חצי עם בישראל עני וחצי עשיר. העני ניצח. כשמנקים את הסיסמאות, ומסתכלים על הנתונים, קל להבין את דפוס ההצבעה בישראל: מצביעי ש״ס, יהדות התורה, הליכוד ועוצמה יהודית מגיעים מהעשירונים התחתונים. יש עתיד, מרצ, העבודה וגנץ מהעשירונים הגבוהים. ההצבעה הזו שיטתית, ולא משתנה כבר שנים. הכלכלה מנצחת כל קמפיין.
קואליציית המפלגות של לפיד-בנט-ליברמן לא הצליחה להעביר אליה קולות לאחר שנה של שלטון. היא לא רק פגעה בשכבות החלשות, הייאוש ממנה טמון גם בעומק הפער בין הבטחותיה לשינוי ותיקון לבין הביצוע. בפרפרזה על דבריו של נתניהו בעבר אפשר לומר: ״לא נתתם, לא קיבלתם״.
מי שביקר את המענקים שחילק נתניהו בקורונה, ולא מיהר לתת מענקים לעצמאים שנפגעו בשנה האחרונה, שילם מחיר. מי שנהנה ללעוג לחרדים, ופגע בהם דרך מיסוי על כלים חד פעמיים (בעוד שהמעמד העליון מזהם פי כמה וכמה את כדור הארץ באמצעות טיסות, רכבים פרטיים ועוד) קיבל את התשובה בקלפי.
ממשלת השינוי גלגלה עיניים מול יוקר המחייה והקפאת השכר. ראש הממשלה לפיד אמר שהממשלה מוגבלת בפעולותיה, בעוד שעשרות מיליארדים מעודפי מיסים נערמו בקופת המדינה. ליברמן ראה במשבר הזדמנות להרחיב פערים עם ויתור על מיסים לעשירונים הגבוהים, ומפלגות השמאל תמכו בכך.
ובכל זאת, ברמה הכלכלית אין הבדל גדול בין ממשלות נתניהו ו״ממשלת השינוי״. נכון יותר, אין הבדל גדול בין כל הממשלות שכיהנו בישראל מאז קום המדינה (להוציא את ממשלת גולדה מאיר). כולן תמכו בהרחבת פערים כלכליים חברתיים. בספקטרום הזה, המצביעים מעדיפים להצביע לשבט שלהם, שעשוי לדאוג להם מעט יותר בתחום הכלכלי.
לא ברור למה למצביעי שמאל קשה להבין את מצביעי ש״ס, למשל, האם מפלגות העבודה או מרצ טרחו לדאוג לציבור הש״סניקי בממשלה האחרונה?
סביר להניח שממשלת נתניהו הקרובה לא תשנה את המציאות הכלכלית בישראל לכיוון מדינת רווחה, צמצום פערים ומיגור העוני, אבל גם ״ממשלת השינוי״ פספסה הזדמנות לעשות את זה, ובכך ליצור קשר עם בוחרים חדשים מהמעמדות הנמוכים.
***
ד״ר אלי קוק, מומחה להיסטוריה של ארה״ב מאוניברסיטת חיפה, מריץ לאחרונה ברשתות החברתיות את ״המפלגה הפופוליסטית״, כהלצה. זו מפלגה שהייתה פעם בארה״ב והצטרפה לבסוף למפלגה הדמוקרטית, עד שנעלמה בתוכה. היא הייתה מורכבת מאיכרים ועירוניים מהמעמד הנמוך. המפלגה דרשה מיסוי על עשירים, מתן הלוואות על ידי הבנקים בריבית נמוכה, הלאמת הרכבות ועוד. מדיניות מצמצמת פערים.
קוק מציע מצע כלכלי שיכול להיטיב עם השכבות הנמוכות באופן מיידי. ההצעות רוויות הומור, אבל הכוונה שמאחוריהן רצינית: ממשלה יכולה לעשות הרבה מאוד בשביל לקדם את השכבות החלשות. ודאי במדינה עשירה ומבוססת כמו ישראל. ההלצה הזו אולי עוד תקרום יום אחד עור וגידים. אם זה יקרה, אחרי הרבה מאוד שנים, ישראלים מהשכבות הנמוכות יוכלו להצביע למפלגה עם ערכים שמאליים. זה אולי יוכיח שניתן לשנות את המאזן הפוליטי בישראל.
