"רק כשראיתי בעיניים את השרידים המזעזעים שנותרו שם – רק אז הבנתי שלעולם לא אבין.” כך פתחה הילה קניסטר בר-דוד, מנכ”לית העמותה לקידום מקצועי, את יומן המסע לפולין. המסע התקיים בחודש יוני האחרון עם כמאה משתתפים, אשר נחתו על אדמת פולין בשני מחזורים שונים ולקחו חלק בחוויה מטלטלת בת חמישה ימים שהפגישה אותם פנים אל פנים עם אימת השואה ועם גבורת הניצולים. מעט מעוצמת המסע הזה אפשר להבין ממילותיה המרגשות של ברכה הלוי, עובדת החברה העירונית בראש העין, על המסע הבלתי נשכח, "זו הייתה חוויה רגשית בעצימות גבוהה, שחידדה אצלי עוד יותר את ערך המשפחה והחשיבות שלה,” היא אומרת. "הביקור במחנות הריכוז היה קשה רגשית ומנטלית. אנשים צריכים להבין לאן המסע הזה מוביל ועד כמה הוא מטלטל, ולכן המוכנות לקראתו מאוד חשובה ויכולה להקל ולו במעט.”
זהו מסע שונה מן הסמינרים, הכנסים והטיולים שמקיימת העמותה לקידום מקצועי בדרל כלל. נקודת המוצא שלו בעיר קראקוב שבפולין, עיר עתיקה ששורשי ההיסטוריה היהודית נטועים בה עמוק. בתי הכנסת ורחובות הגטו בעיר מספרים את סיפורה של קהילה מפוארת שהייתה ואיננה עוד. המראות ההיסטוריים המזוויעים שתועדו בשחור לבן באותם ימים מצמיתים מקבלים לפתע מימד מוחשי, אבל הלב מתקשה לעכל והראש מסרב להאמין. משם המשיך המסע למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו, הסמל הנורא מכל להשמדת העם היהודי. ביומיים הבאים הגיע המסע לוורשה בירת פולין, שם פגשו המשתתפים את סיפורו של גטו ורשה על גילויי הגבורה והמרד שבו.
לחיים אלימלך, עובד המועצה מקומית גן יבנה, אמנם אין קשר משפחתי ישיר לשואה, אך מזה זמן רב כונן בו הרצון לצאת למסע המרגש לאחר ששלושת ילדיו עשו זאת לפניו במסגרת התיכון כמו רבים מחבריהם. "עכשיו הבנתי מה הם עברו,” הוא אומר. "לעבור את המסע בגיל כל כך צעיר זה לא מובן מאליו, אני מוריד בפני הילדים האלה את הכובע.” על השאלה האם ימליץ על המסע לחבריו הוא משיב ללא היסוס: "אמליץ בלי שום ספק,” הוא אומר. "הרבה זמן רציתי לעבור את החוויה הזאת, והנה דרך העמותה לקידום מקצועי זה סוף סוף התאפשר. אני שמח מאד שנסעתי. זו חובה בעיניי עבור כל יהודי וכל אזרח ישראלי.”
מה היה ההרכב האנושי של הקבוצה?
"היינו קבוצה מגוונת מאד. גם מבחינת הגילאים, גם מבחינת מגורים בארץ וגם מבחינת מקומות העבודה השונים שמהם הגיעו החברים, כך שזכיתי להכיר חברות וחברים חדשים. מילאנו שני אוטובוסים, זו קבוצה גדולה, אבל הארגון היה מצוין, מעל ומעבר. מדריכות המסע היו נפלאות. הן היו ברמה מאד גבוהה, הפגינו ידע נרחב, שלטו בפרטים ונתנו הסברים מעמיקים.”
חיים, אב לשלושה ילדים וצלם חובב, בחר ללוות את המסע כשהוא נושא על כתפו את ציוד הצילום שלו על מנת שיוכל לתעד את הרגעים הבלתי נשכחים. "מבחינה רגשית המסע היה כבד,” הוא משתנק לרגע ולוקח שוב אוויר. "אני רק מתחיל לדבר על זה והדמעות חונקות אותי. מזל שלקחתי איתי את המצלמה,” הוא מציין. "כך יכולתי ליצור הפרדה ביני ובין המראות הקשים.”
כאדם מבוגר בוודאי קראת ספרים וראית סרטים רבים על השואה. מה יש למסע כזה לחדש לך?
"אין מה להשוות. כשאתה שם, הכל מוחשי. זה שונה לגמרי מאשר לשבת בבית ולראות סרטים קשים. כשהיינו באושוויץ, הסתובבנו בין הביתנים וירד גשם, היינו עטופים במעילים ועם מטריות. כשאתה חושב על היהודים שעמדו שם בקור העז, בקושי עם בגד על הגוף ובלי שום הגנה, זה בלתי נתפס. פעם היו מבקרים את היהודים על כך שהם לא נלחמו ולא התנגדו, אבל אחרי שהייתי שם אני יכול לומר שעצם ההישרדות שלהם בתנאים הקשים האלה, זה דבר גדול ביותר.”
"הרבה זמן רציתי לעבור את החוויה הזאת, והנה דרך העמותה לקידום מקצועי זה סוף סוף התאפשר. אני שמח שנסעתי. זו חובה בעיניי עבור כל יהודי וכל אזרח ישראלי."
המסע הזה גרם לך להסתכל אחרת על החיים שלנו פה בישראל?
"המסע הקצר והעוצמתי הזה גרם לי להבין מול מה אנחנו עומדים ועד כמה העם היהודי חייב להגן על עצמו ולדעת תמיד שאף אחד לא יעשה את זה עבורו. מדינת ישראל היא המקום הכי בטוח לנו כיהודים, זה הבית שלנו – רק מדינת ישראל.”
המטען הרגשי עמו שבו העמיתים והחוויות הבלתי נשכחות שצברו ילווה אותם לאורך כל ימי חייהם. עבור העמותה לקידום מקצועי היה זה צעד ראשון במסורת חשובה שתמשיך בשנים הבאות, בשאיפה להגדיל את היקפי המסעות. כפי שביטאה זאת הילה קניסטר בר-דוד: "כחלק מהעם היהודי וכאזרחי מדינת ישראל, אנו מצווים להמשיך ולהוות חוליה בשרשרת החיים, אשר מבטיחה לזכור ולא לשכוח.”
