הם חיילים משוחררים, סטודנטים או עובדים בעבודות זמניות, שהמצב הפוליטי בישראל הפך אותם למצביעים ותיקים: חמישה צעירים שיוצאים היום (שלישי) לקלפי בפעם החמישית, מספרים על התחושות ביחס לבחירות – מייאוש ואכזבה מהעולם הפוליטי, דרך תחושה שאף אחד לא מייצג אותם, ועד תחושה של "מלחמה על הבית".

"יש דברים יותר בוערים מביטחון, ואף אחד לא מתעסק בהם"

נעה קופלוביץ (23), סטודנטית מירושלים, הצביעה תמיד, לאחר התלבטות, לאחת ממפלגות השמאל. גם הפעם, היא לא יודעת למי תצביע: "זה כנראה יהיה מרצ או העבודה, אחליט בקלפי", היא אומרת, "אבל אני לא חושבת שזה משנה אם אני שמה מרצ או העבודה. כן מדאיג אותי שהכנסת תהיה יותר מדי קיצונית, שהמדינה תלך ותהפוך יותר קיצונית ויהיו פחות זכויות".

"יש ייאוש כבר במערכת בחירות חמישית, אבל באיזשהו מקום עדיין אכפת לי", היא אומרת, "אני לא מספיק מבינה בפוליטיקה, מרגישה שזה לא נגיש לי, ושאני לא יודעת מספיק. אבל אני רוצה לעשות את המעט שאני יכולה. אני לא רוצה להיות אדישה למה שקורה במדינה שלי, ולמה שהעתיד צופן לי כמי שמתכננת לחיות במדינת ישראל."

נועה קופלוביץ. "למה אני משלמת 3,000 שקל על חדר בגודל של זרת? זה בסוף משהו שאף אחד לא בא לתת לו פיתרון" (צילום: אלבום פרטי)

קופלוביץ מאוכזבת מכך שסדר היום בבחירות לא נוגע לבעיות שמטרידות אותה. "הכל תמיד מגיע לביטחון, אבל בסוף בשבילי ביומיום יש דברים יותר בוערים, ואף אחד לא מתעסק בהם. למה אני משלמת 3,000 שקל על חדר בגודל של זרת? זה בסוף משהו שאף אחד לא בא לתת לו פיתרון."

היא מרגישה שהמפלגות השונות לא ממש מתאמצות לקבל את הקול שלה, ושל שאר הצעירים בחברה הישראלית. "אני חושבת שפוליטיקה לא מונגשת לצעירים", היא אומרת, "מאוד קל לשכנע אותי. בסוף, אם מישהו שאני מחזיקה ממנו יגיד לי מה הוא מצביע, זה מאוד ישפיע עלי. אני לא מפסיקה לקבל טלפונים והודעות סמס מפוליטיקאים, אבל אף אחד לא באמת מדבר אלי. אולי אם הייתי פוגשת מישהו ברחוב, זה היה יותר משנה".

"אני רוצה משהו יציב, שנדע למה אנחנו קמים בבוקר"

דרור כהן (22), חייל משוחרר מרמת גן, מצביע היום בפעם החמישית, ומתלבט. בפעם הראשונה הוא הצביע ממש אחרי שהתגייס, תמיד למפלגת המרכז הגדולה' כחול לבן או יש עתיד. כעת הוא מתלבט בין יש עתיד למחנה הממלכתי.

"זה מתיש, והפעם אני באמת כבר מיואש", הוא אומר, "די, כבר אני רוצה משהו יציב, שנדע למה אנחנו קמים בבוקר. אני מתלבט בין גנץ ללפיד, אבל אני נוטה לכיוון גנץ", הוא אומר. "אין לי אידיאולוגיה יותר מדי גדולה, אבל אני לא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה, ואני לא רוצה שבן גביר יהיה בכנסת. אני לא מצביע עבור מפלגה באמת, אלא יותר נגד מפלגה אחרת. מבחינתי הכי חשוב שלא יהיו עוד בחירות. אני מאוד דואג מיוקר המחיה, אבל כל עוד אין ממשלה לא יהיו תכניות ארוכות טווח."

דרור כהן. "הייתי רוצה שיהיה מישהו שאני אוכל להגיד שהוא המנהיג שלי, שאני מאמין בו. אבל אין כזה" (צילום: אלבום פרטי)

לדבריו, "מפחיד אותי בעיקר הפוליטיקאים שמאיימים על מערכת המשפט ועל האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה. זה מדרון מאוד חלקלק שיכול ללכת למקומות מאוד אפלים. אני מרגיש שיש בחברה שלנו המון קיטוב, המון אלימות, פשיעה ואזלת יד של המשטרה. ממש חשוב לי שיהיה חוק במדינה, והייתי רוצה להצביע בעיקר על זה. עוד דבר שחשוב לי מאוד הוא העניין החילוני. החופש מדת, תחבורה ציבורית בשבת, לשבור את הסטטוס קוו. חשבתי להצביע לליברמן בגלל זה, אבל הוא פשוט לא עושה שום דבר".

אחרי חמש מערכות בחירות, הוא מרגיש שלא משנה למי יצביע, זו תהיה פשרה. "הייתי רוצה שיהיה מישהו שאני אוכל להגיד שהוא המנהיג שלי, שאני מאמין בו. אבל אין כזה, ולא היה כזה בפוליטיקה בכל חיי הבוגרים. לא שהם מאוד ארוכים, אבל במצב שלנו אני כבר למוד ניסיון".

"הפוליטיקה מלאה באכזבות. אני מאמינה שעשייה באה מלמטה"

גם יהל מרקוביץ' (21), סטודנטית מאריאל ומתנדבת בשלל פרוייקטים חברתיים, מתלבטת הפעם. בארבעת הפעמים האחרונות היא הצביעה לבית היהודי, או לציונות הדתית. "המפלגות בציונות הדתית ממש התפרקו בין כל הבחירות, וזה נורא מבלבל אותי", היא אומרת. "הרבה פוליטיקאים אכזבו אותי, וכבר אין אמון. אני מאוד מפחדת לצאת פראיירית. עשיתי קצת בירור, ואני עדיין מתלבטת. אני אחליט לגמרי בקלפי, אבל אני אצביע או לסמוטריץ' ובן גביר, או לאיילת שקד".

היא מעריכה את שקד, אבל עבורה, מדובר בהצבעה אסטרטגית על פי הערכים החשובים לה. "היא עשתה דברים מאוד חשובים בעולם המשפט, מצד שני היא פגעה לי באמון. למרות שאני מעריכה את זה שהיא באה ואמרה שהיא עשתה טעות והתנצלה. אבל היא גם היא לא עוברת את אחוז החסימה כנראה, ואני לא רוצה לזרוק את הקול שלי לפח".

יהל מרקוביץ'. "ני לא מרגישה שיש מישהו שמייצג אותי, אבל אני מסתכלת מה הכי קרוב" (צילום: אלבום פרטי)

על ההחלטה למי להצביע היא אומרת: "אני לא מרגישה שיש מישהו שמייצג אותי, אבל אני מסתכלת מה הכי קרוב, וגם איפה הכי כדאי לי לשים את הקול שלי כדי שהוא יהיה שווה הכי הרבה. כן מטריד אותי מאוד המצב הכלכלי, ושאין יציבות ולכן אין תקציבים. מאוד מטריד אותי גם הנושא של עקירת יישובים. יש לי חברים שעדיין שרוטים מגירוש גוש קטיף, ואני לא מוכנה שיקרה דבר כזה שוב. אני לא מוכנה לוותר על ציונות, ולא מוכנה לראות יותר שטחים שלוקחים מאיתנו".

"אני לא עוקבת אדוקה של אקטואליה, אבל הפוליטיקה מלאה באכזבות", היא אומרת, "כל העולם הפוליטי מרגיש לא אמיתי, מלא בשקרים. זה מתחיל כבר במועצת התלמידים בבית הספר, כשילדים מבטיחים דברים ולא מקיימים, וזה ממשיך גם לכנסת. אותם אנשים שרצים כל הזמן, אפילו לא משנים דפוסי התנהגות. תגבילו את כמות הפעמים שמפלגה יכולה לרוץ, את מי שיכול לרוץ, את השיטה, משהו. כולם גם מלכלכים, למה לא לבחור בזה, למה לא בזה. אף אחד לא אומר למה לבחור בו, ואז אין לי מושג במי לבחור".

את הייאוש מהפוליטיקאים היא גם מכניסה לפרופורציות, ומבחינתה, מה שקורה בבחירות הוא לא הדבר החשוב ביותר. "אף פעם לא הסתכלתי על פוליטיקה כעל גורם מטפל. אני מאמינה שעשייה באה מלמטה, בגלל זה אני חיה חיים של התנדבות ומעשים טובים, ומשתדלת לתת כמה שאני יכולה לחברה".

"יש לי יותר מוטיבציה, כי ראיתי שבפעם הקודמת באמת קרה שינוי"

ויש מי שעבורו יום הבחירות הזה לא מלווה בהתלבטות גדולה. יובל כהן (23), חייל משוחרר מהיישוב לפיד הסמוך למודיעין, בחר להצביע הפעם למפלגת העבודה, אחרי שבעבר הצביע לכחול לבן. "זה מוזר להגיד, אבל התרגלנו. זה כמובן מעלה שאלות על השיטה, ועל מה קורה במדינה, ואם בכלל ההצבעה שלי עוזרת. אבל דווקא בפעם הזאת יש לי יותר מוטיבציה, כי ראיתי שבפעם הקודמת באמת קרה שינוי. אולי זה לא בדיוק מה שרציתי, אבל כן השתנה משהו, ולא נשארנו עם ביבי ועם ממשלת ימין".

יובל כהן. "העתיד מפחיד אותי, שאני לא אוכל להתחתן, שלא יהיה לי איך להביא ילד לעולם בלי לשים מאות אלפי שקלים" (צילום: אלבום פרטי)

על הבחירה במפלגת העבודה הוא אומר: "אני מאוד מעריך את גנץ, אבל אחרי שהוא התאחד עם סער זה נהיה לי ימני מדי. הפעם אני מרגיש שאני מזדהה מאוד עם המפלגה. אני לא מעריץ גדול של מרב מיכאלי, אבל אני מאוד אוהב את הרשימה של המפלגה, במיוחד את גלעד קריב ואת נעמה לזימי, שהתברגו הפעם במקומות גבוהים. יותר חשוב לי להצביע להם מאשר לאנשים מיש עתיד או מהמחנה הממלכתי".

כהן חושש, בעיקר, שבן גביר יהיה בממשלה, ושנתניהו יחזור לשלוט. ומבחינתו, זה עניין אישי מאוד. "אני הומו, ואני מאוד מפחד שנחזור אחורה בכל מה שקשור לקהילה הלהט"בית שהתקדמו בשנה האחרונה, בין אם זה פונדקאות, תרומות דם או סל תרופות לטרנסים וטרנסיות. כמו כולם לדעתי מפריע לי שיקר פה, שאין מספיק תחושת ביטחון ויש פיגועים. אבל גם העתיד מפחיד אותי, שאני לא אוכל להתחתן, שלא יהיה לי איך להביא ילד לעולם בלי לשים מאות אלפי שקלים. כשראיתי מה קרה למשל עם ביטול הזכות להפלה בארצות הברית, הבנתי שזה יכול לקרות גם פה".

"הייתי מעדיף שמפלגות אחרות לא יחרימו את ביבי"

עילי הספרי (23), סטודנט למשפטים בבר אילן שמתגורר בגבעת שמואל, בטוח בהצבעתו ומגיע עם מוטיבציה גבוהה לקלפי. היום הוא מתכוון להצביע לליכוד, בפעם החמישית. "אני עם יותר מוטיבציה, מהסבבים הקודמים, וזה לא רק אני, זה גם החברים והמשפחה הקרובה".

מבחינתו, עתיד המדינה עומד על הכף. "אחרי שבשנה האחרונה ראיתי את המשמעות של ממשלה שנשענת על גורמי טרור, אני חרד מהעתיד של המדינה, ומבחינתי זו אחריות לאומית שהליכוד יחזור לשלטון. הקפיאו בנייה ביהודה ושומרון, תחושת הביטחון ברחוב כבר לא קיימת, אנשים מפחדים להניף את הדגל של המדינה שלהם ברחוב. נכון, פעם חמישית בחירות זה מצב אבסורדי ולא נעים, בטח עם השסע ההולך וגדל בעם, אבל בסוף זו מלחמה על הבית."

עילי הספרי. "פעם חמישית בחירות זה מצב אבסורדי ולא נעים, בטח עם השסע ההולך וגדל בעם, אבל בסוף זו מלחמה על הבית" (צילום: אלבום פרטי)

הספרי אומר שכמו רבים מחבריו, הוא מאוכזב מאוד מהממשלה הנוכחית בכל החזיתות, ובעיקר בתחום הכלכלי. "יוקר המחיה חונק אותנו הצעירים בצורה משמעותית. החלום לקנות דירה הולך ומתרחק, ובאמת קשה לנו לחיות פה במדינה. זה מתגבר בשנה האחרונה, והממשלה הנוכחית לא עושה צעדים משמעותיים להורדת יוקר המחיה, להיפך, היא בוחרת להעלות מיסים כל פעם, ומשקיעה כספים בדברים חסרי ערך. נכון שהליכוד היה בשלטון 12 שנה, והוא לא חף מחטא. אבל מתכוון לעשות את זה, יש שם אנשים חזקים שמבינים בכלכלה."

הוא כועס במיוחד שמאשימים את הליכוד בחבירה לקיצוניים, בעוד משמאל צומחת, לדבריו, קיצוניות אנטי ציונית מסוכנת הרבה יותר. "באים אלינו בטענות שהליכוד יצר שותפויות עם מפלגות קיצוניות. אבל איזו ברירה יש פה כשיש חרם מכל מקום על ביבי? הייתי מעדיף שמפלגות אחרות לא יחרימו את ביבי, אבל אני מעדיף את הקיצוניים הציוניים מאשר את אלה שהולכים עם תומכי טרור ותומכים במחבלי גוב האריות. אני מעדיף את שהשותפים שלי יהיו בספסל הימני, מאשר האויבים שלי".