העולם הדיגיטלי מביא ליצירת כמויות הולכות וגדלות של מידע שאנשים רבים מניחים ש"האינטרנט לא שוכח". דעיכה של פלטפורמות ועלייה בפריצות, מתקפות סייבר וחסימת חשבונות, עשויות לגרום בקלות ובהפתעה לאובדן הגישה לחשבון או של המידע עצמו. רויטל סלומון, מומחית לניהול אתרי אינטרנט מסבירה בראיון ל'דבר' איך ניתן להגן באופן מיטבי על המידע שמאוחסן במחשב או בענן, ואיך למנוע את אחד הסיוטים הגדולים של העולם הדיגיטלי, שבו כל המידע האישי שאחסנו במשך שנים, פשוט נעלם.
סלומון עוסקת בטכנולוגיה דיגיטלית זה מספר עשורים, וכיום עוסקת בניהול וקידום אתרים, וביצירת תוכן דיגיטלי. בשנות השמונים, כשעננים היו רק בשמיים והצפנה דיגיטלית הייתה שמורה למעצמות על, סלומון קיבלה את המחשב הראשון שלה, בגיל 6. "זה לא היה נפוץ אז בכל בית", היא מספרת, "דוד שלי היה פריק מחשבים וכל פעם שהוא החליף מחשב אני קיבלתי את הישן. כך קיבלתי לידיי את 'אפל lle' – אחד המחשבים הטובים שנוצרו אי פעם, עד היום".
משתמשת כבדה, אבל לא סומכת על טכנולוגיה
הניסיון של סלומון במחשבים טרום עידן האינטרנט וההתבגרות לצדו, גרמו לה לאמץ גישה אמביוולנטית מיוחדת כלפי טכנולוגיה. "אני משתמשת כבדה בטכנולוגיה, אבל לא סומכת עליה, כי אני יודעת כמה היא שברירית".
איך את מגינה על המידע האישי שלך?
"אני מקפידה על עריכת גיבויים. אני מכירה גם אנשים מאוד טכנולוגיים שעובדים בתחום, שאיבדו את המידע האישי שלהם. אני מאוד לא רומנטית. אני מגבה את כל המידע שחשוב לי ב-2 גיבויים שונים – האחד רצוי מאוד שיהיה פיזי והשני על שרת מרוחק בענן. רוב האנשים שאני מכירה – לא עושים את זה".
למה שהמידע ילך לאיבוד?
"אנחנו מאחסנים מידע יקר על אמצעים פגיעים ורגישים. יותר מדי חום, קצת מים, הפסקת חשמל שפוגעת בדיסק במחשב – אנשים מאבדים מידע. אולי אפשר לשחזר מידע מדיסק תקול – זה יקר ולא תמיד אפשרי. מעבר לזה, יש תוכנות כופר ווירוסים שפוגעים במידע מאוחסן".
איזה מידע זקוק להגנה?
"הכי בסיסי – זה תמונות. פעם הייתה לך מצלמת פילים ואז מצלמה דיגיטלית. פעם עוד הדפיסו תמונות. כבר כשהתחילו אתרים האינטרנט – התחילו לקום מאגרי תמונות לאחסון כמו Flickr, ואז אנשים העלו לשם ושלחו לך קישור לאלבום. היום זה קצת מורכב – יש תמונות שאנשים מצלמים ורוצים לחלוק עם המשפחה – בקבוצה בוואטסאפ, אבל הצעירים יותר שמעלים "סטוריז" זה תמונה שבהגדרה אחרי 24 שעות היא נמחקת".
מה ההבדל?
"זה ממש לא אותו ערך של התהליך בו מצלמים תמונה, ממסגרים אותה ותולים על הקיר. הקלות של לשחרר תמונה ולהגיד לה בי ביי הופכת אותה לחסרת משמעות. מצד שני, תראה איזה ועדת אישורים הצעירות מעבירות עד שהן מחליטות להעלות תמונה בסטורי – יש על זה יעוץ ותגובות בין החברות. הערך של שליטה בשובל הדיגיטלי שלנו מאוד ירד – לא מייחסים חשיבות לשמירת המידע. אם הפלאפון נהרס או נמחק והלכו לי כל התמונות, לא לכל אחד בטוח שזה קריטי. זה חולף, זה עולה לאינסטגרם וזה נשאר שם בינתיים, עד שקורה לזה משהו".
למה שיקרה לזה משהו?
"למה שלא יקרה? יש את הנושא של פריצה לחשבונות. אם אין אימות דו שלבי די קל לפרוץ לחשבון. גונבים אותו ואז צריך לפתוח חדש, כלומר אלפי תמונות יכולות להיות אבודות. פייסבוק וטוויטר וכל רשת חברתית יכולה לסגור לך את החשבון, זה לא סביר, אבל זה יכול לקרות. זה כתוב בתנאי השימוש, הרשתות לא חייבות לתת על זה דין וחשבון. אם אין לזה גיבוי, המידע אבוד".
כשהרשת החברתית מתהפכת
המדיניות של רשתות חברתיות, שכולן חברות עסקיות פרטיות, יכולה להיות הפכפכה. אילון מאסק, שרכש לאחרונה את טוויטר, הבטיח לבטל חסימות על מרבית החשבונות שהוסרו לצמיתות ולנקוט במהלך פיטורים נרחב, מה שעשוי להגביר בקלות את היקף הכתיבה הפוגענית ברשת זו.
לחילופין, מאסק יכול גם להפוך את דעתו מקצה לקצה, ולהגביל משמעותית את יכולת הביטוי בטוויטר, או להחליט שהרשת תמחק את היכולת לאתר ציוצים מהעבר או למחוק אותם לחלוטין. לא מעט עסקים מתבססים על הנוכחות שלהם ברשתות חברתיות ככלי שיווקי עיקרי, ולכן גם תלויים כלכלית במדיניות של הרשת.
"שיווקית, לא נכון לשים את כל הביצים בסל אחד. למשל, לשווק רק בפייסבוק. הקהל שנמצא בפלטפורמה אחת, לא זהה לקהל במקומות אחרים. זה לא הקהל שמחפש בגוגל ומקליק על מודעות. הייתה תקופה שעמודים בפייסבוק פרחו כי זה היה בחינם והייתה לזה הצלחה לא רעה. ואז אנשים התחילו לוותר על אתרים של העסק. בשלב מסויים פייסבוק שינו את האלגוריתם. הם לא סגרו לך את הדף העסקי, אבל צמצמו את החשיפה אליו ודרשו כסף תמורת הפצה. אם השקעת רק בפייסבוק, אין לך נוכחות בגוגל כי אין לך אתר משלך ואתה תקוע עם הכנסה שיורדת".
פייסבוק היא לא סוכנות הפרסום הכי אפקטיבית בעולם?
"באופן כללי זו רשת שנמצאת בירידה. הצעירים פחות שם. רוב הפעילות זה קבוצות – זה אחלה כלי שיווקי אבל זה מצריך יותר עבודה מעמוד וכמה לינקים. עכשיו יש תלונות על אינסטגרם שכל הפיד בנוי ממודעות וכבר לא כיף להגיע. גם העניין בתמונות ירד ורוב התוכן הוא סרטונים – וזה יותר קשה להפקה".
איך שומרים על נוכחות דיגיטלית יציבה?
"כל עסק חייב שיהיה לו אתר משלו. הוא לא חייב להיות סופר מושקע, אבל לפחות יש לך נוכחות ברשת, כך שבחיפוש שם העסק שלך מגיעים למקום שבו יש לך עליו שליטה. אם אין לך אתר, אני אחפש אותך ואגיע לכל מיני מקומות שבהם אחרים כתבו עליך. אתר אינטרנט ניתן לגיבוי – גם אם שירות האחסון שלך נשרף, אפשר לגבות אותו לחוד. במקרה הכי גרוע – אתה תעלה אותו בתוך שעה במקום אחר. אתר משלך זה נכס דיגיטלי אמיתי. זה לא מעניק שליטה מוחלטת, אבל זה עדיף בהרבה על הסתמכות על רשתות חברתיות בלבד".
אנשים שבנו אתר, לפעמים תלויים במי שבנה להם אותו.
"הרבה מאוד עסקים קטנים נלכדו בזה שהם בנו אתר בקוד סגור, שאי אפשר לייצא בקלות. גם לבנות אתר ב-WIX זה קוד סגור, שקשה לעבור ממנו לפלטפורמה אחרת. זה כמו לנהל עסק בפייסבוק. אם ההסכם עם בונה האתר מקנה לו שליטה, אז כשלא מרוצים ממנו או כשיש תקלה באתר, ואני רואה את זה כל הזמן, הם פתאום לא יכולים לעשות כלום. הנכס הדיגיטלי שלהם לא בשליטתם".
תני דוגמא
"לפעמים אפילו כתובת האתר רשומה על שם מי שפיתח. אם אתה מפסיק את ההתקשרות, הכתובת שייכת לו. זה ממש לא טוב. ללקוחות אני שלי אני רושמת כתובת אתר ב-5 דקות, אבל מקפידה שזה יהיה על שמם".
ואם המידע האישי אצלי בטלפון או במחשב ובניתי לעצמי אתר, אני מוגן?
"כל ציוד אחסון דיגיטלי יכול להתקלקל. ברמה הכי בסיסית, תעשה גיבוי לכל מה שחשוב. אפילו תשקיע עשרות שקלים בדיסק של 64 ג'יגה שיכול להחזיק את רוב המידע החשוב של רוב האנשים הממוצעים. אפשר לשים אותו במקום בטוח ויש לך עותק".
גיבוי אחד וזהו?
"בכל מה שקשור לגיבויים – החוק אומר ששני גיבויים זה אחד ואחד זה כלום. דיסק און קי יכול להיפגע פיזית או ללכת לאיבוד. לכן עושים גיבוי שני".
אבל בשניה שעשיתי את זה, זה מתחיל להתיישן.
"גם גיבוי ישן עדיף על זה שאין גיבוי בכלל. האפשרות הנוספת היא גיבוי בענן – גוגל, דרופבוקס, ודרייב של מיקרוסופט ואחרים – הם מספקים שירות בסיסי בחינם ובתשלום לכמויות גדלות יותר. אם יש לך אתר אינטרנט אישי – אז יש לך עוד שירות ענן שאפשר לגבות בו מידע אחר שלך".
מה דעתך על לשמור דברים חשובים בוואטסאפ כגיבוי?
"אני לא משתמשת בוואטסאפ בכלל. זה לא ארכיון. ארכיון זה משהו שקל לחפש בו בצורה מסודרת. אני תמיד שמרתי תיעוד במיילים. הוואטסאפ לא באמת מתעד, זה גם תופס מלא מקום בטלפון, כל הסרטונים והשטויות ששולחים אחד לשני. זה לא נוח לחיפוש וקשה לסדר אותו".
אז מה הסכנה בזה?
"אם אתה מאבד גישה לחשבון מסיבה זו או אחרת, ויש כאלה מקרים, איבדת גישה לכל האינפורמציה. הרעיון בגיבויים זה לפזר את הסיכון על כמה פלטפורמות. לי יש המון מיילים בג'ימייל – אז מידע חשוב במיוחד מתיבת האימייל אני שומרת גם במקום אחר".
"גם נייר זה סוג של גיבוי"
בשנים האחרונות, היבטים רבים יותר בחיינו עוברים לדיגיטל, מהקבוצה שלנו עם עצמנו בוואטסאפ ועד לגישה לחשבון הבנק או קופת החולים שלנו. אנחנו יוצרים יותר מידע דיגיטלי, צריכים יותר אחסון, נרשמים ליותר שירותים, נדרשים לזכור יותר סיסמאות ולעתים מעדיפים שהמכשיר שבו אנחנו משתמשים, יזכור אותן במקומנו. נוצרת מציאות חברתית מתישה.
"פעם היה ספר טלפונים מנייר, אלבומים ולוחות שנה. היום המידע דיגיטלי – אז מי שרוצה לשמור עליו יש לו עוד עבודה לעשות. אני שומרת עותקים לכל החומרים שלי. יום אחד התעוררתי בבוקר והייתה לי כופרה במחשב שהגיעה דרך חולשה בנתב. ובום, הלך כל המידע. שלום שלום".
איך יצאת מזה?
"פירמטתי את המחשב, אולי היו כמה ימים בלבד ללא גיבוי. לא איבדתי כמעט שום דבר. אני לא סומכת על הטכנולוגיה. הטלפונים של האנשים הכי חשובים לי בחיים, רשומים לי גם בספר קטן מנייר. אני מוכנה לכל תרחיש. אני לא חיה בחרדות של הנה יבוא אסון, אבל זו דרך אחת להיות מוכנה למצב שבו קרה משהו פתאומי – איבדתי מכשיר, נפלה הרשת ואין לי גישה. האינטרנט זה בסך הכל תשתית שלא כזה מסובך לפגוע בה. כדאי להיות מוכנים. גם נייר זה סוג של גיבוי".
