"מי שציפה שההסכם הזה הולך לשנות את מערכת החינוך, לא מבין מהו הסכם שכר", אומר איתן מנדלבאום, מורה בעל וותק של 13 שנים המלמד בחטיבת ביניים ברחובות, על הסכם השכר עם הסתדרות המורים שנחתם בשבוע שעבר.

"הסכם השכר הנוכחי בא להיטיב עם השכר, ואת זה הוא עשה מעולה", אומר מנדלבאום, "עלייה בשכר של 6.5%-7% למורות וותיקות ו-30% למורות הצעירות, זו עלייה משמעותית בשכר. מצד שני, לא הגדילו את כוח הקנייה של המורים, כי העלייה בשכר לא משתווה לעליית המחירים הכללית במשק".

ההסכם, שנחתם אחרי מאבק ארוך, מציף מחדש מצוקות ארוכות שנים במערכת החינוך שלא נפתרו בו, לצד תחושות חיוביות משינויים לטובה.

אמיר שפר, סגן מנהלת מירושלים, מציין את העלאת הגמולים השונים כהישג חיובי בהסכם: "העלאת הגמול על חינוך כיתה, או הכרה בשילוב תלמידים מהחינוך המיוחד כגמול הם הישגים טובים וחשובים מאוד. מצד שני, למה רק עוד ארבע שנים מנהל יוכל להעניק גמול תפקיד ייחודי?".

אביב וייסבלט, גננת מזה שש שנים בגן בגבעתיים, מתארת תחושה מעורבת: "אני לא חושבת שזה יביא גננות חדשות בשנים הקרובות, אבל תמיד טוב שיש עוד קצת בחשבון".

"אני שומע תלונות ממורים צעירים וותיקים כאחד. ככה אני יודע שההסכם מאוזן"

שלושתם מתארים תחושות מעורבות גם בקרב העמיתים שלהם. מבחינת מנדלבאום, יש בכך סימן חיובי. "אני שומע תלונות ממורים צעירים וותיקים כאחד", הוא אומר, "ככה אני יודע שההסכם מאוזן מבחינת כלל ציבור המורים".

ויסבלט מספרת: "אני יודעת שהגננות הוותיקות מאוכזבות מההסכם. החברות שלי חושבות כמוני, העלייה בשכר נחמדה, אבל הטעם הוא טעם חמוץ, כאילו תמיד אנחנו צריכות להסתפק במועט".

תחושה דומיננטית בקרב מורים רבים עד לחתימת ההסכם היתה עמימות, שבמידה מסוימת נמשכת גם לאחר שנחתם. "מורים מחכים לראות את תלוש השכר שלהם בפועל", אומר שפר, וויסבלט מסיפה: "עדיין יש תחושת חוסר וודאות. החשש שלי שהסתדרות המורים מדגישה רק את ההישגים".

"כנראה שלא אוכל לקחת משכנתה"

הם עוד לא יודעים מה יהיה שכרם באופן אישי, "אבל כנראה שלא אוכל לקחת משכנתה", אומר מנדלבאום. גם שפר מתאר מצב דומה של חוסר וודאות: "אני סגן מנהלת, ולא ראיתי התייחסות ישירה לשכר שלי. אני מניח שזה יהיה מישמש בין שכר מנהלים לשכר של מורים, כי אני רגל אחת שם ורגל אחת שם".

חתימת הסכם השכר עם הסתדרות המורים: שרת החינוך יפעת שאשא ביטון (מימין), שר האוצר אביגדור ליברמן, מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד (צילום: משרד האוצר)

יש עוד הרבה מה לעשות

שלושתם לא בטוחים שההסכם יתרום בגיוס מורים חדשים. "אני לא חושבת שגננות חדשות יצטרפו בשנים הקרובות, כי זה עדיין שכר נמוך יחסית במשק", אומרת ויסבלט. לדברי שפר, "אני מניח שיגיעו מורים בעקבות העלאת השכר, אבל ברור שאם העלאת השכר הייתה ל-15 אלף שקל, למנהלי בתי הספר הייתה יותר בחירה".

יחד עם זאת הם מצביעים על שני עקרונות, שמקדמים כניסת מורים חדשים למערכת: מענק ההתמדה שאמור להינתן בשנה השלישית של מורים שיתחילו את עבודתם בשנה הבאה, וקביעת מינימום משרה של 80% למורים חדשים. לדברי מנדלבאום, "ההסכם מנסה להתמודד עם התופעה שמשרד החינוך לא מגדיל את אחוזי המשרה של המורים הצעירים".

מנדלבאום מציין כי ישנן בעיות שנוצרו ב'אופק חדש' שלצערו לא טופלו בהסכם החדש. "למיטב ידיעתי עובדי הוראה הם העובדים היחידים שערכו של יום מחלה שנלקח הוא יום וחצי מחלה. עיוות נוסף הוא שהפנסיה התקציבית של המגזר הציבורי ערכה הוא 100% מהמשכורת האחרונה של העובד. לעומת זאת אצל עובדי הוראה ערכה של הפנסיה הוא 80% מהמשכורת האחרונה."

"אני שמחה שהקשיבו לנו, אבל אין תודעה בציבור שגם לאנשי הטיפול והסייעות מגיע שכר ראוי"

שפר וויסבלט מציינים את חשיבות המאבק עצמו, אך חלוקים ביחס לתוצאותיו בפועל. "מעמד המורה עלה, והציבור מבין את הכוח של המורים", אומר שפר. ויסבלט חושבת כי ההכרה הציבורית לא הושגה. "אני שמחה שהקשיבו לנו. זה דרש לדפוק על השולחן, אבל אולי אין דרך אחרת במדינה הזאת. כי למרות המאבק שלנו, אין תודעה בציבור על הזכאות של אנשי החינוך והטיפול כמונו או כמו הסייעות לשכר הולם וראוי".

ויסבלט אומרת שלמרות הכול, היא מעוניינת לחנך במערכת החינוך הציבורית. "הגן שלי הוא גן אנתרפוסופי בחינוך הציבורי. אני יכולה ללכת לנהל גן בחינוך הפרטי ולהרוויח הרבה יותר, אבל אני מאמינה במערכת חינוך ציבורית".