רחוב אל מדינה, רחובה הראשי של אום אל-פחם, לובש חג לקראת הפסטיבל שייערך בעיר מחר (שבת). "הפסטיבל נקרא 'תעארפו עלינא' כלומר 'הכירו אותנו'", מסבירה שירין מחאג'נה, רכזת התיירות של העיר.

באוהל האירוח ברחבה המרכזית בעיר יישבו זקני העיר ויקדמו את פני המבקרים בסיפורי מורשת "כדי לחבר את המבקרים למקום ולמה שקורה כאן", מסבירה מחאג'נה. לצידם יתקיימו הדגמות של עבודת קרמיקה וטקס חינה.

מאוהל האירוח ייצאו סיורים מודרכים שיכללו סיור בעיר וביקורים בבתים מארחים. גם הספריה והגלריה המקומיות יארחו סדנאות אומנות ומורשת. "הדגש שלנו הוא תושבי אום אל פחם", אומר אורן חליווה מפיק הפסטיבל. "כל הסדנאות והתכנים הם של תושבי המקום, והצעירים התנדבו לסייע בארגון ובהסברה".

אום אל פחם (צילום: יניב שרון)

עד לאחרונה האלימות והפשיעה היכו באום אל פחם. "שיעור הפשיעה ירד השנה" מספרת מחאג'נה. "אנחנו רוצים לשנות את התדמית של המקום, לחבר בין הקהילות . זו במה לאנשים חובבי תרבות, אנשים שבאים להכיר. הגיע הזמן לעשות שינוי". חליווה מוסיף כי "אנשים רוצים לצאת מזה, רוצים שינוי. זרענו זרע של שינוי. לא היה פה אף פעם פסטיבל כזה. אנשים שמחים לקראת הפסטיבל".

רועת צאן וד"ר לארכאולוגיה: "לתת במה לנשים"

"האירוח מאוד חשוב לנו. אוכל אפשר לקנות בכל מקום, לנו חשוב המפגש". אומרת מחאג'נה. "אנחנו רוצים שאנשים ייכנסו לבתים להכיר את התושבים לכל אחד ואחת מהם יש חלק בהצלחת היישוב, הם הכוח".

מח'אגנה מצביעה על ציור קיר "כאן צייר האמן אדהם ג'בארין תמונה המייצגת את העיר, עיר שבע הגבעות ו-101 המעיינות. המבקרים יצבעו יחד את הציור בהנחייתו".

שירין מחאג'נה על רקע ציור הקיר שיצא אדהם ג'בארין, אותו יצבעו באי הפסטיבל (צילום: יניב שרון)

"בילדותי הייתי רועת צאן" מספרת מחאג'נה. "היום אני מורת דרך וד"ר לארכאולוגיה. התנדבתי בעיר 15 שנים. לפני 4 חודשים קיבלתי את התפקיד ואמרתי שאני רוצה לערוך פסטיבל. ראש העיר אמר לי לכי לעבוד והכסף עליי. עבדנו על הפסטיבל במשך חודש וחצי יומם ולילה".

באופן לא שגרתי, באי הפסטיבל יפגשו בעיקר נשים, שיציגו את המתחמים והדוכנים השונים. "בעיר יש יותר נשים משכילות מגברים משכילים", אומרת מחאג'נה. "הבעיה היא בתעסוקת הנשים, הפסטיבל מכוון לתת מקום לנשים. כל אחת עושה דברים מדהימים בביתה, אבל לא יוצאת מהבית. הגיע הזמן לתת במה לנשים הללו".

מהמלון לבית: "אוכל מסורתי כזה לא תמצא בכל מקום"

אחת הנשים שיארחו את באי הפסטיבל היא השף סאמיה מחאמיד שתארח בביתה לסדנת הכנת מאפים, מועג'נאת. מחאמיד, בוגרת בית הספר הגבוה לבישול 'תדמור', עבדה עד 2019 במלונות באזור, אך עם פרוץ מגפת הקורונה החליטה מחאמיד לעבוד מהבית. "עבדתי במלון אילמה בזכרון יעקב ובמלון רמדה בחדרה", היא מספרת. "אבל בקורונה החלטתי לעבוד בבית. התחלתי מדברים פשוטים, עוגיות ודברים מתוקים, והחלטתי לפתוח מטבח. לפני כמה חודשים השתתפתי בקורס אירוח ביתי של משרד התיירות והעירייה. מאז התחלתי לארח בבית ולבשל לאנשים".

מועג'נאת מעשה ידיה של שף סאמיה מחאמיד (צילום: יניב שרון)

"הייתי הילדה הגדולה בבית. אמא שלי היתה חולה בדלקת ריאות ובראומטיזם" מספרת מחאמיד. "היא שכבה הרבה ימים במיטה. אבא והאחים הגדולים בעבודה. אבא עבד כנהג. אמא לימדה אותי בשעות היום לבשל ולהכין ארוחה. הייתי בת 9, ומגיל קטן הייתי אחראית על הבית, לסדר, לבשל ולנקות. הייתי תלמידה טובה, אבל הציונים שלי ירדו. רציתי ללמוד להיות עורכת דין או עובדת סוציאלית בגלל המצב הכל השתנה. אלה היו ימים קשים כשאמא היתה בבתי-חולים".

"אחרי החתונה גרנו בשכונה קשה. היא יצאה ללמוד כדי להתרחק" מספר פיאד מחאמיד, בעלה של סאמיה. "היא הצטיינה בלימודים ובעבודה אבל אנשים התנכלו לה". מחאמיד מסבירה כי לא קיבלה הכרה בעבודה. "אנשים אהבו את מה שהכנתי, אבל השף לקח את הקרדיט לעצמו. זה הכעיס אותי ועודד אותי לעזוב".

שולחן האירוח של סאמיה מחאמיד (צילום: יניב שרון)

"אני מבשלת אוכל מסורתי. אוכל מסורתי כזה לא תמצא בכל מקום", מסבירה מחאמיד על ההבדלים בין משפחה למשפחה. "אפילו בבית השכן מבשלים קצת אחרת, לכל בית מתכון משלו, תבלין משלו. יש כבר בתים שלא יודעים להכין את האוכל המסורתי". מחאמיד מספרת כי האהבה שלה לאירוח התחילה כבר מזמן,"אני אוהבת לארח. מי שמתחתנת מבשלת בסיר קטן לה ולבעלה. אני בישלתי בסיר גדול לכל המשפחה".