ד"ר אנטון רפאלו, שר החקלאות, הדיג וזכויות בעלי חיים של מלטה, טוען שמדינתו דומה לישראל. "שתיהן מדינות אי", הוא אומר. "אנחנו מוקפים בים, ואתם ביחסים המורכבים של המזרח התיכון. ההיסמכות על ייבוא במדינת אי היא מצד אחד הכרחית, אבל מצד שני אסור שתהיה תלות בייבוא". את הדברים אמר רפאלו בכנס הבינלאומי לטכנולוגיות ייצור מזון מהים והמדבר שהתקיים באילת.

מלטה היא מדינת איים בקצה המגף האיטלקי, בקרבת האי סיציליה. מיקומה במרכז הים התיכון מזמן לה שכנות עם איטליה ויוון בדרום אירופה, ועם אלג'יריה ולוב בצפון אפריקה. במדינה הקטנטנה, ששטחה 316 קמ"ר בלבד, כחצי מיליון תושבים. רובם חיים באי המרכזי (מלטה) ובאי משני (גוזו).

מגפת הקורונה, המלחמה באוקראינה ושינויי האקלים עימתו את מלטה עם מצבה העגום: מדינה קטנה, בעלת משאבי קרקע ומים מוגבלים, שעיקר מזונה הגיע מייבוא ומהים. החקלאות המעטה שהתקיימה בה הייתה ברובה מיושנת, והמערכות התפעוליות בשרשרת אספקת המזון ובשרשרת הערך של המזון היו לא יעילות.

תוצרת מקומית במקום ייבוא מדובאי

לדברי רפאלו, מלטה חוותה זעזוע והתעוררה. "שינויי האקלים וביטחון המזון הם בלי ספק נושאים שעומדים על סדר יומה של מלטה ושל כל אירופה היום. לקורונה ולמלחמה היו השפעות הרסניות על מלטה. הנסיבות האלה הדגישו שתי בעיות גדולות: ייצור עצמי של מזון ודרכי אספקת מזון מן החוץ. מלטה היא מדינה קטנה, ולכן אנחנו מתמודדים עם הסוגיות האלה בצורה חריפה. סגירת השווקים בעקבות מגפת הקורונה לימדה אותנו לקחים רבים, במיוחד ביחס לחקלאים והדייגים שלנו.

אילו לקחים?
"הלקח חשוב ביותר שלמדנו הוא חשיבות קיומם של תוצרת חקלאית ודיג מקומיים. אנחנו נושאים את המסר של חשיבות הדאגה לביטחון המזון שלנו בעצמנו. לפני כן, הנטייה הרווחת בקרב המלטזים הייתה לראות את המזון ארוז יפה בסופרמרקט הישר מדובאי. עכשיו אנשינו נעשו יותר מודעים. עלינו להגן על המזון שלנו. מלטה איתנה בהחלטתה לדאוג לביטחון המזון שלה".

אחד הצעדים הראשונים היה הקמת סוכנות המזון של מלטה. "עשינו את אספקת המזון שקופה ומשילה, כך שבסופו של דבר המזון שמגדל החקלאי יגיע לשולחנה של המשפחה המלטזית. כך גם נתנו ביטחון לחקלאים".

אנטון רפאלו. "הבנו שכדי לייצר מערכת מאוזנת ועצמאות תזונתית, צריך להיות לחקלאים שלנו כוח מיקוח לא פחות מאשר למשווקים" (צילום: רותם להב)

תפקידה המרכזי של סוכנות המזון של מלטה (MFA), שהוקמה ב-2021, הוא להנגיש לציבור שירותים שקשורים למזון שמקורו בחקלאות ובדיג. כדי לוודא את אספקת המזון המקומית מתוצרת ברמה גבוה, הסוכנות מובילה שינוי לאורך כל שרשרת הערך של המזון, שכולל תמיכה במכירות ושיווק החל מגידול, עיבוד וייצור המזון. הסוכנות מחוללת תהליך מודרניזציה של מגזרי החקלאות והדיג על ידי עידוד חדשנות, דיגיטציה ויזמות. לצד יצירת סטנדרטים שיווקיים, אחראית הסוכנות על ניהול עסקי ותפעול של שווקים סיטונאיים מרכזיים. השווקים עוברים בימים אלה מודרניזציה של המערכות לניהול מידע, אחסון, עקיבות מוצר וכדומה.

היבט נוסף שעליו אחראית הסוכנות הוא טיפוח שיתוף פעולה בין חקלאים ודייגים, לשיפור כוח המיקוח שלהם ומיקומם בשרשרת הערך של המזון. "הבנו שכדי לייצר מערכת מאוזנת ועצמאות תזונתית, צריך להיות לחקלאים שלנו כוח מיקוח לא פחות מאשר למשווקים".

"אנחנו נותנים לחקלאים ביטחון שיוכלו להעביר את הקרקע החקלאית מדור לדור"

צעד משמעותי נוסף שעשתה מלטה כדי להבטיח את המשכיות הפעילות החקלאית הוא רפורמה בחכירת קרקעות חקלאיות. "העברנו חקיקה בפרלמנט שתיתן יותר ביטחון לחקלאים ביחס לקרקעות שהם מעבדים. הקרקעות מוחכרות מבעליהן לטובת משקים חקלאיים. התופעה של מכירת קרקע חקלאית לפעילות מסחרית במחיר גבוה מאוד קיימת אצלנו עד היום. על פי החוק החדש, קרקע חקלאית תהיה מוגנת ותוכל לעבור בירושה לדור חדש של חקלאים.

"אנחנו חיים על אי קטן. מה אפשר לתת לחקלאי שמטפל באדמה? אנחנו נותנים להם ביטחון שיוכלו להעביר את הקרקע החקלאית מדור לדור. זה מאפשר לחקלאים לתכנן קדימה, להיכנס להשקעות ולבסס את המשקים. זו מהפכה של ממש. מטאמורפוזה".

לקחי מגפת הקורונה והמלחמה הביאו את מלטה להגיש לאישור האיחוד האירופי תוכנית אסטרטגית מרחיקת לכת. "אני מקווה שעד דצמבר התוכנית תאושר, וכל המדינות החברות יידעו לאן פנינו מועדות. מכוח התוכנית הזו, שעומדת על שני עמודי התווך של מדיניות המיסוי האירופית, נוכל לתמוך בחקלאים שלנו תמיכה ישירה. זה חשוב לנו במיוחד ביחס לחקלאים צעירים". רפאלו מכוון לעמוד גם ביעד הקיימות השאפתני שנקבע באירופה ביחס למעבר לחקלאות אורגנית. עד 2023, 25% מכל החקלאות של המדינות החברות צריכה להיות בסטנדרטים אורגניים. "אנחנו מנסים להשיג את המטרה הזאת ולהסב את המשקים שלנו לחקלאות אורגנית. עבורנו זו ממש מהפכה".

רועה מוביל עדר כבשים אל החווה שלו בכפר סיג'ווי, הסמוך לוואלטה, בירת מלטה (צילום ארכיון: REUTERS/Darrin Zammit Lupi)

התמיכה הישירה שעליה מדבר רפאלו קשורה לתפיסה רחבה שמתייחסת לתפקידה של המדינה בשמירה על יציבות מחירי המזון. "כשפרצה המלחמה של רוסיה באוקראינה ונקטעה אספקת הגרעינים והתבואות, היה פרק זמן שחששנו שלא יהיה לנו מזון. הפתרון שלנו התבסס על 2 היבטים: מציאת מקורות חלופיים לייבוא תבואות, ובניית תוכנית לייצוב המחירים במלטה". בדומה למדינות אחרות, גם במלטה מחירי הגרעינים, התבואות ומזון בעלי החיים נסק: מזון בעלי החיים עלה ב-25%, והתבואות עלו ב-37%.

"תוכנית ייצוב המחירים שלנו אושרה באיחוד האירופי. זאת תוכנית מאוד חשובה. אנחנו מפצים את החקלאים בהפרש בין המחיר ששילמו לפני עליית המחירים למחיר שהם משלמים כעת. נוסף על כך, הפקנו תוכנית לייצוב מחירי הדשנים, שמחיריהם עלו. אנחנו מפצים את החקלאים בהפרש בין מחירי הדשנים לפני המלחמה למחירים כעת. אנחנו מסייעים לחקלאים באופן הזה".

בהתאם לתפיסת ביטחון המזון שהתפתחה באי בשנים האחרונות, אספקת מזון סדירה תלויה בחקלאות יציבה, וזו תלויה בקשר מתמיד עם החקלאים. "כדי להבין על מה אנחנו מדברים ולקבל החלטות טובות ונכונות לציבור במלטה, אנחנו חייבים לקיים דיאלוג מתמיד ורציף עם החקלאים. הם מכירים את השטח טוב יותר מכולם".

באילו אמצעים מתקיים הקשר הזה?
"אנחנו נפגשים בתדירות גבוהה, ומקיימים מפגשי היוועצות עם החקלאים והקואופרטיבים בשטח בכל נושא שקשור לחקלאות המקומית. כך היה, לדוגמה, ביחס למהפך שאנחנו עושים בתחום הקרקעות. אנחנו מארגנים מפגשים עם החקלאים, שומעים מה הם חושבים, מה הבעיות והאתגרים. אנחנו חייבים להיות עם היד על הדופק כל הזמן. זאת מהפכה.

"לא תמיד כולם מרוצים, אבל כולם מבינים שאנחנו צריכים שינוי. גם ביחס לדיג. שיטות מסורתיות הן טובות וצריך לשמר אותן, אבל אם לא נשתנה ונכניס שיטות גידול חדשות, לא תתקיים יותר חקלאות ימית במלטה. לא יהיו יותר מדגים. אנחנו חייבים לפגוש את העידן החדש ולעשות את השינויים הנחוצים.

"אני חושב שבעבר עשינו הרבה מאוד טעויות. הדעה הרווחת היתה שאנחנו לא זקוקים לחקלאות מקומית ולמדגים. הדגש במשק הושם על שירותים ותעשייה. הייתה תקופה שבכלל לא היה משרד חקלאות ודיג במלטה. עכשיו הדברים השתנו. יש לנו אפילו משרד שאחראי לביטחון המזון. אנחנו עומדים עם החקלאים ונותנים להם כל סיוע שנחוץ כדי לקחת אחריות על עצמאות תזונתית וביטחון המזון במדינה שלנו. גם כשהדבר דורש מאיתנו לנהל מאבקים מול אירופה".

לדבריו, אחת הבעיות באיחוד האירופי היא שהחברות הגדולות כמו גרמניה וצרפת לא מבינות את האתגר הגדול שיש למדינה קטנה וחסרת משאבי קרקע כמו מלטה. "הדעה הרווחת באירופה לא מביאה בחשבון את גודלה של מלטה, וכנגזרת מכך את הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן והצרכים שלנו. אנחנו מסבירים בעיקשות שלחקלאים שלנו, למגדלי הבקר ולמגדלי הפירות והירקות שלנו חסרה קרקע".

במהלך הכנס רפאלו נפגש עם שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר. שיתוף הפעולה בין ישראל למלטה התחזק בשנים האחרונות סביב סוגיות סביבתיות, ובעיקר סביב השימוש בים התיכון כמשאב משותף. המדינות חברות בארגון GFCM, ארגון הדיג של מדינות הים התיכון, שהוא חלק מארגון המזון העולמי של האו"ם.

"יש לנו שיתוף פעולה רב סביב טכנולוגיות מים", אומר רפאלו. "לפני כמה שנים נחתם מזכר הבנות לשיתוף פעולה בתחום המים בין המשרד לאנרגיה וניהול מים של מלטה למשרד האנרגיה של ישראל. יש לנו בעיה של מחסור בקרקע ובמים, כמו בישראל, אלא שאתם מתקדמים מאוד מבחינה טכנולוגית. ישראל תעזור לנו בהטמעת טכנולוגיות לניצול מים. אני חושב שמלטה תרוויח ותוכל ללמוד הרבה מישראל איך לחזק את התחום הזה, בפיתוח חקלאות הידרופונית וכדומה".

מה יכולה מלטה ללמד את ישראל?
"חקלאות ימית היא לב לבה של מלטה. זה הלחם והחמאה שלנו. ב-2020 ייצאנו 170 מיליון טון טונה. בחקלאות ימית יש לנו ידע, אבל יש לנו עוד הרבה מה ללמוד לדעתי. חקלאות ימית היא הרבה יותר מדיג טונה. הרבה מאוד יכול לצמוח משיתוף פעולה בין המדינות".

מה עושה מלטה כדי להתמודד עם דילול הדגה בים התיכון כתוצאה מדיג יתר, כניסת מינים פולשים ושינויי האקלים?
"אנחנו במלטה נתקלים בבעיות רבות בתחום הדיג. מיני דגים פולשים שהגיעו לאזורנו הורגים את הדגים המקומיים. בעיות רבות של דילול הדגה. אנחנו מקווים שהמחקר הרב שאנחנו עורכים במסגרת תוכניות של הקרן האירופית למחקר ופיתוח הים, הדיג והחקלאות הימית (EMFAF) יביא לפריצת דרך. במסגרת חברותנו באיחוד האירופי, יש לנו מכסות דיג בתעשיית הטונה כדי למנוע דיג יתר. כרגע יש כמות גדולה של טונה בים התיכון. אני מקווה שהדייגים שלנו יגיעו למלוא המכסה".

"מלטה מבינה את תפקידה המיוחד באגן הים התיכון"

לדברי ניר פרוימן, מנהל אגף הדיג וחקלאות המים במשרד החקלאות, הקשר עם מלטה סייע לישראל לפתח את ניהול משק הדיג, בנושאים כמו צמצום פעילות דיג פוגעני וניהול מלאי ושלל. "מדינות הים התיכון מנהלות משאב טבעי, מתחדש. דווקא משום שמדובר בים סגור, יש פה השפעות בין מדינות וניהול משאב שצריך לעשות בשום שכל ובתיאום", אומר פרוימן. "יש כוונה למדינות הים התיכון לנהל את המשאב הזה בצורה מוסכמת וכמה שיותר דומה מבחינת הרגולציה וכללי הפיקוח. להקות דגים שנעות בין אזורים שונים בים דורשות מאיתנו להתייחס להשפעות של כל אחד על התמונה הכללית. אנחנו אמנם שותפים לאותו ים, אבל משתמשים בו אחרת, ולכן יש גם חשיבות גדולה בניהולו. הים הוא משאב משמעותי עבור מלטה. היא בעלת ידע רב בתחום הזה".

ישראל ומלטה משתפות פעולה במסגרת פרויקט חשוב לביות דג הטונה. זהו דג שנודד ברחבי האוקיינוסים וגם בים התיכון. מקורם של מרבית דגי הטונה שמשווקים בעולם הוא בטבע. גם דגי טונה שמגודלים בכלובים ימיים נתפסים בים כשהם צעירים ומובאים לשבי. למלטה יש ניסיון מקצועי רב בדיג וגידול דגי טונה. "אנחנו מכוונים לגדל להקת הורים, להרבות אותם בבריכות ולהשלים את מעגל החיים, כך שנוכל לגדל אותם ללא פגיעה בדגי הבר", מסביר פרוימן. "כשמקור הדגיגים יהיה מדגים מבויתים, נוריד את הלחץ מדג שנחשב טורף-על מאוד חשוב מבחינת הסביבה הימית. כך נוכל לשמור על ים בריא לכולנו. לשם כך אנחנו מסתייעים באגף הדיג, במומחים ובמכוני מחקר ממלטה".

לדבריו, למלטה תפקיד מרכזי ורגיש גם בשיתוף הפעולה האזורי. בפרויקט לקידום ביות דג הבורי, שהוא מאוד מרכזי בדיג בים התיכון, מאפשרת מלטה מפגש חוצה גבולות. בפרויקט שותפות בין היתר ישראל, מצרים ומרוקו, לצד גורמים ממדינות צפון אפריקה שאינן ביחסים דיפלומטיים עם ישראל. מדובר בפרויקט שמערב מחקר ועיצוב מדיניות. "כדי למקסם את הידע ולשתף במהלך הזה מדינות שאין לנו איתן יחסים דיפלומטיים, נעזרנו במלטה שאירחה את הסדנאות המקצועיות, הקצתה משאבים והעמידה לשירותנו את מתקני המחקר שלה.

"הפתיחות ושיתוף הפעולה של מלטה מעידים על הבנה עמוקה של תפקידה המיוחד באגן הים התיכון. הם רואים את התמונה הרחבה שדרושה לניהול משאב משותף ולהשגת האינטרס המשותף שהוא ביטחון המזון הגלובלי. במובן הזה, שיתוף הפעולה עם מלטה מסייע בהורדת מחסום הגבולות ומאפשר לאנשי המקצוע לקדם נושאים במשותף. באטמוספירה האזורית של המזרח התיכון זה לא עניין של מה בכך".