר, עו"ד של ברדיצ'ב, ביטל את דבריו של כאהן על התקשורת הלקויה של ברדיצ'ב עם אנשי המקצוע, וטען כי כאהן היה זה שאמר לו להתייעץ איתם.

אמיר: "אתה האדם הכי מנוסה, קצין מנוסה בצה"ל, ראש מכינה, ניסיון טיולים של המון שנים, קיבלת תעודות רבות. ואתה זורק ככה בקטנה: אני לא הייתי נכנס, אני הייתי בודק. אבל אתה אמרת להם, ולא אף אחד אחר, לדבר עם המומחים, שצביקה והראל הם מומחים גדולים. אביב עשה אתה מה שאתה אומר לו ונכנס לשם"
כאהן: "לדבר איתם זו הייתה ההוראה היחידה שנתתי, זה פשוט."
אמיר: "אתה לא נמצא שם, אבל אומר לחברה שאם תעשו כך וכך לא תהיה בעיה."