"מספר הרופאים לנפש בפריפריה קטן ממספר הרופאים לנפש במרכז הארץ. זה גם המצב במיטות האשפוז", אומר פרופ' בשארה בשאראת, חבר הפורום האזרחי ויו”ר החברה לקידום בריאות הקהילה הערבית בהסתדרות הרפואית. "זמן הנסיעה בין בית חולים לישוב יהודי הוא בממוצע 10 דקות. זמן הנסיעה מישוב ערבי הוא בממוצע 20 דקות. רוב בתי החולים נמצאים בתוך ישובים יהודים". את הדברים אמר בשאראת בכנס נצרת לבריאות בחברה הערבית שהתקיים בשבוע שעבר.

"מערכת הבריאות עניה, אך המדינה עשירה", קובע פרופ' בשאראת. "אנחנו במקום ה-20 בתל"ג לנפש. מערכת הבריאות לא נמצאת שם". לדברי בשאראת, ההשקעה בבריאות נמוכה, ועומדת על 7.5% מהתל"ג, בעוד ממוצע ההשקעה במדינות ה-OECD הוא מעל 10%.

"במערכת כולם כאן עושים את המקסימום", אומר בשאראת. "בתכנית תקאדום (החלטת ממשלה 550) מוקצים כ-600 מליון שקלים למערכת הבריאות. זה על בסיס התכנית לשיקום מערכת הבריאות מ-2018. התקציב אושר והתקבל. זה התחיל".

"הערבים נזקקים לדיאליזה פי 3 מהיהודים"

"צריך משאבים לקידום הבריאות ולא רק לטיפול. שיעור המחלות הכרוניות אצלנו גבוה. ישראל נמצאת במקום שני ב-OECD בשיעור התחלואה בסוכרת. במקרה של מחלות כרוניות קשות האשפוז ארוך והטיפולים יקרים יותר. הערבים נזקקים לדיאליזה פי שלושה מהיהודים וכך גם באשפוזים. הפער בעלות הוא 2 מיליארד שקלים בשנה".

לצד המחסור בציוד רפואי ופערי התשתית, הדגיש פרופ' בשאראת את הצורך בטיפול מותאם תרבות. "הרפואה לא מותאמת תרבות. הטיפול בסוכרת אינו מותאם תרבות. אמנם אין הבדל בטיפול ובתרופות אך אורח החיים מכריע. אורח חיים בריא בישוב נפוץ יותר בישוב עם אוריינות בריאות גבוהה".

"דוגמא נוספת היא בדיקות סקר לסרטן השד. כיום הבדיקות הן לנשים מעל גיל 50. רק אם יש היסטוריה משפחתית עושים מתחת לגיל 50. חציון הגיל לתחלואה בסרטן אצל יהודיות הוא 59. אצל ערביות חציון הגיל הוא 50 ומתחיל קצת לעלות. אצל נשים ערביות הבדיקות צריכות להיות מגיל 40. טענת המתנגדים היא שאי-אפשר לעשות סל מותאם תרבות. לכן רואים פערים. צריך השקעה בהתאמה תרבותית. בפועל, רוב קופות-החולים מאפשרות לרשום ממוגרפיה מתחת לגיל 50, אבל הפרסום הוא מגיל 50".

"רופא שיושב עם חבריו המעשנים, גם מעשן"

ריבוי עובדי הרפואה מהחברה הערבית עשוי להעיד על אוריינות בריאות גבוהה, אך לדעת פרופ' בשאראת המצב שונה. הוא מבקש לחולל שינוי באורח החיים של החברה הערבית ודורש מעמיתיו להתגייס למען הפצת אורח חיים בריא יותר.

"החברה היהודית היא יותר אינדיבידואלית לעומת החברה הערבית הקולקטיבית לדוגמא", מעיד בשאראת. "בבית בישוב ערבי כולם אוכלים את אותו האוכל ושותים אותם משקאות. אוריינות הבריאות היא לא גבוהה. הסוכרת היא מחלה קטלנית ושקטה, מתוקה וקטלנית. האנשים לא מרגישים זאת כשחולים. אדם בעל אוריינות בריאות גבוהה יבין שבעוד 10 שנים הוא יחלה, ויטפל בכך".

"רוב המחקרים מראים כי מעל 70% מהאזרחים הערבים חיים כחברה קולקטיבית. התכנית הכי טובה שתהיה, היא לדאוג שהתזונה הבריאה תהיה לכל הבית. עושים זאת דרך מנהיגות רפואית. אדם לא יכול לאמץ תזונה בריאה לבדו. זה טיפול מותאם תרבות. הרופאים אותם רופאים, אבל במחלות שאורח החיים חשוב יש מקום להתאמה".

"אורח החיים הלא בריא פוגע בכל האוכלוסיה הערבית, כולל עובדי בריאות. זו חברה קולקטיבית, רופא שיושב עם חבריו המעשנים, גם מעשן. על הרופאים להיות דוגמא ומודל לחיקוי חיובי. הרופאים צריכים גם אחריות חברתית ולא רק אחריות מקצועית. זה לא מספיק להתמחות ולחקור. על עובדי הרפואה להיות גם מקדמי בריאות ולא רק נותני טיפול. הם מודל לחיקוי חשוב כי רואים אותם".