ממשלת הולנד הודיעה החודש על כוונתה להעלות את שכר המינימום במדינה ב-10% כבר בינואר, בעקבות האינפלציה במדינה שהגיעה ל-17.1% בספטמבר.
שרי האיחוד האירופי אישרו בתחילת החודש את ההנחיה לקידום שכר מינימום הולם בכל מדינות הארגון, בתהליך שצפוי לקחת כשנתיים. ארגוני העובדים דורשים יישום מהיר יותר של המהלך.
הנחיית האיחוד האירופי מחייבת גם מדינות חברות שיש להן כבר שכר מינימום סטטוטורי לקדם תהליכים שיבטיחו שיהיה הולם, ולקבוע מדיניות שבוחנת אותו תדיר ביחס לאירועים משתנים כמו אינפלציה. האיחוד ממליץ לקבוע את שכר המינימום על 60% מהשכר החציוני (ברוטו) או מחצית מהשכר הממוצע – סף גבוה יותר משכר המינימום כיום ברוב המדינות החברות. קידום המהלך צפוי לדחוף לעלייה בשכר המינימום באירופה בשנים הקרובות לכ-25 מיליון עובדים שעל פי חלק מההערכות עשויה להגיע לכ-20%.
עם זאת, האינפלציה הגבוהה באירופה, שמאפיינת את התקופה שלאחר משבר הקורונה ומואצת כתוצאה מעליית מחירי האנרגיה והשלכות המלחמה באוקראינה, גורמת לעת עתה דווקא לירידה בשכר המינימום הריאלי במרבית המדינות. לכן ארגוני העובדים באירופה קוראים ליישום מהיר יותר של ההנחיה על ידי המדינות החברות.
"אין שום תירוץ למדינות החברות לחכות שנתיים כדי לספק שכר הגון", אמרה אסתר לינץ' מהקונפדרציה האירופית לאיגוד מקצועי (ETUC) לאתר יורואקטיב. "משבר יוקר המחיה דורש מהממשלות לעזור לעובדים בשכר הנמוך ביותר באופן מיידי". מדד המחירים בגוש היורו רושם עלייה שנתית של 10%, כשבחלק ממדינות האיחוד שיעור האינפלציה מגיע ל-20% ויותר. בקונפדרציה מעריכים שהשווי הריאלי הממוצע של שכר המינימום באירופה ירד ב-5%, כשבמדינות מסוימות מגיעה השחיקה לכ-20%.
דניס רדטקה, אחד המתאמים לקידום ההנחיה, לא רואה צורך להאיץ במדינות לקדם את המהלך. לדבריו, זה נורמלי שלהנחיות האיחוד לוקח זמן עד שהן מתורגמות לחוקים לאומיים. "כדי להוריד את הנטל על האזרחים, אנחנו לא בהכרח צריכים את הנחיית שכר המינימום", אמר ליורואקטיב. "אירופה והמדינות החברות יכולות להשיג זאת גם בדרכים אחרות".
ההנחיה מתייחסת גם לאפשרות קידום השכר ההוגן במשק באמצעות הסכמים קיבוציים, ומחייבת את המדינות החברות לגבש תוכניות פעולה לאומיות להגדלת שיעור העובדים שמכוסים בהסכמים קיבוציים בכוח העבודה, אם הוא נמוך מ-80%. ברוב מדינות האיחוד האירופי, שיעור העובדים המכוסים בהסכמים קיבוציים נמוך במידה ניכרת מ-80%, ולפיכך רוב המדינות החברות יצטרכו כעת למצוא דרכים להגדיל את שיעור העובדים המאורגנים בהם. "יהיה מעניין לראות מתי המדינות החברות יהפכו אקטיביות בחיזוק הייצוג הקיבוצי בהן", אמר רדטקה.
גם בישראל צנח שיעור העובדים שמכוסים בהסכמים קיבוציים
בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם, שיעור העובדים המכוסים בהסכמים קיבוציים צנח בעשורים האחרונים מ-84% בשנות ה-80 לכ-50% ב-2020. עם זאת, כמה מדינות הצליחו לשמור על שיעורים גבוהים של עובדים שמכוסים בהסכם קיבוצי, בהן צרפת (98%), אוסטריה (98%), בלגיה (96%) ושוודיה (91%). על פי מחקר של פורום ארלוזורוב, ההסכמים הקיבוציים משפרים את שכר העובדים ב-13% עד 16% לעומת השכר של עובדים שאינם נכללים בהסכמים קיבוציים.
חוקרי הפורום ד"ר אסף בונדי ועו"ד סיגל רונן-כץ מצאו שלהסכמים קיבוציים השפעה חיובית על הביטחון התעסוקתי, על שכר ותנאי העבודה, על הבטיחות בעבודה ועל הנגישות להכשרה מקצועית.
נוסף על כך, איגום כוח המיקוח של העובדים במסגרת הסכם משותף אחד מוביל בדרך כלל לצמצום הפערים בין העובדים. יתרון משמעותי נוסף שנמצא להסכמים הקיבוציים הוא עידוד יציבות ביחסי העבודה והגברת מחויבותם של הצדדים לתנאי העבודה שנחתמו בהסכם הקיבוצי, שעליהם הוסכם מראש. בה בעת מאפשרים ההסכמים הקיבוציים גמישות בקביעת תנאי העבודה בהתאם לשינויים המתרחשים מעת לעת בשוק העבודה, באופן שהולם יותר את הצרכים המשתנים – של העובדים והמעסיקים גם יחד – על בסיס ענפי, אזורי, מקצועי או אפילו מקומי-מפעלי."ההסכם הקיבוצי הוא הביטוי האידיאלי למימוש זכות ההתארגנות", אמר עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב. "השפעותיו תלויות במידה רבה בתמיכה שהמדינה נותנת לארגוני העובדים והמעסיקים ולהסכמים ביניהם. לאור תרומותיו של ההסכם הקיבוצי כמנגנון דמוקרטי להסדרת יחסי העבודה ולקידום צמיחה מכלילה, יש צורך לפתח דרכים להרחבתו. עידוד הדיאלוג בין עובדים למעסיקים יאפשר אסדרה של השוק באופן שיבטא את צורכיהם וקולם של כל הצדדים, באופן מוסכם ומותאם לצרכים המשתנים של כל ענף, מקצוע ומקום עבודה".
